"ליגת ה־NBA עוברת שינוי גדול. המנהלים המקצועיים בקבוצות הפסיקו לתת קרדיט לשחקנים ותיקים כמוני, שפתאום אין להם מקום בליגה". כך טוען אלן אנדרסון, כדורסלן אמריקני בן 36, עם ותק של שמונה שנים בליגה הטובה בעולם, ששיחק גם כמה עונות באירופה, בין היתר גם במכבי תל־אביב.
"בשנים שבהן גדלתי, ה־NBA הורכב מחמישה סופרסטארים ואולי עוד 15 כוכבים, כאשר מאות השחקנים הנוספים היו שחקנים משלימים. רובם היו שחקנים ותיקים, שהתפקיד שלהם היה לסייע לשחקנים החדשים להשתלב בליגה, למצות את הפוטנציאל שלהם ולהפוך לכוכבים.
"הליגה משלמת מאות מיליוני דולרים בשנה לבחורים צעירים, ויכולת ההתמודדות שלהם עם ההצלחה, הכסף, העומס והציפיות הגבוהות היא נמוכה מאוד בגילים האלה, ודאי כשהם מגיעים מרקע של עוני או מחסור. כאן נכנס התפקיד של השחקן הוותיק – להקל על הדור החדש בהשתלבות שלו בליגה ולהכשיר דור ותיק נוסף, שיעביר את הידע הלאה. אבל היום אין את זה יותר, ומצפים שם שילדים ילמדו ילדים איך להתנהל כמו גברים בצורה בוגרת ונכונה. קשה מאוד לעשות את זה ולדעתי מדובר בטעות".
בימים אלה משחק אנדרסון בקבוצת ה־TRIPLETS מליגת ה־BIG3, ליגת קיץ של משחקי 3 על 3, שנוסדה לפני שלוש שנים בידי הראפר אייס קיוב, ונודדת ברחבי ארה"ב במשך כמה חודשים. "זו העונה השנייה שלי בליגה הזו ואני נהנה לשחק בה. הפורמט של שלושה מול שלושה הוא קשוח מאוד מבחינה פיזית והמשחקים צמודים וטובים. הליגה משתפרת משנה לשנה והופכת עם הזמן גם ליותר ויותר פופולרית, ואנשים רבים באים לראות אותנו משחקים. למרות שבשנתיים האחרונות שיחקתי רק במסגרת הזאת, לא פרשתי ממשחק באופן רשמי ואני לא מתכוון לפרוש. אני אולי לא קופץ כמו פעם אבל מבחינה פיזית אני נמצא בכושר הכי טוב שהייתי בחיים, ואני יכול לשחק שתיים או שלוש עונות ברמות הגבוהות ביותר בלי שום בעיה".
להגביר את האש
אנדרסון נולד במיניאפוליס שבמדינת מינסוטה. "גדלתי עם אמא שלי ועם אחי הגדול בדירת חדר קטנה. לא היה לנו הרבה כסף בשנים האלו אבל האמת שזה לא היה עניין גדול, וזכור לי שהעברנו את הזמן בצורה נהדרת והייתה לי יופי של ילדות. לא היו לנו מכוניות, בגדים או תכשיטים, אבל היינו שמחים וזה מה שבאמת חשוב. היום, כשאני במצב כלכלי שונה לחלוטין, אני יודע להעריך את הדברים הרבה יותר בזכות מה שעברתי בתור ילד, וכל מה שעברתי בחיים עזר לי להפוך למי שאני היום. העובדה שלא היה לי הרבה אז נתנה לי מוטיבציה לעבוד קשה ולהגיע למצב שאוכל לתת לבן שלי את הכל".
בספורט החל אנדרסון לעסוק בגיל צעיר. "לא היה למשפחה שלנו שום רקע ספורטיבי, אבל מאז שאני זוכר את עצמי שיחקתי בכל דבר אפשרי. כבר בגיל שנתיים כדררתי כדור כדורסל ותמיד אהבתי לרוץ, לקפוץ, לטפס ולהתחרות. לאורך השנים שיחקתי גם בייסבול ופוטבול וגדלתי בשנים הקסומות של מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, שהיו הגיבורים שלי".
