57 דקות ארך חלקו הראשון של פרק הפתיחה בסדרת הדרמה הקומית החדשה "נחמה". 57 דקות שבהן הספקתי לצחוק בקול, להזיל דמעה ואפילו קצת להתאהב. ובמילים אחרות: יוצרי הסדרה הצליחו להפעיל אותי כמו בובת מריונטה ממושמעת. ויותר מזה: גרמו לי להמשיך מיד לפרק הבא, בלי הפסקה.
נחמה הזכירה לי שעם כל הכבוד לסדרות מופת שנוצרות בחו"ל, הן לעולם לא יצליחו לגעת בנקודות שסדרת דרמה ישראלית טובה תיגע. בנחמה יכולתי לראות את עצמי, את המשפחה שלי, את החברים שלי, כמעט בכל סצנה. הם מדברים בשפה שלי, ולכן, תחושת ההיקשרות לסדרה, לגיבוריה, הייתה כמעט מיידית.
גיא נחמה (רשף לוי, שיצר את הסדרה עם הבמאי תומר שני) הוא גבר באמצע החיים, סמנכ"ל בחברת היי־טק, גר בווילה מרווחת בהוד־השרון, נשוי באושר לתמר היפה (לירון וייסמן) ואב לחמישה ילדים. הוא גם אדם נוירוטי, היפוכונדר קיצוני ובעיקר שבוי בתחושת החמצה על כך שוויתר על התשוקה האמיתית שלו, להיות אמן סטנד־אפ, למען החיים הבורגניים ("בגיל 24 הייתי הכי מצחיק בארץ", הוא מזכיר לאשתו שוב ושוב).
אבל נחמה (כפי שהוא מכונה על ידי חבריו) עוד יתגעגע לימים שאלו היו הצרות שלו. ויכוח חריף במיוחד עם תמר מוביל אותה לצאת מהבית נסערת ולהיקלע לתאונת דרכים שגובה את חייה. נחמה מוצא את עצמו בלי אהבת חייו, עם חמישה יתומים, נתון לחסדיהם של הורים שלא ממהרים לסייע. הוא אבוד, מדוכדך, ובכל זאת נחוש בהחלטה לממש את חלומו הגדול ובגיל ארבעים פלוס לחזור אל בימות הסטנד־אפ.
רשף, קומיקאי ותסריטאי ותיק ופורה, ביסס את דמותו של נחמה על פרטים ביוגרפיים מחייו שלו (העיסוק בקומדיה, ריבוי ילדים). זו כנראה הסיבה שדמותו אמינה כל כך. אבל הגדולה האמיתית שמתגלה כאן היא איזון מדויק, מופתי, בין האלמנטים הקומיים הברורים בסדרה לבין העלילה הדרמטית. האבל על אם המשפחה נוכח, לרגע אינו נדחק הצידה, אך אינו מכביד על חוויית הצפייה. ואילו האפיזודות הקומיות – אזור הנוחות של לוי – ניתנות במינון הנכון, ומאפשרות לצופה את רגעי האתנחתא שהוא זקוק להם.
רשימת שחקני המשנה מפוארת באופן מוגזם כמעט, ורובם עושים עבודה נפלאה. לתפקיד בתו הבכורה של נחמה לוהקה בתו של לוי בחיים האמיתיים, תמוז, שמתגלה כשחקנית כישרונית מאוד, והדינמיקה בין השניים יוצרת כמה מהרגעים היפים ביותר בסדרה. עוד ראויים לציון וייסמן שובת הלב, שלום מיכאלשווילי בתפקיד האח הצעיר וגס הרוח של נחמה וערן זרחוביץ' המצחיק־תמיד כבוס הדוש שלו.
נקודת החולשה בפרק הפתיחה הכפול הייתה ללא ספק הסיפורים ההיסטוריים הקצרים שמחבר נחמה, ומתורגמים בסדרה לקטעי פנטזיה משונים בהשתתפות שחקנים מתחלפים, וקוטעים את העלילה. משמעותם של הקטעים הללו לא ברורה לי, וגרוע מזה – הם משעממים ומופרכים עד כדי רצון להריץ קדימה.
אבל אפילו הפגם המטריד הזה לא מחבל בהנאה הצרופה שמספקת "נחמה". סדרה שמסתכלת למוות בעיניים, אבל לא שוכחת לחגוג את החיים.
נחמה, ימי חמישי, הוט 3
