העיפרון הכי מחודד
בימים אלו משודרת עונתה השמינית של "הקלמרים", קומדיה שעדיין מצליחה לרתק ילדים לטלוויזיה בעולם שנשלט על ידי וויי–פיי // הראל הר–טוב, בן 17
בעולם של אינטרנט חופשי וללא הגבלה, כמעט בלתי אפשרי לגרום לילדים להתנתק לרגע מהמסכים ומהוויי־פיי. אפילו הטלוויזיה נראית לנו מיושנת. ובכל זאת, למרות שהרשת מציעה לא מעט תכנים ועניין, יצירה איכותית נשארה לרוב בבעלות הטלוויזיה, שלא תמיד מצליחה לספק תוכן לילדים שמלא גם בהומור וגם בערכים.
בגלל המאבק הזה שבין המדיה הישנה לחדשה, סדרות ילדים מעטות מצליחות לשרוד לאורך זמן. היוטיוב והרשתות החברתיות השונות ממשיכים להשתלט על שעות הפנאי שלנו.
לכן, כשסדרת ילדים כמו "הקלמרים" זוכה להצלחה מסחררת ומשיקה בימים אלה את עונתה השמינית עבור שירות ה־VOD של הוט, אפשר לומר שמדובר באירוע יוצא דופן. לכאורה, מדובר בסיטקום פשוט, אבל מספיקה צפייה חטופה בפרק יחיד מהסדרה כדי להבין את הקסם שמצליח לשבות את הילדים.
הסדרה עוסקת בשני שוטרים בדרגת קלמ"ר – קצין ללא מטרה רצינית, שהוצבו בבית ספר רגיל במרכז הארץ, עם מטרה מיוחדת במינה: לעזור לכל תלמיד באשר הוא תלמיד, על כל בעיותיו, באשר הן בעיות. לא, לא מדובר בעזרה בהכנת שיעורי בית, או בהתכוננות למבחן גורלי, אלא במצוקות אמת המוכרות לתלמידים, כגון מורה שיורקת כשהיא מדברת, או פחד מחיסון אימתני. כך למעשה, השוטר הטוב בורמן (אביעד בנטוב) והשוטר המצחיק קפטה (אודי גוטשלק) נתקלים בכל פרק בבעיות, ופותרים אותן בדרכים מצחיקות ולא צפויות. בסדרה הצופים נחשפים גם למורה המחליפה, לשרת ולמנהל, שבית הספר היה מקום הרבה יותר שמח ומלא הומור אילו הם היו קיימים במציאות.
הצלחת הסדרה נעוצה כנראה בחיבור שיש לצופים הצעירים עם דמויות המוצגות בה, ובמאמץ שלה לגעת, באמצעות הומור, בנקודות הרגישות והרלוונטיות עבור התלמידים.
כאשר ילדים צופים בפתרון אתגרים שהם מכירים מהחיים שלהם עצמם, כאשר הסדרה היא מקומית, ישראלית ושמה דגש על הקשיים שילדים כיום מכירים מהסביבה שלהם, הקסם וההצלחה מובטחים. במציאות שבה העולם הערכי של הדור הצעיר מורכב, בין היתר, מרקיחת סליימים ואתגרי פתיחת בקבוקים באמצעות כפות הרגליים, טוב לדעת שלטלוויזיה יש גם דברים אחרים להציע.
הקלמרים HOT VOD  
תחנה ראשונה
"התחנה" מגוללת את סיפורם של בני נוער שמתנדבים במד"א ומצליחה להיות ערכית וחינוכית, בלי לפגוע באווירה הכיפית ובאקשן // אור דמביץ, בת 13.5
"התחנה", שיצאה במרץ האחרון, היא סדרה שעוסקת בחבורת נערים בכיתה י' שמגיעה להתנדב בתחנת מד"א בכפר־סבא. במרכז העלילה – חקירת תאונה שבה נפצע אדר (גפן ברקאי; טאלנט רב־תחומי ואליל נוער), מתנדב ותיק בתחנה, שקרתה במהלך טיפול באירוע רב־נפגעים. עוד בסדרה: קטעי אקשן המספקים הצצה לעולמם של בני נוער מתנדבי מד"א, ומספר עלילות משנה אנושיות, לעיתים קומיות ולעיתים מסעירות. בסדרה הזו יש הכול: רפואה, פלילים, אהבות נעורים, מתח ומיטב כוכבי הנוער.
הז'אנר של סדרות על שירותי חירום מוכר ונפוץ, בעיקר למבוגרים: בנוסף לסדרות הרבות שהגיעו מעבר לים (בלוז לכחולי המדים, שיקגו הופ, אי־אר, האנטומיה של גריי ועוד), בישראל שודרה לפני כשנה ב"רשת" הסדרה הדוקומנטרית "אמבולנס", על פעילות מד"א, ובערוץ עשר המנוח שודרה בעבר "אחת אפס אפס" הלא־דוקומנטרית.
בתקופה ששולטים בה הקיטש והטראש, "התחנה" מעלה על סדר היום את הנושא של התנדבות והצלת חיים, שהוא כשלעצמו חשוב ומשמעותי מאוד לבני הנוער בישראל. גם נושאים נוספים טעוני בירור ערכי, כדוגמת שתיית אלכוהול ושיימינג בקבוצת ווטסאפ, עולים בסדרה, אבל לא הורסים ו"מייבשים" את האווירה הכיפית הכללית שלה. להפך, הם מוסיפים ערך במידה הנכונה.
תחנת מד"א שמוצגת בסדרה מצליחה להכיל את כל גוניו הטיפוסיים של הנוער בישראל: הבעייתי והחנונית, הדחוי־חברתית והדעתנית, האתיופי והמושבניקית. העלילה מתפתלת וכתובה היטב, ויש בה, כאמור, את כלל מרכיבי המתכון להצלחה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהצגת הדמויות באופן סטיגמטי תוך היעדר המורכבות והעומק שהיו יכולים לתת רבדים נוספים לעלילה הטובה. כמו כן, לעיתים העלילה צפויה מדי – דבר שיכול לגרוע מחוויית הצפייה של המדקדקים.
"התחנה" הייתה יכולה להיות סדרה קלישאתית וחינוכית מדי, אך בסופו של דבר החסרונות הם שוליים לעומת מכלול טוב מאוד שגורם לסדרה להיות מומלצת לצפייה בימות הקיץ החמים, בלי יותר מדי נקיפות מצפון.
התחנה HOT kidz  
