יצחק מאיר, בן 38, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בפרדס–חנה. מוזיקאי.
זיכרון ילדות תרבותי. הספר הראשון שקראתי מכריכה לכריכה היה ספר ילדים על רבי אריה לוין. אני זוכר את הרצון שלי להיות כמוהו. האמת שעד היום די קשה לי להשתחרר מהילדותיות הזו. כשאני רואה מישהו שהגיע "לדרגה" מסוימת אני רוצה להיות כמוהו, בלי ההתפכחות ההכרחית להכיר בכך שיש שינויי טבע וסביבה ופערי דורות.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. יהונתן ניצן, מוזיקאי מוכשר וקדוש. את שיריו אני שומע כבר כמה שנים נון־סטופ. ככלל, יש עניין סנובי למוזיקאים לאהוב את האזוטרי, הפחות מוכר (שיר עם מעל 10,000 צפיות זה לחלשים…) במקרה של יהונתן אני מרגיש שהוא מיינסטרים לנשמה שלי.
דמות שמעניקה לך השראה. סבא אנדי ז"ל. ממייסדי משואות־יצחק בגוש עציון, ולימים מנכ"ל בנק מזרחי (בתמונה אני יושב על הכיסא שלו). שיא הצניעות ושיא העוצמה לא הולכות אצלי יחד, עד שאני נזכר בדמות שלו.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? עם מרטין בובר. בטוח שהוא היה נבוך מאוד מהסיטואציה, אבל יש לי כמה דברים לא פתורים לסגור איתו. בירה ודג מלוח באיזה שטיבעל חסידי איתו, לא בטוח שהיה עושה לו טוב, אבל לי בטח כן.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם רז. התינוק שלנו בן החודש וקצת. מחד הכול ברור לו בחיים, ומאידך שום דבר לא צפוי ולא בשליטה.
ספר שקראת פעמיים. פעמיים? לא בא לי ללכלך. פעמיים זה לספר פחות נוגע. בקיצור, את רוב הספרים שאני אוהב אני קורא שש ושבע פעמים. כרגע באמצע הקריאה השלישית בספר "חוכמת האדישות". אני ממליץ עליו באדישות רבה.
שיר שנוגע בך באופן מיוחד. זה יישמע בטח בנאלי ואולי אפילו לא אמין, אבל "התקווה". לא זוכר פעם אחת ששרתי את השיר הזה בלי להתרגש. יש קטע כזה, בסוף אירועים רשמיים, שהמפיק מתפדח לבקש מהזמר המלווה לשיר את "התקווה". אני לא מבין את הפדיחה. להפך.
מה מצחיק אותך? אנשים לא מצחיקים. אנשים שלוקחים את עצמם מדי ברצינות. מה שמבאס זה שכשאני זה שלוקח את עצמי ברצינות אני לא מצליח לצחוק. חבל. אולי בקרוב.
בילוי משותף עם המשפחה. קרטיב במכולת הערבית בכניסת שבת. כור היתוך שכזה. הוא מתחיל את סופ"ש ואנחנו מתחילים את שבת־קודש.
עם מה אתה נרדם? עם תמר אשתי.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו? קבוקים. נראה לי שהמבצע בסניפי יילו של 3 ב־10 נוצר מתוך דאגה אישית למצב האקונומי שלי. כשאני חוזר מהופעות אני כל כך עייף, וחייב משהו כדי להחזיק מעמד על ההגה.
