יעל סגל נקלעת להפגנת רחוב, מעוררת תשומת לב ביכולות הרטוריות שלה ובאישיותה החזקה, כמעט נדרסת על ידי מנהיג בכיר של המפלגה הגדולה, מוצגת לפניו כרכש חדש הראוי לתשומת לב ונופלת לעולם הפוליטי הסבוך, בד בבד עם פיתוח קשרים רומנטיים ואינטימיים עם המנהיג שבסופו של דבר דרס את נשמתה. הדברים מסופרים על ידי יולדת טרייה, שמתמודדת עם תינוק שאביו אינו מכיר בו ועם אכזבה פוליטית מוחצת מצד מי שהפעילה פוליטית וזנח אותה כשלא היה לו בה צורך.
הספר הזה אינו דומה למשהו שאני מכירה. הוא לא אמנותי ושפתו בסיסית למדי, ועם זאת מלא חן והומור ואף מתאפיין בארמזים מהמקורות המובאים במשורה. הוא מאופיין על ידי הסופרת כרומן פוליטי, ויש בו גם פן אוטוביוגרפי. הדברים שקרו לגיבורה במישור הפוליטי קרו גם למחברת, והיא לא הפכה לחברת כנסת, כפי שייחלה וכפי שהובטח לה.
סופיה רון מוריה היא עיתונאית פוליטית שכתבה בעיתון זה מדור פוליטי שזכה להצלחה. בנוסף לכך פרסמה ספר השאוב מחייה בשם "החתן העשירי" וכן ספרים ברוסית. היא ילידת רוסיה שהשתלטה במהירות על השפה העברית וכיום עובדת כעו"ד לענייני משפחה – מה שגיבורתה הצעירה עשתה מלכתחילה. אבל רון מוריה משחקת עם החומרים שלה, ממזגת עניינים שונים ודמויות. הספר מזמין את הקורא לזהות את הדמויות המפורסמות העטויות בצעיפי הסוואה. כמובן שאין זו בעיה לזהות את אריק שרון ואת נתניהו. הוא קרוי אמנון בן דרור, כמו רבים מצאצאי "המשפחה הלוחמת", ששמותיהם משקפים את האידיאל הלאומי. זה לא מדויק אמנם מבחינת נתניהו, אך מתאים להפליא לאמנון, שעליו הרכיבה הכותבת גם אפיונים טכניים של סילבן שלום.
בוגרת אולפנה במלכוד
העולם הפוליטי שנחשף, על רקע שנות התשעים והגירוש מגוש קטיף, ממש מבעית בחוסר מוסריותו. גם אנשים שאינם תמימים, ואשר יודעים משהו על משחקי "קח ותן" ועל הקורה מאחורי הקלעים של האירועים המפורסמים, יתקשו לקבל את התמונה האמיתית, החדה והחריפה, של עולם פוליטי המכיל אינטרסים, תחבולות, מזימות אפלות, ובעיקר יחס פונקציונלי כלפי כל אדם. כמעט שאין יחסי אני־אתה במובן הבובריאני. ה"אתה" הוא תמיד משאב שמשתמשים בו כדי להתקדם, להרוס, להסתיר ולתכך. אני מניחה שקוראים ציניים ממני ויודעי דבר יתרגשו פחות. הדברים כתובים באופן מרתק, דינמי וזורם. אין רגע דל.
וכאן גם המקום לביקורת. בין פרקי העלילה משובצים בלבן פרקים המתארים את זיכרונותיה ועולמה הפנימי של הסבתא של הכותבת. יש אמנם קשר עלילתי מינורי בין הדברים, אך עדיין לדידי כל זה מיותר. פשוט דילגתי, ואני מזמינה את הקורא לפסוח על החלקים בלבן ולהתמכר לרצף. אפשר תמיד לחזור לפרקים האלה בקריאה נפרדת, אבל מומלץ לא לתת להם לחבל בקריאה הרציפה.
