שְׁבָרִים מִתְחַנְּנִים לָעוּף

עמרי שרת // שימוש משני

אֲנִי הָיִיתִי הַחוֹמוֹת. הָיוּ בִּי אֲבָנִים
גְּדוֹלוֹת, כְּבֵדוֹת מִלְּהָזִיז. אֲנִי הָיִיתִי
אֲבָנִים, הָיִיתִי טְרִיז, חָצִיתִי
אֶת הַיְקוּם לִשְׁתֵּי מַמְלְכוֹתָיו, בֵּינִי

לְבֵין עַצְמִי. הָיִיתִי אִי, הָיִיתִי יָם, אֲנִי
זוֹכֵר שֶׁמַּאֲפֵל הָלַךְ וּפִעְפֵּעַ
בָּעוֹלָם, הָיִיתִי הָעוֹלָם, כַּפֶּיהָ
שֶׁל חַיָּה גְּדוּמַת זְרוֹעוֹת, פְּנוּיַת פָּנִים,

אֲנִי הָיִיתִי הַחוֹמוֹת. אֲנִי הַחַיָּלִים
שֶׁשָּׁאֲגוּ וְקִרְקְרוּ יְסוֹדוֹתַי
וְשֶׁשָּׁפְכוּ לָרֹחַב אֲבָנִים.

אֲנִי הַמֶּרְחָבִים. אֲנִי אַדְרִיכָלִים
שֶׁהֵכִינוּ וְהֵרִימוּ דְּיוֹטוֹתַי.
אֲנִי גּוֹרְדֵי שְׁחָקִים. אֲנִי הָעֲנָנִים.

עמרי שרת, 29, מתגורר בירושלים. ספר שיריו הראשון "אל תעשה מזה עניין" יראה אור בקרוב

נצר לאו // נפילת החומות

יִתָּכֵן וְחוֹמוֹת בִּיטָּחוֹן הֵן
הַמָּגֵן לַמִּבְצָר הָרָעוּד הָרָעוּעַ.
גְּבוֹהוֹת לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ
מֵעַיִן חוֹשֶׁדֶת.

יִתָּכֵן בֵּין סִדְקֵי הַסְּלָעִים
בַּחוֹמוֹת, צִמֵּחַ מִישֶׁהוּ
חִיּוּךְ מַשְׁקִיט,
שַׁלְוַת עֲמִידָה מִתְחַנֶּנֶת,
חֵן נָבוֹךְ,

יִתָּכֵן מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת
עוֹד מְגֻדָּר הַמִּבְצָר בְּתַיִל
שֶׁלֶט סַכָּנַת קְרִיסָה צוֹחֵק בְּאָדֹם.

יִתָּכֵן הַמִּבְצָר הָרָעוּד הָרָעוּעַ יִפּוֹל
וְלֹא אֵדַע לְעוֹלָם.

נצר לאו, 24, מתגורר בכפר–אדומים

 

שחר–מריו מרדכי // עזרה

"וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם… וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל… וַיִּקְרָא… מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם… וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה. וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר… וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם… וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי… וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱ–לֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם" (נחמיה, ח)

