ינץ לוי, בן 44, נשוי ואב לארבעה. מתגורר ברחובות. סופר עייף אך מרוצה. ספרו החדש בסדרת "סבא אליהו" יצא לאחרונה.
זיכרון ילדות תרבותי. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיינו מתחת לקו העוני, אבל לא חסר לנו דבר, כי הרבה דברים מלכתחילה לא ניסינו להשיג. היה לנו פטיפון מקולקל שמעולם לא תוקן. היה לנו טייפ נושן, אבל לא היו קלטות של מוזיקה. אבי היה לוקח את אחיי ואותי לחדר המוזיקה בספרייה העירונית בכפר־סבא. שם היינו מאזינים באוזניות ליצירות קלאסיות כמו הסוויטה ה־2 של באך, טוקטה ופוגה לעוגב, כרמינה בוראנה ועוד. ההליכה עד לספרייה והזמן הזה שהוקדש כל כולו להאזנה, לימדו אותי מהי העוצמה האדירה שיש למוזיקה ולאמנות בכלל.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. ענבל אושמן, אשתי. בעולם מקביל, או נכון יותר בגוף מקביל, הייתי עוסק במחול. לשמחתי, אשתי היא כוריאוגרפית ורקדנית, והקִרבה שלי ליצירה שלה היא זכות מלאת אהבה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? עם אחי, שנפטר לפני עשרים שנה. הרצון הזה לפגוש את הקרובים שלנו שמתו לשיחה, אפילו קצרה, מתעורר לפעמים. הכמיהה הזאת הולידה רומן. והיא הולידה גם הרפתקה של דוד אריה שבה הוא יוצא לביקור מיוחד בעולם המתים ופוגש שם את הוריו. הרפתקאות דוד אריה תמיד נולדות מרגש אמיתי שאני חווה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם הבן שלי, שהוא כמעט בן שנתיים, בזמן שאני מחבק אותו. או עם הנס כריסטיאן אנדרסן ביום שבו הוא כתב את בגדי המלך החדשים, או עם אשתי ביום שהתאהבה בי, או עם ציפורים נודדות כדי להבין איך הן מנווטות, כי אין לי שום חוש כיוון.
ספר שקראת פעמיים. יש ספרים שחזרתי אליהם עשרות פעמים, אבל אני רוצה להתייחס דווקא לספר שכמעט כל הורה חזר אליו מספיק פעמים כדי לדעת אותו בעל פה – "מעשה בחמישה בלונים". למה דווקא הוא? הסיבה לכך, בעיניי, היא שהספר הזה עוסק באובדן ומגולל חמש דרכים לאבד. הוא מרגש כל כך את הפעוטות כי הוא עוסק בקושי ובקונפליקט אנושיים אוניברסליים.
כשרק המשפחה שומעת, מה תשיר? שיר אחד מלווה אותי משחר ילדותי. השיר היחיד שאבי שר לי. זהו שיר שהוא שמע מרחוק בזמן שישב במחנה מעצר בריטי בחבש, והוא זכר אותו גם אחרי שכבר שכח הכול. אין לי מושג מה המילים אומרות ואם אבי בכלל שמע נכון את ההברות. זהו שיר הערש לילדיי, ולשמחתי הוא הפך לשירו של איש היער במופע שלי.
בילוי משותף עם המשפחה. הילדים שלנו לא הולכים למסגרת חינוכית עד גיל חמש. אשתי ואני נמצאים איתם לא מעט והפעילויות מגוונות, וביניהן סיפור סיפורים. רבים מהסיפורים בספריי נולדו כשסיפרתי סיפורים לאחייניי או לבנותיי בלי לדעת אפילו מה המשפט הבא שאני הולך לומר. גיליתי שעבורי זו דרך מעוררת השראה, מנוע יצירתי, לשבת עם ילדים ולתת לסיפור להתהוות. מבחינתי זה ממשיך את רגעי הילדות שבהם הקשבתי לאבי מספר לי סיפורים. אלה היו רגעי קודש שבהם נאמרו מילים, אבל התקבל דבר שהוא מעבר למילים.