כשהגיע לתיכון DeLaSalle במינסוטה, בחר אנדרסון לזנוח את העיסוק שלו בענפים נוספים ולהתמקד אך ורק בכדורסל. "בתיכון הבנתי בפעם הראשונה שאני משחק כדורסל ברמה גבוהה יותר מרוב הצעירים בני גילי ששיחקו איתי. לא הייתי הכי טוב, אבל הייתי אחד הבולטים וזה נתן לי הרבה ביטחון להמשך. ה־NBA היה אז עדיין בגדר חלום רחוק אבל באזור שלי במינסוטה התחילו להכיר את השם שלי".
היכולת הגבוהה שהציג אנדרסון, שמשחק בתפקידי הקלע והסמול־פורוורד, הובילה את מכללת מישיגן סטייט להעניק לו מלגת לימודים, וכבר מהשנה הראשונה זכה להרבה קרדיט על המגרש, כשפתח ב־23 מתוך 31 המשחקים באותה עונה. לשיאו הגיע בשנה הרביעית, אז היכולת המרשימה שהציג הניבה 13.2 נקודות, 5.6 ריבאונדים ו־1.7 אסיסטים למשחק, הובילה את מישיגן סטייט למעמד ארבע הגדולות בטורניר המכללות (סיימה במקום השלישי) וזיכתה אותו במקום מכובד בחמישיית העונה של ליגת ה־NCAA. "אני הראשון במשפחה שלי שלמד בקולג' וזו הייתה גאווה גדולה בשבילי לסיים את התואר", הוא מספר.
למרות ארבע שנים מוצלחות עם כמה תארים אישיים נוספים, ערב הדראפט בסוף יוני 2005 הפך לאחד הלילות המאכזבים בקריירה של אנדרסון, שלא שמע את שמו בין השחקנים שנבחרו ל־NBA. "זה היה לילה מביך מאוד בשבילי כי האמנתי שזה יקרה, אם לא בסיבוב הראשון אז בשני, אבל כשזה לא קרה זה היה ממש מאכזב. מצד שני, זה רק הגביר את האש בתוכי ואת הרצון להוכיח לכולם שהם טועים ושאני מתאים לשחק ברמות האלה, הפך אותי לקשוח וצנוע יותר ובסופו של דבר למי מי שאני היום".
למרות שלא נבחר, המשיך אנדרסון לחפש חוזה בליגה הטובה בעולם, הצטרף לליגת הקיץ במדי שארלוט, ואחרי שהרשים, זכה בתחילת אוגוסט 2005 לחוזה ראשון ב־NBA. הוא הספיק לשחק 36 משחקים במדי הקבוצה, שבהם תרם 5.8 נקודות ו־1.9 ריבאונדים ב־15.7 דקות משחק בממוצע, לפני שנופה מהסגל, ועבר לשחק בטולסה 66 מליגת הפיתוח, שם קלע 15.8 בממוצע. במרץ 2006 החליטה שארלוט להחזיר אותו לסגל, ובמדיה סיים את עונת 2006/07. לאחר שלא קיבל חוזה לעונה נוספת, ובתום תקופה קצרה ומוצלחת נוספת בליגת הפיתוח, עבר אנדרסון לראשונה בחייו לשחק באירופה, לאחר שחתם בחורף 2007 בווירטוס בולוניה האיטלקית.
"עד שקיבלתי את ההצעה הזאת מעולם לא חשבתי שאשחק באירופה", מודה אנדרסון, "בחודשים הראשונים שלי באיטליה היה לי קשה להתאים את עצמי למקום. הגעתי לשם לבד והכול היה שונה בשבילי, האוכל, השפה. זה היה הלם גדול ושוק תרבותי אבל ברגע שהתאקלמתי, פשוט נהניתי מכל שנייה".
נפילה חופשית
בתום העונה, שבה השתתף לראשונה במפעל היורוליג, עבר לטריומף מהליגה הרוסית, וממנה המשיך אחרי חצי שנה לציבונה זאגרב, שם הציג יכולת נהדרת וזכה עם הקבוצה בדאבל המקומי, שהעניק לקבוצה גם את הכרטיס למפעל האירופי הבכיר. את גמר הגביע הוא סיים כמצטיין עם 24 נקודות ו־11 ריבאונדים ותוך שנתיים הפך לאחד השחקנים המסקרנים באירופה. מי שהחליטה להמר עליו היא מכבי תל־אביב, שהחתימה אותו על חוזה לשנתיים (העונה השנייה כאופציה) בסכום של 1.3 מיליון דולר לעונה, אחד החוזים היותר גבוהים בהיסטוריה הצהובה.
