את העיר אתם מקבלים כמו כל אחד אחר. ילד כהה־עור שרוכב עם אביו על אופניים ואומר, כשניידת המשטרה עוברת ממול, "הנה המשטרה ששומרת עלינו". שלושה תיכוניסטים על קורקינטים ממונעים. הורים שמנסים לצלם את הילדה על מדרגות בית בנווה־צדק בזמן שהיא מתלוננת על החום. חבורת בנים היפסטרים שרוכבים בקורקינטים ממונעים. ארבעה בני שישים שיושבים על כיסאות נמוכים בכניסה לחנות בדים במדרחוב נחלת־בנימין ומדברים על שנות השמונים. שתי שוטרות שנותנות דו"ח בטיילת לחבר וחברה שרכבו יחד על קורקינט ממונע. אוויר מזגן שנושב החוצה, אל המדרכה, מדלתות סופרמרקט באלנבי. חייל על קורקינט ממונע. איש עסקים על קורקינט ממונע. שליח פיצה על קורקינט ממונע.
"באמת, מה הקטע של הקורקינטים הממונעים", תוהה בערב נואה, בריטי בן עשרים ומשהו שהגיע מלונדון לסופשבוע מורחב, ועומד כמוני על קומת הגג (חמישית) בבניין בשכונת שפירא. אני צוחק, אבל אין לי באמת תשובה. הטרנד הזה כבש את תל־אביב כמו שכבש את סן־פרנסיסקו, אבל כנראה ללונדון הוא לא הגיע.
נואה המום מהתחבורה בעיר העברית הראשונה. הוא שואל איך הרכבת מגיעה לנמל התעופה בתוך 15 דקות ("זאת רכבת קליע?"), מספר איך נבהל מהצפירות והנהיגה הפרועה ברחובות, ומביע דאגה מהמטוסים החולפים מעל הגג, שהוא חוזה שיעירו אותו במהלך הלילה. אני בטוח שלפחות חלק מהבהלה נובע מהשינוי בכיוון הנהיגה. גם ישראלים עלולים לחשוב שבלונדון הנהיגה פרועה, כולם הרי נוסעים בנתיב השמאלי במקום להיצמד לימין.
נואה התארח במשך שני לילות ב"אברהם הוסטל", הוסטל רב משאבים בעיר ובסניפיו האחרים בארץ, ועבר לכאן ליומיים הבאים, כי הוא חיפש משהו זול יותר. "חדר משותף בנכס מסוג דירה", מוגדרים המזרנים על הגג באתר Airbnb. כותרת הנכס, כפי שניסח אותה המארח, היא "מזרן מתנפח מתחת לשמיים, חלומו של כל מטייל סולו". עמוד ה"נכס" לא מייפה את המציאות: תמונת מזרן מונח על הרצפה בשמש, תמונת נוף של התחנה המרכזית, תמונת נוף של שכונת שפירא, והבטחה ש"בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר, הטמפרטורות בלילה לא יורדות בדרך כלל מתחת ל־20 מעלות".
הדירה, חמישה חדרים בשתי קומות, מלינה כמה וכמה אורחים מלבד שני תושביה הקבועים (שמעדיפים לא להיחשף). ארבעה ישנים על שני מזרנים מתנפחים זוגיים בסלון, המשקיף אל התחנה המרכזית. אחת ישנה במיטה בחדר אחר. מישהו ישן על ספה במטבח. בקומה הבאה, שהמדרגות אליה עוברות מעל הכניסה למטבח, ישנים שני המארחים בשני חדרים, ושם גם נמצאת היציאה לגג.
כשהגעתי בצהריים, ותודה לרכבת ישראל (תחנת רכבת ההגנה נמצאת במרחק עשר דקות הליכה), מצאתי בקלות את הבניין. בעזרת ההוראות שהשאיר המארח באתר נכנסתי פנימה, עליתי במעלית ופתחתי את הכספת הקטנה התלויה על הדלת, ובה היה המפתח הקשור בחוט נמתח. בפנים היה המארח, שכנראה רק התעורר, ואחת האורחות, שישבה במטבח והתלוננה על החום. ראיתי שאין הרבה עניין ויצאתי לבלות.