אָסוֹן נוֹרָא קָרָה.
כָּל מָה שֶׁנֻּבָּא, הִתְרַחֵשׁ.
הַחוֹמוֹת אֻכְּלוּ בָּאֵשׁ.
יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהֶכְרֵחִי.
אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְעֶזְרָה. קָרָה אָסוֹן נוֹרָא.
עוֹלָלִים נֻפְּצוּ אֶל קִיר,
וְקָרְסוּ בָּתֵּי הָעִיר וַאֲנָשֶׁיהָ
נוֹאֲשׁוּ מֵהִוָּשֵׁעַ.
שִׁבְעִים שָׁנָה חָלְפוּ. הַנּוֹתָרִים כָּאן נֶאֶסְפוּ.
כְּפָרֵינוּ דָּלְלוּ מִבֶּעָבָר. בֹּא, תִּרְאֶה אֵיךְ גָּבַר הָאֵזוֹב שֶׁבִּרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם. וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרַיִם. עַכְשָׁו מֵאֵיפֹה מַתְחִילִים?
שָׁבִים אֵלֵינוּ עוֹד גּוֹלִים. מָה עוֹד יָכֹלְנוּ לְבַקֵּשׁ? אֶת הַבְּרִית יֵשׁ לְחַדֵּשׁ מוּל הַחוֹמוֹת הַהֲרוּסוֹת
יוֹתֵר חָשׁוּב מִזֶּה – מָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת? זֶרֶם הַמַּיִם בְּשַׁעַר הָעַיִן מִתְכַּנֵּס
כְּמוֹ פַּעַם בְּחוֹמַת הַבְּרֵכָה. אַתָּה עוֹלֶה עִם דְּבָרִים מִתַּחַת זְרוֹעֲךָ.
עוֹד מְעַט תַּעֲמֹד עַל בָּמָה שֶׁל עֵץ. הַקָּהָל נִרְעָד וּמִתְקַבֵּץ
אוּלַי כְּמוֹ בְּחֹרֶב, וַדַּאי כְּמוֹ בֶּכֶה רַב,
גְּבָרִים, נָשִׁים וִילָדִים. אַתָּה תִּקְרַע אֶת הַבְּגָדִים, אַתָּה תִּקְרָא
דְּבָרִים כ״ח שֶׁהִזְהִירוּ מִן הַחֵטְא וְצָפוּ חֻרְבָּן קָשֶׁה.
עָנָן נִרְעָד אֶחָד יִכְרַע
רָאוּי לָהּ לַתּוֹרָה שֶׁתִּנָּתֵן בִּידֵי עֶזְרָא, אֶלָּא שֶׁ
קָדַם מֹשֶׁה. עִיר דָּוִד כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ. קוּמִי, כִּי עֶזְרָא בַּדֶּרֶךְ.

שחר־מריו מרדכי, 44, מתגורר בבולטימור

 

אחינעם תמר וירט // שירי חורבן קטן

אֲנִי לֹא יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁנִּשְׂרֶפֶת בְּרַעַשׁ וּמַצִּיתָה לְבָבוֹת
אַף פַּעַם לֹא יִזְכְּרוּ
אֶת הַכִּלָּיוֹן הָאִטִּי הָאֲמִתִּי
לֵב שָׁבוּר מִלִּהְיוֹת שָׁבוּר מִלִּהְיוֹת לֵב
לַחְזֹר בַּלַּיְלָה מֵהָעֲבוֹדָה
לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲצִיצִים
לִישֹׁן לְבַד
לָקוּם מֻקְדָּם
לְהוֹצִיא לִכְלוּכִים מֵהָעַיִן
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת
גַּם בִּי אֵין קֹדֶשׁ כְּבָר
גַּם בִּי יֵשׁ שִׂנְאַת חִנָּם
תַּחְרִיבוּ אוֹתִי מֵהַיְּסוֹד
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי י"ז בְּתַמּוּז
תַּעֲשׂוּ אוֹתִי תִּשְׁעָה בְּאָב
תַּעֲשׂוּ שֶׁיִּכְאַב
כִּי בַּגָּלוּת שֶׁלִּי
אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר אוֹהֶבֶת.

ב.
רָצִיתִי לוֹמַר לָךְ
יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי מַגִּיעָה אֵלַיִךְ וְרוֹאָה אֶת עַצְמִי הָאַחֶרֶת
כִּסּוּי רֹאשׁ שְׁלוּבַת יָדַיִם עִם בָּחוּר מְחַיֵּךְ
אוֹחֶזֶת אַנְטִיפַּסְטִי בַּדֶּרֶךְ לַאֲרוּחַת עֶרֶב שַׁבָּת אֵצֶל הַהוֹרִים
קָשֶׁה לִי לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם
כְּשֶׁאֲנִי נוֹסַעַת בָּאוֹטוֹ מִתֵּל אָבִיב
בְּגוּפִיָּה, בְּצִדְקַת הַדֶּרֶךְ לְהָגִיב בִּמְהִירוּת
לַשְּׁאֵלָה: נוּ יֵשׁ לָךְ חָבֵר?
יֵשׁ לִי ג'וֹיְנְט בַּתִּיק
יֵשׁ לִי אָמָּנוּת בַּלֵּב
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק בַּמָּתְנַיִם
יֵשׁ לִי שִׁירָה בַּשְּׂפָתַיִם
(וּבְלִבִּי חוֹמָה)

