תגידו מזל טוב, תיאטרון חדש נולד. "תיאטרון תל־אביב", תיאטרון פרטי שמתעתד להתמקד במחזות זמר פתח את שעריו לאחרונה. "כמו שם, אבל פה. ברודווי פינת ויצמן", מתאר מאור מימון, יזם ומנכ"ל התיאטרון, את החזון. את הערבוב הזה ניתן להרגיש כבר בכניסה לאולם של מה שהיה בית החייל בתל־אביב. הוא שופץ וצויד בבר שמוכר פופקורן ובירות למבקרים, ומחולקות בו תוכניות המזכירות את ה־Playbill הניו־יורקי.
ההפקה שנבחרה להשיק את התיאטרון הצעיר היא "פלאשדנס", שעלה לראשונה על הבמות ב־2008 ומבוסס על הסרט בעל אותו השם מ־1983. הסרט מגולל את סיפורה של אלכס, בחורה צעירה העובדת כרתכת במפעל מתכות ביום וכרקדנית בבר בערבים, וחולמת להפוך לרקדנית מקצועית. העלילה הלא מתוחכמת, שכוללת כמובן גם סיפור אהבה, לא מנעה מהסרט להפוך לאחד המצליחים באותה השנה, וזאת בזכות הפסקול שלו, האופנה שהוא מציג, ואווירת הפאן הכוללת.
את הכיף המידבק הזה מצליח להעביר המחזמר בגרסתו הישראלית בצורה מהנה ביותר, תוך התעלמות מהזמן שחלף מאז יציאתו לאקרנים. כך העובדה שסיפור האהבה מתרחש בין בעל המפעל (צחי הלוי המוצלח) לעובדת שלו לא מרימה גבות. עם זאת, אלכס מעוצבת על ידי ספיר יצחק, התגלית החדשה, כדמות חזקה שלא תפחד להגיד לא. יצחק מצטיינת בריקוד ובשירה, כאשר המשחק שלה מזייף קצת בסצנות דרמטיות, אבל בסך הכול היא עושה עבודה טובה, ובערב הבכורה היא התמודדה בחינניות ובקור רוח עם תקלה, כאשר הנק־מייק שלה הפסיק לעבוד (חבלי לידה שיחלפו יש לקוות), וזכתה לתשואות מהקהל.
הסרט המקורי שילב בתוכו מונטאז'ים וסרטונים, וכך גם המחזמר משלב נאמברים מוזיקליים שאינם קשורים במהודק לעלילה. אלה מהווים במובן מסוים מחווה למופעי הוודוויל שהולידו את מחזות הזמר, ומאפשרים לכוכבות המשנה הנהדרות מיי פיינגולד, עדי כהן ובעיקר רויטל זלצמן להפגין את כוחן, בביצוע מרטיט של Gloria.
מי שהייתה פחות מוצלחת היא ריקי גל, שלמרות יכולות השירה שלה שאין עליהן עוררין, בחרה במין מבטא מוזר לדמותה של האנה. ובכלל, הקשר בין האנה לאלכס, שהיה אמור להיות אחד הצירים הרגשיים של המחזמר ולהוביל אותנו לקתרזיס, לא עובד.
ליאור זוהר כמנהל הבר ורועי וינברג כאחיין הלא־יוצלח שלו מבדרים ומעוררי חיבה. עומר זמרי ביים במקצועיות, תוך שימוש מוצלח במפלסים השונים ובעומק הבמה (בעזרת הכוריאוגרפיה של רום סכר, התפאורה של בתיה סגל ומיכאל פיק והתלבושות של יובל כספין). כך, ההצגה מלווה בנגיעות אייטיז מהנות שלא הופכות לחזות הכול.
בסך הכול לא מדובר בהצגה שתהרהרו במסריה ובערכיה אחרי הצפייה, אבל השירים שלה יישארו לכם בראש והחיוך יידבק לפנים. גם אם לא הכול מושלם בה, מדובר בספתח חיובי ומקצועני, ואנחנו מחכים לראות את ההפקות הבאות שמתעתד התיאטרון החדש להציג – ביניהן יוסף וכתונת הפסים המשוגעת וגריז.
פלאשדנס תיאטרון תל–אביב
