החוק הראשון של טן. גאי הנדריקס וטינקר לינדזי, מאנגלית: לינדה פניאס–אוחנה, הוצאת כתר, 311 עמ'
אחרי שמאס בחיי הנזירות הטיבטיים, חוזר טנזינג נורבו, המכונה "טן", לארה"ב, מולדתה של אמו, שנישאה בשעתו לאביו הטיבטי. בלוס־אנג'לס הופך טן לבלש משטרתי מוערך שמתקדם במעלה סולם הפיקוד, עד שהוא מבין שדרגה גבוהה יותר תחייב אותו לטבוע בהררים של עבודה משרדית. הוא מחליט לפרוש לחיים חדשים ועצמאיים כחוקר פרטי.
העשייה הבלשית של טן מתחילה באופן מקרי, כשהוא פוגש, מיד ביום הפרישה שלו, אישה מסתורית ומבולבלת שתירצח למחרת. הרצח הזה, והמסע של טן לכַפר על ההתעלמות שלו מאותה אישה, ייהפכו לחקירת פשע מסועפת, בעלת תהפוכות רבות ומערך הונאה מורכב, הכולל ניצול אמנים מזדקנים ומעשי רצח מתוחכמים שהולכים ונערמים עד לסוף המפתיע של הסיפור. בתוך כך מסופר לנו על עולמו של הנזיר הטיבטי לשעבר ועל השימוש בתהליך החשיבה הבודהיסטי כדרך לריכוז ולהפגת המתח.
נקודת הכובד של המותחן שלפנינו מתבססת על קוריוז: נזיר בודהיסטי טיבטי שהופך לאיש משטרה ולבלש פרטי. הקוריוז הזה משתלב בזרם רחב בספרות האמריקנית, המעריץ את המזרח הרחוק – די אם נזכיר את המתאגרף ברוס לי, את "להרוג את ביל" של טרנטינו ועוד. אלא שעל קוריוז בלבד קשה לבנות עלילה. נראה שהמחברים הרגישו בכך, ויצרו עלילה ריאליסטית אמריקנית, שאכן יכולה להתרחש במציאות. כך, השילוב בין הקוריוז המזרחי לבין עלילת מתח ריאלית מצליח להחזיק מעמד ולספק את הקורא. אך מבחינת המתח עצמו, יש למחברים עוד לאן להתקדם. השאלה האם הם הצליחו במשימתם או לא תתברר כשיתורגמו לעברית שאר ספרי סדרת המתח של הבלש טנזינג נורבו.
בתו של מלך הביצה קארן דיון, מאנגלית: קטיה בנוביץ'. הכורסא הוצאה לאור, 277 עמ'
חייה של הלנה פלטיה נכנסו לשגרה: יש לה שתי בנות קטנות חמודות, בעל אוהב וחיים משל עצמה. היא מדחיקה את חייה הקודמים כהלנה הולברוק, בתו של מי שחטף בשעתו את אמה, ובמשך שנים כפה על שתיהן את מרותו באופן מרושע וסדיסטי.
אלא שחייה המודחקים של הלנה חוזרים לקדמת הבמה, כאשר אביה בורח מן הכלא בעודו רוצח שני סוהרים. בריחתו של ג'ייקוב הולברוק מאיימת על חייה של הלנה: היא יודעת שאביה הוא מלך ההתחמקויות וגשש מדהים, שהרשויות לא מסוגלות להתמודד איתו.
בעקבות הידיעה הזו יוצאת הלנה למסע אחרי אביה הנמלט, שכן את כל הידע שלו בגששות ובהסתתרות העביר האב המתעלל לבתו. במקביל, חיה הלנה מחדש את כל השנים שבהן חיה בצילו של אביה. היא עוסקת בשאלה האם היא אוהבת אותו, האם יש בליבה ניצוץ של אהבה למפלצת שחינכה אותה וגידלה אותה. היא חוזרת גם ליחסים המורכבים שלה עם אמה, שהביאה אותה לעולם בעל כורחה ושהתקשתה להעניק לבתה אהבה בבקתה שבה שתיהן היו שבויות.
העלילה מתקדמת במעין שיחה על ההווה ודיון נרחב בפלשבקים על העבר, עד לסוף הסיפור והעימות האחרון של הלנה עם אביה; ממד נוסף לספר הוא השם שלו, ששאוב מאגדת ילדים שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן על מלך הביצה.
החיבורים הללו בין העבר להווה והתוספת של הממד המיתי־אגדי היו אמורים ליצור עלילה מותחת, אך העלילה והקצב איטיים מדי; הפואנטה של הסיפור מתעכבת, עד שמתעורר רצון לדלג על עמודים. זו החולשה המרכזית של המותחן הזה, שמעיבה על הרעיון העוצמתי שבו – עימות בין בת לבין אביה.