אחינעם תמר וירט, 23, משדה–אילן, מתגוררת בתל–אביב

סמדר פייל // *

מִצְוָה עַל הַמֵּת לְהִשְׁתַּכֵּחַ
מִן הַלֵּב
וּמָה עַל הַחַי וְעַל הַחַי
לְמֶחֱצָה
וְאֵיכָה יִשְׁכַּח עַצְמוֹ
אֵיךְ יָמִית בּוֹ דָּבָר
עַל מְנַת לְהִשָּׁכַח
וְאִם הָאַהֲבָה מֵתָה
הַאִם מִצְוָה עָלֶיהָ
לַעֲשׂוֹת עַצְמָהּ נִשְׁכַּחַת
וְהִיא מְמִיתָה עַצְמָהּ לְאַט
לֹא בְּבַת אַחַת
הַשִּׁכְחָה פּוֹלֶשֶׁת אֶל הָאוֹהֲבִים
וּמַבְהִילָה אוֹתָם בְּחַיֵּיהֶם
הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיּוּכְלוּ.

סמדר פייל, 42, מתגוררת במודיעין

 

יונת רום // נאמנות

הַיְּלָדִים צָעֲקוּ
נִשְׁבָּע נִשְׁבָּע נִשְׁבָּע
וְהָאֲבָנִים לֹא רָעֲדוּ
וְהָאֲבָנִים לֹא רָעֲדוּ
גַּם כְּשֶׁהַיְּלָדִים צָעֲקוּ
וְאַף לְהַקְרִיב אֶת חַיַּי
אִישׁ
לֹא רָאָה
אֶת הַגַּיְא הַסָּמוּךְ
מֶרְחַק אַלְפֵי שָׁנִים
בּוֹעֵר
מִצְּרָחוֹת יְלָדִים אֲחֵרִים
יְדֵי אָבוֹת אֲחֵרִים מוּנָפוֹת
שְׁתִיקוֹת אִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת
מְמַלְּאוֹת אוֹתוֹ
כְּבֵדוֹת.

יונת רום, 36, מתגוררת ברמת–רחל. ספר הביכורים שלה, "נחובש", ראה אור השנה

 

שרית עיני ריץ' // *

שִׁירֵי חֻרְבָּן נֶאֶסְפוּ בְּפֶתַח בֵּיתִי כְּמוֹ מֵי גְּשָׁמִים בִּקְעָרוֹת
כְּלוּאָה בֵּין מִלִּים שֶׁל קֵץ
לְתָכְנִיּוֹת בִּשּׁוּל בַּטֶּלֶוִיזְיָה
קָרָאנוּ לְזֶה דִּכָּאוֹן אַחֲרֵי לֵדָה
קָרָאנוּ לְזֶה הוֹרְמוֹנִים
לֹא נִפְתַּח לִי כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
וְהַמַּחַט הַדּוֹקֶרֶת
רָקְמָה סְבִיבִי חוֹמוֹת אִשָּׁה
אַל נָא תַּבִּיט בִּי כָּךְ
אֵינְךָ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל אֶרֶץ חֲרֵבָה בָּהּ יַמַּת הָרֶחֶם נִקְרְעָה.
אַל נָא תְּחַדֵּשׁ יָמַי כְּקֶדֶם
חַדֵּשׁ נָא רַק אֶת כּוֹחוֹתַי שֶׁאֶהְיֶה נִרְקֶמֶת לְשַׁעַר בְּעֵת נְעִילָה.

שרית עיני ריץ', 45, מתגוררת במצפה הושעיה

 

שמואל מוניץ // יש גולף לעיוורים

יֵשׁ גַּם שַׂחְיָנִים קְטוּעֵי יָדַיִם וְחַסְרֵי רַגְלַיִם
וַאֲנִי, יֵשׁ לִי אַרְבַּע גַּפַּיִם בְּרִיאוֹת
וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִרְקֹד.
יֵשׁ נְכֵי מַחְשָׁבָה, הַאֲמִינִי לִי.
מָה אַתְּ יוֹדַעַת,
גַּם יְשִׁיבָה עַל כִּסֵּא אֲרֹךְ רַגְלַיִם
לְצִדֵּךְ
לֹא תִּשְׁבֹּר אֶת הַמָּצוֹר
שֶׁהוּטַל בְּצַו הָאֹפֶל עַל גּוּפִי.

הָיִיתִי רוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֵלַיִךְ
בִּנְחִישׁוּת שֶׁל גּוֹלְפַאי עִוֵּר
אֲבָל אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְאַתֵּר
אֲפִלּוּ אֶת הַגֻּמּוֹת שֶׁבִּלְחָיַי.