"עד אז מעולם לא הייתי בישראל ולא ידעתי כלום על המדינה, אבל חברים שלי ששיחקו שם, כמו וויל ביינום וד'אור פישר, אמרו לי שזה המקום הכי טוב שאפשר להגיע ולשחק בו, לכולם היו זכרונות נהדרים. באותו הקיץ ניסיתי לחזור ל־NBA, ושיחקתי בליגת הקיץ במדי הלייקרס, אבל ברגע שזה לא הסתדר, זו הייתה החלטה קלה עבורי לבוא ולשחק עבור מכבי".
כאשר אני שואל את אנדרסון על הזיכרונות שלו מתל־אביב, משהו בפניו ובקולו משתנה, ונראה שהוא מתעורר לפתע לחיים וכולו התלהבות. "תל־אביב זה המקום הנפלא ביותר ששיחקתי בו, עיר נהדרת עם אנשים נהדרים, אוכל מעולה, מזג אוויר מצוין וחיי לילה יוצאים מהכלל. יש שם פשוט הכול, זו באמת אחת הערים המדהימות ביותר בעולם לאורך כל השנה, וזו אחת הסיבות שכל שחקן בעולם שמח לבוא ולשחק במועדון כמו מכבי, פשוט אין סיבה שלא".
הרומן בין אנדרסון למכבי החל נהדר באותה עונה, בעיקר באירופה, שם נבחר ל־MVP של חודש פברואר ביורוליג, כשהוא תורם 13.2 נקודות למשחק, 3.6 ריבאונדים ו־2.3 אסיסטים, תחת שרביטו של המאמן פיני גרשון. "פיני הוא מאמן נהדר, מצחיק, קליל ושכיף לעבוד אותו. הוא הזכיר לי מאמנים מה־NBA, שאוהבים לשחק התקפי בקצב גבוה עם הרבה משחק של פיק אנד רול. אני זוכר שהוא כל הזמן ביקש ממני לקלוע ולא למסור לאף אחד, דאג שהכדור יגיע אליי לידיים ופשוט נתן לי לעשות מה שאני רוצה. הוא האמין בי וזה היה תענוג. עברתי הרבה מאוד מאמנים לאורך הקריירה וללא ספק הוא היה אחד הבולטים שבהם".
ההשתלבות הנהדרת של אנדרסון הובילה את הקבוצה להציע לו במהלך העונה לחתום על הארכת חוזה לשנתיים בסכום גבוה יותר, אבל חלקה האחרון של השנה שינה לחלוטין את התוכניות. לאחר יכולת נהדרת שהציג בשלב הטופ 16, קרס אנדרסון בסדרת רבע הגמר מול פרטיזן בלגרד, ובמשחק הרביעי שבסופו הודחה הקבוצה הציג משחק שפל עם אפס נקודות מתשעה נסיונות מהשדה, כשהוא נראה עצבני בשלבים רבים של ההתמודדות ומשבש את המשחק הקבוצתי.
"פשוט לא הצלחתי להיכנס לקצב באותו ערב", הוא נזכר, "ניסיתי לקחת אחריות כי הרגשתי שהקבוצה זקוקה לי, אבל הדברים פשוט לא התחברו ועשיתי טעויות, כמו להחטיא הטבעה, מה שאני לא רגיל לעשות. באירופה בכלל ובמכבי בפרט מתייחסים להפסדים כאילו מדובר בסוף העולם. אני מסכים שלא צריך לחגוג הפסד, אבל מה שחשוב הוא ללמוד ממנו ולהפוך אותו לניצחון בהמשך. אף אחד מאיתנו לא רצה ולא ניסה להפסיד, אבל זה משהו שקורה לפעמים".
