"לוציפר" היא סדרה עם הרבה מזל. היא בוטלה אחרי שלוש עונות ברשת פוקס, אבל קמפיין מעריצים מפתיע ברשתות החברתיות עודד את נטפליקס לאמץ אותה לחיקה ולהחזיר אותה למסך לעונה רביעית, והחמישית בדרך.
אז מה השתנה בעלילות השטן שיורד מהגיהנום לנפוש באל־איי ובדרך עוזר למשטרה לפתור תעלומות רצח? שום דבר והרבה מאוד. לוציפר נשאר אותו שטן נוטף קסם אישי, שנראה כאילו כלום לא יעמוד בדרכו, אבל מתחת לפני השטח דווקא מנסה לעשות טוב.
לעונה החדשה נכנסת בסערה דמותה של איב, חוה המקראית (בגילומה המוצלח של ענבר לביא הישראלית), שמתחילה כתוספת מעט מוזרה אבל מצליחה בהמשך להשתלב בבלגן המקומי. איב, שדמותה היא שילוב של מתיקות ותום עם פתיינות חסרת גבולות, מגיעה ללוס־אנג'לס בחיפוש אחר לוציפר, האקס המיתולוגי שלה, ומוסיפה ממד קליל להתנגשות בין האירועים המיתיים ובין היומיום המשטרתי. מקרי הרצח המוזרים ממשיכים להתרחש בכל פרק ולוציפר והבלשית קלואי עדיין פותרים אותם יחד, כך שלכאורה לא השתנה דבר.
אלא שהמעבר של הסדרה מפורמט של עונה ארוכה ופרק שבועי ברשת ארצית לפורמט הבינג' הנטפליקסי שכולל רק עשרה פרקים, דווקא יצר שינויים מהותיים. משנעלם הצורך למלא עונה ארוכה בתוכן סתמי, הסדרה מרשה לעצמה להתמקד בעומק הרגשי של הדמויות.
וכאן מגיע השינוי הגדול. אם בעונה ארוכה היינו מתעניינים בעיקר בלוציפר המשגע בחינניות את קלואי תוך כדי פתרון הרצח השבועי, והיינו צריכים להמתין חמישה פרקים לפחות לכל התפתחות רגשית, הרי שבעונה הנוכחית תעלומות הרצח הופכות לתפאורה. ההתמודדות של קלואי עם הגילוי הגדול בסוף העונה הקודמת ועם רגשותיה כלפי לוציפר, מערכת היחסים שבין לינדה ואמנדיאל, משבר האמונה של אלה הקתולית המתוקה – כולם הופכים למנה העיקרית. ובדיוק לזה חיכו המעריצים שלוש עונות שלמות.
המעבר בין פוקס לנטפליקס מחדד למעשה את היתרונות והחסרונות שבכל פורמט. אין ספק שהטיפול המהודק של נטפליקס מעמיק את הדמויות ויוצר חיבור רגשי חזק יותר אליהן. במקום לפזר את נקודות המפנה ולמלא את הרווחים, אנחנו מקבלים סיפור עם עלילה איכותית ומותחת, שמוכיחה שלא לחינם הסדרה זכתה לתחייה מחודשת. הסדרה גם מרשה לעצמה ללכת רחוק יותר עם המוטיבים העל־טבעיים שעד עכשיו היו מתונים יחסית, כך שהרווח הוא עונה איכותית ומפתיעה שמשאירה טעם לעונה הבאה.
ההפסד הגדול בעונה הזאת בא לידי ביטוי באובדן הרגעים המטופשים שמילאו את העונות הקודמות והפכו אותה לרדודה רגשית, אך באותה נשימה גם לחביבה כל כך. לוציפר, על כל מגרעותיו, הוא שטן שכיף לאהוב. הוא עושה מה שבא לו, מתי שבא לו, אבל בעזרת המבטא הבריטי המקסים שלו ובזכות העובדה שהוא אפילו לא מנסה להסתיר את זהותו השטנית, הוא מצליח להפוך לדמות פארודית ובה בעת נוגעת ללב.
המפגש הכיפי שלו עם קלואי הבלשית המסודרת, הוא זה שגרם לכל כך הרבה מהצופים לחבב את הסדרה מלכתחילה, ואלה בדיוק הרגעים שנזנחו בעונה. נשאר רק לקוות שבעונה החמישית והאחרונה הסיבוכים העלילתיים יצליחו להיפתר על הצד הטוב ביותר, ושבדרך קלואי ולוציפר לא ישכחו לעשות קצת כיף.
לוציפר, נטפליקס  