שמואל מוניץ, 24, מתגורר בירושלים. ספר ביכוריו, "שום נס בחצי התורן", ראה אור לפני שנתיים

 

עדי פלד–שריג // איזה מין דבר

אִשָּׁה אֵינָהּ רוֹצָה לָשׁוּב לְבֵיתָהּ
וְהַבַּיִת טוֹב –
גֶּדֶר מָגֵן, כְּתָלִים נָאִים,
מִשְׁפָּחָה, סְפָרִים,
כֻּרְסָה מַסְבִּירַת פָּנִים.

לְפָנִים, כְּמוֹ סְפוֹג סָבְבָה בָּעוֹלָם,
הִקִּיפָה מִינֵי יְרִיחוֹ
אַךְ יָדְעָה לָשׁוּב לְעַצְמָהּ
וְכָעֵת מָה?
מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַמַּחְסָן,
שָׁם, בְּמַעֲרָב הַחֶדֶר,
קִיר עֲשׂוּי אֲבָנִים כְּבֵדוֹת כְּמוֹ
הַהִיסְטוֹרְיָה, יַלְדָּה דַּקָּה
מַטְמִינָה בְּתוֹכוֹ אֱמוּנָה וְתִקְווֹת.

אֵיזֶה מִין דָּבָר? אִשָּׁה אֵינָהּ רוֹצֶה לָשׁוּב לְבֵיתָהּ
וְהַבַּיִת טוֹב –
חַמָּה מִתְפַּנֶּקֶת בְּצֵל גְּזֻזְטְרָה
צִמְחִיָּה מְנִצָּה בֵּינוֹת מִרְצָפוֹת
יְלָדִים בְּחָצֵר עוֹרְמִים עֶרְגוֹת בֹּץ.

לְפָנִים, גַּם כְּשֶׁנָּפְלוּ חוֹמוֹת, גַּם כְּשֶׁנִפְקְעָה עִיר,
הָיְתָה מֵחַיֶּכֶת, מִתְמַסֶּרֶת לְעֶצֶב הַגּוּף.
פֶּתַח לְבַיִת שְׁלִישִׁי הָיָה חֻרְבַּן הַנֶּפֶשׁ
וְכָעֵת מָה?
שְׁבָרִים מִתְחַנְּנִים לָעוּף.

אֵיזֶה מִין דָּבָר אִשָּׁה אֵינָהּ רוֹצָה לָשׁוּב לְבֵיתָהּ וְהַבַּיִת טוֹב

עדי פלד–שריג, 44, מתגוררת בקיבוץ חולדה

 

רועי זמיר // כעת כשהובקעו החומות

הֻבְקְעוּ הַחוֹמוֹת
אַתְּ יְכוֹלָה לְחַבֵּק אוֹתִי
אוֹ לַהֲרֹג אוֹתִי
אֲנִי לֹא אֶלְחַם
אֵין יוֹתֵר מְחִיצוֹת שֶׁעָשִׂיתִי בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם
וְאֵין יוֹתֵר אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהִתְכַּנֵּס וְלִשְׁתֹּק
שַׂמְתִּי בְּיָדֵךְ אֶת הַחֶרֶב
וְהַלֵּב

הַסַּכָּנָה מוּחָשִׁית
וּמֻרְגֶּשֶׁת
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּשִׁימוֹת הַכְּבֵדוֹת
לִטְעוֹם אֶת הַדְּמָעוֹת
לְהָרִיחַ אֶת הַזֵּעָה וְהַדָּם
אֵין לְאָן לָסֶגֶת

כָּעֵת שֶׁהַחוֹמוֹת הֻבְקְעוּ
רַק אֲנַחְנוּ הַבַּיִת
רַק אֲנַחְנוּ הַחֻרְבָּן
רַק אֲנַחְנוּ הַקִּירוֹת הַגְּבוֹהִים
עֲלֵיהֶם צָרִיךְ לְטַפֵּס
יֵשׁ פֹּה רַק אֲנַחְנוּ
הַחֹפֶשׁ לִהְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל
וְהַחוֹבָה לִבְחֹר