לאחר האכזבה מאי־ההעפלה לפיינל פור היורוליג המשיכה מכבי למאבקי הליגה, שם העפילה לגמר, הפסידה 90:77 לגלבוע/גליל של עודד קטש ואיבדה את תואר האליפות. אנדרסון שיחק בגמר 18 דקות בלבד, תרם 9 נקודות עם סל שדה אחד משלוש, ונקלע בסיום לעימות עם השופט משה ביטון, לאחר שניגש אליו, קילל אותו וניסה לפגוע בו, במה שהוביל את ביטון להגיש גם תלונה במשטרה נגד השחקן. אנדרסון עצמו מתקשה כיום להיזכר באירועים המדוברים.
"אני זוכר ששיחקתי רע בגמר, שהפסדנו ושזה היה מאכזב מאוד. בנוגע לשופטים, רובם בדרך כלל גרועים מאוד אבל אני לא זוכר משהו מיוחד שקרה באותו הערב".
אנדרסון, שהורחק על ידי איגוד הכדורסל לשני משחקים בעקבות אותו אירוע ונקנס ב־95 אלף שקל, טס עוד באותו הלילה חזרה לארה"ב ומעולם לא חזר לשחק בישראל, לאחר שמכבי הודיעה לו בסיום אותה עונה שלא תממש את האופציה שניתנה לה לעונה שנייה. גם כאן זוכר אנדרסון התנהלות שונה.
"הסיבה שלא חזרתי למכבי היא שהם הודיעו שהתקציב שלהם הצטמצם, הם הציעו לי לחזור בשכר מופחת ולא הסכמתי ובזה זה הסתיים. הייתה לי מערכת יחסים נהדרת עם כולם בהנהלת מכבי ואני לא זוכר שום בעיה שהייתה".
הביקור האחרון של אנדרסון בישראל היה בקיץ לפני ארבע שנים, אז הגיע עם קבוצת שחקני NBA, בסיור שארגן עבורם עומרי כספי. "שמחתי לקבל את ההצעה להצטרף לקבוצה מכספי, היה נהדר לבוא לבקר אתכם ונהנתי מכל רגע. עומרי עשה עבודה טובה מאוד ב־NBA בעשר השנים האחרונות, הוא שחקן מצוין ובתור הנציג הישראלי הראשון בליגה, הוא עשה בשבילכם עבודה נהדרת ומכובדת. הוא סבל קצת מחוסר מזל בשנים האחרונות בגלל פציעות, אבל כשהוא כשיר הוא עדיין יכול להפוך למשמעותי בכל קבוצה שהיא. שמעתי שהוא חזר לישראל וישחק במכבי בעונה הבאה, וזה נראה לי כמו שילוב מצוין עבור שני הצדדים".
בחזרה לפסגה
לאחר שהסתיימה עבורו ההרפתקה הישראלית, עבר אנדרסון לעונה לברצלונה, שם זכה בדאבל המקומי, כשהוא שוב נבחר למצטיין בגמר הגביע, ומשם המשיך לעונה נוספת בליגה הסינית. "בכל מקום ששיחקתי בו הייתי מצוין, אבל לצערי בחלק גדול מהמקומות ההנהלה החליטה בסיומה של העונה ללכת לכיוונים אחרים. האמן לי, שאם יכולתי להמשיך, הייתי נשאר יותר בכל אחד מהמועדונים ששיחקתי בו לאורך הקריירה. אבל הם אלה שמשלמים ומחליטים אם תשחק אצלם או לא".
בסוף חודש מרץ 2012, כשהוא כבר בן 29, חזר אנדרסון לליגת הפיתוח וחתם בקאנטון צ'ארג'. שמונה משחקים נהדרים שלו, שבהם קלע 21.5 נקודות ומסר 4.6 אסיסטים, הובילו את טורונטו להציע לו חוזה לעשרה ימים בקבוצה. בהמשך טורונטו החתימה אותו על חוזה עד לסיומה של העונה, והחוזה הוארך לשנה נוספת ולחזרה רשמית שלו ל־NBA.
"תמיד האמנתי שאצליח לחזור לליגה, לא ידעתי מתי, אבל ידעתי שזה יקרה בשלב מסוים. זו הייתה חוויה מדהימה עבורי וכל מה שציפיתי והאמנתי שיקרה. אני כל כך שמח בשביל טורונטו על הזכייה המתוקה שלהם באליפות השנה. זה מדהים בשביל קנדה, בשביל העיר הזאת ובעיקר בשביל האוהדים הנהדרים, כאלה שכל קבוצה חולמת שיהיו לה".
