"האיש שנפל מכוכב אחר" היה אמור להיות סרט בדיוק לטעמי. אמצע שנות השבעים, הבמאי הוא ניקולס רוג – ש"המבט" שלו הוא אחד הסרטים החביבים עליי – ומככב בו דיוויד בואי. מה עוד אפשר לבקש. אבל לפעמים גם רכיבים משובחים מייצרים תבשיל בינוני.
בהרגשה זו יצאתי גם מהמחזמר '"לזרוס" שנכתב בהשראת אותו סרט, על ידי אנדה וולש ודיוויד בואי, סביב הלהיטים הנהדרים של האחרון. מכיוון שבכל זאת מדובר בדיוויד בואי, לא ציפיתי לביוגרפיה קוהרנטית כמו שאפשר למצוא ביצירות הקולנועיות שהוקדשו לאחרונה לפרדי מרקורי ולאלטון ג'ון, ונתפרו סביב יצירתם המוזיקלית.
ואכן, העלילה לא עושה חיים קלים לצופים. היא מתמקדת בתומס ניוטון, אותו חייזר שנפל לכדור הארץ בדמות בן אדם שגוסס ללא יכולת למות. תוך כדי הגסיסה הוא נזכר באהבה אבודה, מתעמת עם זיכרונות כואבים (נראה לי שהם זיכרונות, העלילה באמת לא ממש ברורה), נקרע בין דמות שלילית לבושה בשחור לבין דמות טובה ולבנה, ונפגש עם נשמה דמיונית (או לא) שתוכל לגאול אותו (או שלא). את הנשמה מגלמת תאי, בוגרת "הכוכב הבא לאירוויזיון", שאינה היחידה בקאסט שהגיע אליו דרך ריאליטי מוזיקלי.
אז העלילה תמוהה, אבל במוזיקה של בואי ובפרסונה שלו יש כל כך הרבה פוטנציאל יצירתי, שיכול ואמור היה למלא את החללים בשלד העלילתי. במהלך הצפייה נזכרתי ב"Dave", קליפ מושקע בן שעה המלווה רמיקס של "Radio Soulwax" למיטב יצירתו של בואי, שהצליח לעשות בדיוק את זה. למרבה הצער, על הבמה זה לא קורה. התמונות היו רזות מדי ולא הצליחו לצבור נפח ויזואלי, דרמטי או רגשי.
עם זאת, אי אפשר שלא להעריך את השאפתנות והיוזמה להעלות מחזמר שכזה על במות ישראל תוך גיוס קאסט מרשים. את תומס ניוטון מגלם הזמר אדם, שמפגין יכולות קוליות מרשימות ואינטונציה שמזכירה את זו של בואי. בתמונה הראשונה הוא שכוב על מיטת בית חולים בעיניים חבושות, דימוי מרכזי בקליפ שליווה שיר בשם "לזרוס" מתוך האלבום האחרון של בואי, "Blackstar" (כשיגיע מבקר אל ניוטון, הוא יגיע עם בלון שחור בצורת כוכב). בואי נפטר יומיים לאחר צאת Blackstar, שהתברר כאלבום האחרון שלו (העבודה על המחזמר הייתה הפרויקט הלפני אחרון), ואי אפשר שלא לחשוב על מותו של הזמר, כשלאורך כל ההצגה יישאר אדם כבול למיטה הזו כשסביבו מתרוצצים זיכרונותיו־הזיותיו־חלומותיו.
עוד הרשימו עופרי לסקי ועמית זיתון, ודוד לביא שמתאים כמו כפפה לדמות בהשראת הדוכס הרזה הלבן. מי שבאמת הצליחה להרים את הערב רמה אחת למעלה הייתה דיאנה גולבי, בתפקיד האחות המטפלת בניוטון.המפגש המחודש איתה היה הפתעה נהדרת, וגרם לי לקוות שנזכה לראות אותה הרבה יותר על במת התיאטרון ובכלל.
לזרוס מרכז ענב, תל–אביב