רועי שלום זמיר, 39, מתגורר בנחלים

יעל אינגבר // גאולה

לֹא כּוֹאֵב לִי עָלַיִךְ, יְרוּשָׁלַיִם.
לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתָךְ גְּדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה מָה לִשְׁכֹּחַ
אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה פְּנִימָה וּמְחַפֶּשֶׂת
דָּבָר לֹא דָּבוּק לְחִכִּי,
וּבַשְּׂמָחוֹת שֶׁהָעוֹלָם לְעִתִּים מַעֲנִיק לִי
לֹא תָּמִיד אַתְּ הִיא זוֹ הַנִּשֵּׂאת עַל רֹאשׁ.
(וּמָה זוֹ הַדְּרִישָׁה הַזּוֹ, לִהְיוֹת בָּרֹאשׁ. וְאִם הָיִיתָ בַּמֶּרְכָּז,
לֹא הָיִית מְאֻשֶּׁרֶת?)

לֹא מוּכָנָה שֶׁתִּקְרְאִי בְּשֵׁמוֹת שֶׁל חֻרְבָּן
לָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּךְ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת.
אֲנִי רוֹאָה נְעָרִים שֶׁהוֹלְכִים עַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים עִם סֹמֶק קַל בִּלְחָיֵיהֶם.
אֲנִי שׁוֹמַעַת צְלִילִים שֶׁל חַיִּים עוֹלִים מִכָּל עֵבֶר
יֶלֶד שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְשָׁר,
וְרוֹכֵל בַּחֲנוּת שֶׁמִּמּוּל מְאַחֵל יוֹם טוֹב לִגְבֶרֶת בְּאַנְגְּלִית מְהֻסֶּסֶת.
אֲנִי מְרִיחָה אֶת הַתַּבְלִינִים בַּחֲנוּת שֶׁמִּמּוּל לַשּׁוּק,
אֶת הַנִּיחוֹחַ הַגַּבְרִי שֶׁעוֹלֶה מֵהַחַיָּל שֶׁנִּדְחַף לְפָנַי בַּתּוֹר לָרַכֶּבֶת,
אֶת הַגַּעֲגוּעַ.
אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לַחֲשֹׁב עַל שֵׁם לְכָל אֵלּוּ מִלְּבַד לִגְאֻלָּה.

תָּבִינִי,
גַּם לִבִּי הָיָה מָלֵא בְּחוֹמוֹת
גַּם עָלַי הָיָה מָצוֹר
וְגַם אֲנִי הֻחְרַבְתִּי.
אֲבָל בֵּין הַלְּבֵנִים הַשְּׁבוּרוֹת בָּאָה יָד מְלַטֶּפֶת וְהִזְכִּירָה
עוֹד יֵשׁ בַּסֶּלַע מַיִם
וְגַם כְּשֶׁקָּרְסוּ עָלַי קִירוֹת הַבַּיִת הִבְטַחְתִּי
שֶׁפֹּה עוֹד יִהְיוּ חַיִּים,
וְחָיִיתִי.
עַכְשָׁו אֲנִי אוֹתָךְ מְלַטֶּפֶת, מַזְכִּירָה לָךְ,
גַּם אַתְּ יְכוֹלָה.

יעל אינגבר, 23, מתגוררת בבני–ברק

 

אריאלה נידם–פרץ // *

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998

עקרון יסוד

1. זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות.

