אמילי אזואלוס (22) אייזיק אזואלוס (23) מאיפה: טמפה, פלורידה. מתי הגיעו: לפני שבוע וחצי
אז מאיפה אתם?
אמילי: שנינו מפלורידה, אני יודעת קצת עברית אבל בוא נדבר בכל זאת באנגלית.
בטוח שאתם אחים?
אמילי: כן. מה, לא רואים?
פחות, נשמה. אבל רגע, מאיפה הקצת־עברית שלָך? ולמה אתה לא יודע גם את הקצת הזה? אתם אמורים להיות עשויים מאותם הגנים.
אמילי: (צוחקת) אבא שלנו נולד פה ועבר לארה"ב אז יש קצת עברית אצלנו. אבל האמת שאני מתעסקת ביהדות שלי יותר מהיהודי־האמריקני הממוצע, אז כנראה שזה משם.
אייזיק: היא הרבה יותר יהודייה מכולנו.
מה זה אומר, עיסוק מוגבר?
אמילי: אני שומרת כשרות, ומעורבת אצלנו באוניברסיטה בהרבה פעילויות של חב"ד. האמת שאני בכלל הנשיאה של סטודנטים למען חב"ד אצלנו.
הופה, אז למה לא אמרתם, הייתי פונה אלייך בתור "כבוד הנשיאה".
אני נשיאה טובה, שתדע לך. אני מארגנת הרבה מאוד אירועים באוניברסיטה. אני עוזרת להם למצוא יהודים בין הסטודנטים, אבל אין שם יותר מדי וזה מבאס אותי.
למה מבאס?
כי בא לי שיהיו יותר אנשים בפעילויות שלנו. אני זוכרת את המפגש הראשון שלי עם רב הקמפוס. הוא סיפר לי על הארוחות שהוא עושה ומאוד התרגשתי. ואז הגעתי בשבת לקידוש והיו שם שלושה אנשים.
ואז את הגעת לעסק…
אל תצחק! היום יש כבר כמעט עשרים. פתחתי עמדה בכניסה לקמפוס עם כל מיני דברים שחב"ד הביאו לי ושאלתי כל אחד שעובר אם הוא יהודי.
לפני שאת שואלת, הנחתי כבר תפילין הבוקר.
יש לך מזל! סתם, אבל בקמפוס אני כל הזמן מחלקת דברים כמו חלה לשבת, נרות להדלקה, חנוכיות – כל דבר שיכול לעורר את העניין היהודי אצל הסטודנטים.
יש כאלו שרואים אותך ועוברים לצד השני של המדרכה כדי להתחמק?
יש גם כאלו, במיוחד אם הרב נמצא, אבל אל תדאג, אני תופסת אותם גם. הרב בקמפוס הוא בן אדם כל כך טוב ומיוחד, שכל מי שמכיר אותו רק רוצה להישאר לידו. לא מזמן סטודנט לשעבר התקשר אליו ואמר לו שהוא רק רוצה להיפרד ושהוא הולך להתאבד. הרב ישב שעות ודיבר איתו והרגיע אותו. הוא המשפחה שלנו כשאנחנו רחוקים מהמשפחה המקורית שלנו.
אייזיק, מה אתה עושה כל היום במקום להיות יהודי טוב כמו אחותך?
אייזיק: אני כן יהודי טוב! אבל רוב הזמן שלי הולך על דברים אחרים שאני עושה. אני עמוק בסצנת משחקי הווידאו, משקיע בזה הרבה. אבל ברצינות, אני עמוק בלימודים. בהתחלה הלכתי ללמוד רובוטיקה אבל זה היה לי קשה מדי, אז הלכתי לכיוון של סייבר ואבטחה.
החברים שלך בבית הם רק יהודים?
כן. יש לנו רביעייה כזאת שכל הזמן מסתובבת ביחד וכולנו יהודים. גדלנו לגמרי בבועה, רק בקולג' ובאוניברסיטה פגשתי לא יהודים.
תמיד מספרים פה שהקמפוסים זאת זירה לא ממש קלה בקטע הזה, בטח אם אתה תומך ישראל.
אמילי: הקמנו סוכה, ובלילה קרעו לנו את החבלים שלה.
אייזיק: לי היה מקרה די קיצוני. רוב האנשים היו נחמדים בלימודים שלי, אבל דווקא מהצוות הרגשתי קצת אנטישמיות. היה לי פרופסור שבסוף כל מצגת שלו היה עמוד שאומר תודה רבה בכל מיני שפות.
ואתה חיפשת את העברית.
כן… אחרי השיעור השלישי העזתי להרים את היד ושאלתי למה אין עברית. המבט שלו אמר הכול, הוא ממש נגעל מהשאלה ובכלל לא ענה עליה. גם לחברה שלי נפל פעם מבחן על יום כיפור. היא ביקשה מהמרצה שידחו לה את המבחן, והיא טוענת שמאותה נקודה המרצה היה ממש קשוח כלפיה והכשיל אותה בכל הזדמנות שהייתה לו.
את כולם אני שואל בסוף אם הם יחזרו.
אמילי: מה תחזרו, אחי בא בשבוע הבא לעשות בר מצווה בכותל, אז אנחנו נשארים פה עד שכל המשפחה תגיע גם. התאמנו את זה לתגלית שעשינו, אז זה יצא ממש מושלם.
אזהרת סוכנות: נראה לי אתכם יותר מתאים לשאול אם עלייה באה בחשבון. אייזיק, תפור עליך תעשייה אווירית.
אייזיק: אם זה תלוי באבא אז ברור שנעלה, הוא בכלל רצה שאלך לצבא, אבל אמא שלי התעקשה שאלך לקולג'. האמת, הייתי בצד שלה. אני מאוד אוהב את ישראל, אבל מרגיש בסופו של דבר יותר בבית בארה"ב.
אמילי: יותר קל בארה"ב, דברים יותר זולים ונוחים. אבל קודם אסיים את הלימודים ואז נראה. אם אמצא פה עבודה או חתן אז זה לגמרי יכול לקרות.