הגיבורה היא צעירה דתייה, רווקה בת 27, יפה ותרבותית, והוריה הלא עשירים הם אנשי אקדמיה. בשל היותה יפה ואלגנטית, חכמה ודעתנית ובעלת מבט נוקב וביטחון עצמי בולט, חלק מהגברים נרתעים מאישיותה החזקה. היא מתקשה להשיג גבר כלבבה, ובמצב של אכזבות וייאוש היא נענית לחיזוריו של אמנון, שאכן מתאהב בה והיא בו, אם כי הוא מבוגר ממנה בעשרים שנה. יעל בוגרת אולפנה ושירות לאומי, דתייה בלב ונפש, אבל אין לה סיכוי מול ניסיונו, תחכומו ואמנות הפיתוי של מי שאמנם אוהב אותה, אך לעומתו היא חלשה מאוד בתמימותה, בהערצתה אותו, בחוסר ניסיונה ובבחירותיה הנכזבות. כדי לצמצם את החטא היא עוטה כיסוי וטובלת במקווה. תיאור הקשר ביניהם מעודן מאוד ללא פרטים מיותרים, כשהדגש מושם על הפן הנפשי של יעל. מאוד מכמיר לב ומעציב.
ביקורת תקשורת ודת
יש בספר הזה סממנים של רומן נשי. כלומר, הרומן נכתב על ידי אישה על גיבורה שהיא אישה ועל בעיות של נשים בחברה. גם בחברה הדתית וגם בקשרים עם גברים רבי כוח. נקודת המבט היא נשית מובהקת, ויש בה הרבה חן ואותנטיות. ברומן מצויות דמויות מעניינות נוספות, לא רק של פוליטיקאים אלא גם של אנשי תקשורת, עסקנים ואנשים מן השורה. מעניינת למשל דמותה של "ציידת הגולגולות", אישה שאת צווארה מקשטת מחרוזת ובה גולגולות מטפוריות של מנהיגים שאותם הצליחה להשליך לכלבים. בולטת בספר גם הביקורת על החברה הדתית, בעיקר החרד"לית, על צביעות והגזמות שונות. הסיום של הספר מפתיע לטובה, וכאן אני רואה שני סוגי קוראים: אלה שיצקצקו בלשונם ויפטירו שמה פתאום "דאוס אקס מכינה" כל כך חיובי, ואלה שיראו בסוף זה חלק אותנטי ומשכנע, ומי שיקרא בכל זאת את הפרקים הלבנים יבין את הקשר.
הכותרת של הספר מאוד חזקה ומסקרנת, ואף מעוררת תהייה. בספר אין דמות בשם בת־שבע. מי היא אותה בת־שבע שרוצים להרוג אותה, ושבאופן נפשי, ארוטי ופוליטי כבר הרגו אותה למעשה? ובכן, רון מוריה משחקת משחק מעניין עם הכתוב בספר שמואל, המתאר את לקיחת בת שבע על ידי דוד המלך אחרי שראה אותה רוחצת על הגג. כזכור, דוד עשה ניסיונות להיפטר מאוריה החיתי ועל כן שלח אותו אל מול פני המלחמה החזקה. הנביא נתן הוכיח את דוד המלך על חטאיו, וספר שמואל אכן מתאר עונשים כבדים שהמלך דוד ספג.
רון מוריה מתארת לא את הריגת אוריה החיתי, אלא את הריגת בת שבע. היא מזדהה עם בת שבע כדמות שנשלחה לשליחויות פוליטיות והובטח לה מקום ריאלי ברשימה לכנסת. הריגת בת שבע קשורה גם ליחסי אהבה וניצול ששררו בינה לבין אמנון בן דרור.
אפשר לציין שגם ליעל חלק באשמה, על שלא ידעה להפריד בין החלק הפוליטי האינטרסנטי שלה לבין החלק של האהבה הגדולה. יעל הרתה והאב לא הכיר באבהותו. יעל חשה כאילו הרגו אותה פעמיים – גם במישור הנפשי וגם במישור הפוליטי, והיא צריכה להתמודד לבדה עם תינוק ועם אכזבה עצומה ממה שקרה לה, מההפקרה של אמנון.
זהו רומן מרתק ונוגע ללב על ההוויה הפוליטית הישראלית ועל קורותיה של מי שטבלה בו ונכוותה. כאמור, אין זה רומן אמנותי, אלא סיפור בגובה העיניים. תהליך הקריאה מהיר ומאוד מהנה, ומלמד רבות על אחורי הקלעים של הברק הפוליטי.
להרוג את בת־שבע
סופיה רון מוריה
צמרת, 2018, 359 עמ'