מטרה

2. חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

בְּלֵילוֹת חַסְרֵי יָרֵחַ אֲנִי מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד לְצַד,
שׁוֹמַעַת בֵּין נְשִׁימוֹת יְלָדַי הַמְּבַקְּשִׁים "כְּמוֹ כֻּלָּם",
אֶת נְקִישׁוֹת שִׁנֵּי הַחוֹמָה שֶׁבֵּינֵינוּ,
אֶת אַבְנֵי הַבַּלִּיסְטְרָאוֹת עוֹד דּוֹרְשׁוֹת בֶּקַע
לַגֻּלְגֹּלֶת.
הַיָּם כְּבָר אֵינוֹ מִכְשׁוֹל,
מִגְדָּל רַב קוֹמוֹת נוֹשֵׂא בְּרֵכָה חוֹלֵשׁ עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה,
וְעֵמֶק הָרְפָאִים הָפַךְ שׁוֹקֵק חַיִּים.
אנַחְנוּ נוֹשְׁמִים אֶת אוֹתוֹ אֲוִיר,
מְהַלְּכִים עַל אוֹתָהּ הַמִּדְרֶכֶת
קוֹנִים בְּאוֹתוֹ מַרְכּוֹל,
אַךְ יֵשׁ בֵּינֵינוּ קַו הַפְרָדָה רָצִיף.
אֲנִי מְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר שֶׁטַח הֶפְקֵר עָדִין
בּוֹ אוּכַל לְהַצִּיעַ מַרְכֻּלְתִּי,
מְהַלֶּכֶת בִּשְׂדֵה מוֹקְשִׁים קוֹרֶקְטִי.
אַתֶּם זוֹרְקִים בִּי מַטְבֵּעַ עִגּוּל זְכוּיוֹת
לְטוֹבָה,
מַבַּטְכֶם הַמּוּסָט חוֹבֵט בִּי כְּאֵיל נִגּוּחַ.
לוּ הֱיִיתֶם יְכוֹלִים לִמְדֹּד אֶת כֹּבֶד צְעָדַי
אֶת מִשְׁקַל מְשִׁיכַת הַיָּד
אֶת שַׁבְרִירִיּוּת פְּרִיסַת הַסְּחוֹרָה.
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּכֶם מִתְאַסְּפִים חֲבוּרוֹת,
חוֹמְקִים אֶל מָסַךְ הַנּוֹחוּת
מַשִּׂיגִים מְבֻקַּשְׁכֶם מִקְצֵה עוֹלָם בִּלְחִיצַת עַכְבָּר,
דּוֹאֲגִים עַל תְּשׂוּאוֹת וּרְוָחִים.
אֵינְכֶם שׁוֹהִים אֶל שְׁתִיקָתִי הַמְּבַקֶּשֶׁת מִשְׁלַח יָד בֵּינֵיכֶם,
עֲמַל יוֹם לֹא פֵּרוּרֵי לֶחֶם חֶסֶד.
כְּחוֹשְׁשִׁים שֶׁאָפֵר אֶת אַשְׁלָיַת הַחַיִּים,
מְמַהֲרִים לְכַסּוֹת עֵינֵי יַלְדֵיכֶם הָרַכִּים מִלְּהַבִּיט
בְּפְּגָם שֶׁבָּעוֹלָם.
קוֹרוֹת חַיַּי, הַמִּתְנַצְּלִים מֵרֹאשׁ, מֻטָּלִים מִשְׂרָדִים מִשְׂרָדִים
כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין,
טוֹבְעִים בַּעֲשָׂרוֹת,
נִדְחִים בְּמִלּוֹת נִימוּסִין לֶאֱטֹם סִדְקֵי חֶמְלָה בְּמַסְקִינְגְטֵיְפּ.
וּכְאֵבִי הַנִּמְתָּח בֵּין קְּרִיאָה שְּׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית,
שׁוֹכֵב כְּאוֹת מֵתָה בְּעַרְסָלָהּ שֶׁל עִיר
הַמְּחוֹקְקִים.

(*)

אַתֶּם גְּדֵלִים לְנֶגֶד עֵינַי
שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת
מְבַקְּשִׁים לָדַעַת אֵיךְ נוֹלָדִים תִּינוֹקוֹת,
בְּטוּחִים בָּאַהֲבָה הַמִּשְׁתַּכְשֶׁכֶת שְׁלֵמָה בָּאַמְבַּטְיָה
בֵּין בַּרְוָזִים קְטַנִּים.
וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֶצְטָרֵךְ לַעֲנוֹת
לְלַטֵּף בְּחֵן הַמִּסְתּוֹרִין,
לָתֵת שֵׁם לְאֵיבָרִים פְּרָטִיִּים
לְסַבֵּךְ אֶת הַפַּשְׁטוּת
בִּמְעַרְבֹּלֶת הַמַּיִם.
לִהְיוֹת אִשָּׁה אֲנִי בְּקֹשִׁי יוֹדַעַת,
וְאֵיךְ אֵדַע לְהַדְרִיךְ קַשְׁתֵּי נַעַר וְקֻשְׁיוֹתָיו
לְדַבֵּר בָּם,
כְּשֶׁבְּעֵין הַבַּיִת מִתְגַּבְּהִים קִירוֹת מָסָךְ,
וּבְעִרְבּוּבְיַת דֶּרֶךְ אוֹרְבֵי אֹרַח
אִישִׁים וּזְאֵבִים,
וְיָדַי רוֹעֲדוֹת עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.

אריאלה נידם–פרץ, 40, מתגוררת בירושלים