התקציר בגב הספר לא מנסה לגלות יותר מדי על תוכנו של "לרגל הנסיבות", אלא מנסה לתת את התחושה והאווירה שהספר מציע: מרקם וריח על פני מראה וצליל. זה גם מה שמשך אותי אליו מלכתחילה, ובהמשך התברר לי שזו אחת ממעלותיו הבולטות.
ובכל זאת, למען הסדר הטוב: "לרגל הנסיבות" פורש לפנינו את חייה של נוגה גלובר, פסיכולוגית קלינית מנוסה בגיל העמידה. הספר מותנע בהחלטה הפתאומית של נוגה שלא להגיע להשגיח על אמה בת השמונים, בדיוק באותו ערב שזו האחרונה מחליקה במקלחת בהיעדרה. ההחלטה הנמהרת הזו ותוצאותיה זורקות את נוגה אחורה, אל ילדותה ב"שכונה של הזקנים" בקיבוץ, יחד עם אמה המשונה ומלאת המניירות. משעול הזיכרון מוביל אותה לסקור את מערכות היחסים שלה עם משפחתה, עם אהוביה ועם מטופליה לאורך השנים.
הסיפור מסופר מתחילתו ועד סופו על ידי נוגה בגוף ראשון, וכתוב בהתאם. נוגה היא ילדה מורכבת שגדלה להיות אישה מורכבת. המחשבות שלה הן לא ספר היסטוריה, אין להן נמשל או מוסר השכל. היא מספרת את תחושותיה וזיכרונותיה כמו שחוותה אותן – כילדה. נוגה הצעירה היא אמנם יצירתית ובעלת פוטנציאל, אך היא עדיין ילדה: תמימה, חסרת ניסיון ולפעמים גם שקרנית, ממש כמו כל ילדה רגילה.
ראוי לציין כאן לשבח את העובדה שרוית ראופמן, המחברת, לא מנסה להציג את נוגה כחכמה יותר מילדה ממוצעת בת תשע. ספרים וסרטים רבים בני ימינו שבוחרים ילד בתור מספר הסיפור שלהם או בתור דמות משנית, יוצרים דמות עם אינטליגנציה רגשית יוצאת דופן, שלרוב בכלל לא נשמעת כמו ילד ממוצע. אולי קצת שכחנו, אבל ילדים לרוב מתעניינים בגלגלון שהרגע למדו לעשות הרבה יותר מאשר במלחמה, שלום או אהבה – נושאים שאנו המבוגרים כל־כך אוהבים להשליך על ילדינו, ולצפות שאלו יפתרו לנו את הבעיות בתשובה פשוטה ששכחנו ממנה בהתבגרותנו. "לרגל הנסיבות" לא מנסה לייפות דמויות או להשליך עליהן מטען כזה או אחר – והתוצאה מעוררת אהדה גם כאשר הדמויות לא פועלות כפי שהיינו רוצים שיפעלו.
השפה המיוחדת שמעניקה ראופמן לנוגה בת התשע לא נעלמת כשזו הולכת לתיכון או לאוניברסיטה. נוגה מתבגרת ועולמה מתרחב, אבל היא לא מתחלפת בשחקנית מבוגרת בין סצנות. זו אותה נוגה שבגיל תשע פחדה מהחיה הקדמונית בשטיח ושמריחה את הבל הפה שלה בכל המגירות בבית אמה. ההבדל היחיד הוא השנים שנוספו, יחד עם מערכות היחסים, החוויות והבלבול שהן מביאות איתן.
ואם במערכות יחסים עסקינן, הדינמיקה המשפחתית בספר היא מהמוצלחות שיצא לכם לקרוא עליהן בתקופה הקרובה. משפחתה של נוגה אינה מושלמת כלל: אביה לא גר בבית, יחסיה של נוגה עם אחיה הגדולים רופפים ומנוכרים, ואילו עמוד התווך של המשפחה הוא אמא רותי המשונה, שאינה יודעת תמיד כיצד לאחות את הניכור בתוך משפחתה, או אפילו איך לדבר עם נוגה. המסגרת המשפחתית שמציגה ראופמן ביד אמן היא מורכבת ואמיתית מאין כמוה – יש פיצוצים וצרחות, אך גם התנכרות שקטה, מפגני אהבה וזרות גדולה. זוהי מציאות משפחתית נפוצה, שלפעמים, כישראלים המתגאים במשפחתיותם, קשה לנו לדבר עליה.
המשפחה – כמו אהבתה של נוגה לבן־זוגה בימי התיכון – היא נחוצה, אך לא בהכרח נעימה. לפעמים גם אם כל רצונה של נוגה, או רצוננו כקוראי הספר, הוא להתנתק מהמשפחה לאחר שהרעה לנו בעוול בלתי־נסלח, אנו מוצאים את עצמנו חוזרים אליה בהדרגה. אולי, אם יתמזל מזלנו, אף נגלה דרך לתקן את העוול שנגרם. ואם לאו, לפחות לא נדבר עליו יותר בחיים.
בשורה התחתונה, החוויה שמציעה ראופמן בספרה היא בלתי נשכחת ומטלטלת, מבחינה ספרותית ואישית גם יחד, ובלי לעשות יותר מדי ספוילרים – מחכה לכם גם עלילה יוצאת דופן. מהרו לקרוא – התענוג מובטח.
לרגל הנסיבות
רוית ראופמן
הוצאת כנרת, זמורה–ביתן, 253 עמ'