אחרי טיול צהריים בנווה־צדק, אחר־צהריים של שיזוף ושחייה בחוף ירושלים ובילוי ערב של מוזיקה הונגרית בקן הקוקייה ביפו, היה נחמד לעלות אל האוויר בגג המתנשא מעל רחוב סלמה, לצפות אל אורות המגדלים ולדבר עם האורחים האחרים על ערים בעולם והבדלי תרבות, על פוליטיקה ועל מסיבת הקריוקי או השירה בציבור בחצר הבניין ממול. חוץ מנואה עלו אל הגג גם יוני ואיש (קיצור של שם בספרדית שנפתח ב־Iz), קולומביאנים מאוסטרליה שעושים סיבוב תיירות מזרח־תיכוני ובדיוק חזרו מאברהם הוסטל בירושלים, שממנו יצאו לטיולים בים המלח וביריחו, בבית לחם וכמובן בירושלים. יוני טיגן כמה חתיכות ארפה, בצק־תירס עם גבינה צהובה. נואה לא מתלהב אבל טועם, וגם אני.
כבר גרתי על גג בשפירא, אני מספר לנואה וליוני ומצביע דרומה, פחות או יותר לעבר מקור־חיים פינת שדרות חכמי ישראל. הייתה שם דירה של קומונה למחצה, בקומה השנייה של בניין בן שתי קומות. על הגג, בקומה השלישית, היה חדר יחיד, והשירותים והמקלחת היו בדירה למטה. סבלטתי את החדר מחברה למשך חודש ומשהו, עבדתי בחנות יוגורט ברחוב רוטשילד, ובכל ערב ישבתי על הספה במרפסת ליד גינת עציצים (שלפחות אחד מהם נראה לי חשוד) וצפיתי במטוסים החולפים מעליי. זה היה לפני עשור בערך. אני מרגיש צעיר שוב.
נואה, שישן לילה אחד לפניי על הגג, מציע לי למרוח על עצמי תרסיס נגד יתושים שקנה, ומראה לי את העקיצות שחטף בלילה הקודם. בחדרי המקלחת־שירותים בדירה, אחד בכל קומה, אין בקבוקונים קטנים ארוזים בקופסאות ממותגות, אבל יש מספיק בקבוקי שמפו וסבון על שולי האמבטיה. פתק קטן סמוך לניאגרה מודיע באנגלית שיש עוד נייר טואלט בחדר השירות ליד המטבח. המטבח עצמו קטן ולא מאוד מאובזר, אבל הוא שימושי מספיק, אם יוני הצליח לטגן בו ארפה.
במסדרון בקומה למטה יש לוח שעם מלא בפתקים קטנים וגדולים בכל הצבעים, עם תודות בכל השפות. גם באתר Airbnb עצמו, כמעט כל הביקורות שכתבו המתארחים בתום ביקורם מציינות את הדיוק בתיאור ה"נכס", ואת התמורה הנאה למחיר הנמוך מאוד. "הבית לא בדיוק נקי, אבל אתה בחוץ, ככה שזה לא משנה", כתב דניאל, שהתארח על המזרן באוקטובר 2018. "ממש נהנינו לישון על הגג – המזרן נוח והנוף נפלא", כותבת ג'וזי, שהתארחה על הגג באוגוסט 2016.
אין אורחים רבים שהתאכזבו: מי שבכלל מעלה על דעתו לישון על מזרן מתנפח על הגג כנראה לא מצפה להרבה, ושמח אם הכול עולה יפה, כצפוי. בסופו של דבר, את העיר אתם מקבלים כמו כל אחד אחר.
מזרן מתנפח מתחת לשמיים, תל-אביב