בעונה השנייה בטורנטו הציג אנדרסון, שהפך לשחקן משלים לגיטימי בליגה, את יכולת השיא שלו ב־NBA, עם 10.7 נקודות ו־2.3 ריבאונדים ב־23 דקות משחק. משם עבר לשנתיים בברוקלין נטס, עונה בוושינגטון ועונה בלוס־אנג'לס קליפרס וסיים נכון לעכשיו קריירה של שמונה עונות, 330 משחקים, 7.3 נקודות ו־2.2 ריבאונדים בממוצע לערב, בליגה הטובה בעולם.
"ה־NBA משתנה כל הזמן. הליגה היום הרבה פחות פיזית מבעבר, כי השופטים שורקים הרבה יותר על מגע בין שחקנים, וכמעט אין יותר תפקידים מוגדרים על המגרש והרבה שחקנים משחקים בתפקידים שונים. כשגדלתי, השחקן הכי טוב רצה להתחרות מול השחקן הכי טוב האחר כדי לדעת מי הכי טוב מבין שניהם, אף אחד לא חשב אז לאחד כוחות. היום הכוכבים מעדיפים לשחק יחד ולדחוף אחד את השני להצלחות. אני לא אוהב את זה אבל זו המציאות ולא משנה מה אני חושב.
"הדבר החיובי הוא שהשנה הבאה בליגה הולכת להיות מדהימה, ובכל ערב יהיו לנו מאבקים ברמה של פלייאוף בהרבה מגרשים. הכישרון מפוזר עכשיו בכל הליגה ויהיה נהדר לצפות בזה. רבים חושבים שגולדן סטייט סיימה את תקופת הזוהר שלה אבל שוכחים שסטף קרי וקליי תומפסון עדיין משחקים שם. הם ימשיכו להיות קבוצה נהדרת, אין שום סיבה לדאוג להם".
כאשר אני שואל אותו האם יש סיכוי שיחזור ל־NBA או לשחק באירופה, הוא לוקח רגע אחד למחשבה. "קשה לי להגיד, יש עדיין הרבה פוליטיקה ב־NBA, אנשים שמבקשים לדעת מה תעשה בשבילם כדי לתת משהו, וכמו שאמרתי לך, היום מסתכלים אחרת על שחקנים מאשר לפני עשר שנים. האמת שאני שחקן אגרסיבי מאוד וקשה לדעת איך זה יעבוד בפועל במציאות של הליגה היום. כדי לחזור לאירופה אצטרך לקבל הצעה כספית שאתקשה לסרב לה. הבן שלי, אלן אנדרסון ג'וניור, כבר בן 11 והוא זקוק לי שאהיה לצידו הרבה יותר מאשר פעם. האבהות זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני מגדל אותו בעצמי, הידע שלו מגיע ממה שאני מסביר לו ומלמד אותו, ויש לי הרבה אחריות להדריך אותו בדרך הנכונה. הוא BAD BOY אמיתי, עם כישרון גדול לכדורסל, אני עוזר לו להתפתח ולא יכול סתם לקום ולעזוב".
בשנים האחרונות חי אנדרסון בלאס־וגאס. "גדלתי במינסוטה וקר שם מאוד, ותמיד ידעתי שאגור במקום חם יותר. בווגאס מזג האוויר נהדר, זול למגורים, יש פה אפשרות להתאמן וזה היה המקום האידיאלי בשבילי להעביר את פגרת הקיץ בין העונות, עברתי לפה ומעולם לא עזבתי. במהלך השנה אני מקדם כמה עסקים שהקמתי בשנים האחרונות, ובשאר הזמן אני פשוט נהנה מהחיים. בלי להתאמן כל יום ולנדוד בלי סוף, פתאום יש לי הרבה זמן פנוי".
יש סיכוי שתהפוך למאמן?
"חשבתי בעבר לאמן אבל זה לא באמת בשבילי. כדי לאמן צריך להיות יותר במשרד והרבה פחות באולם האימונים וצריך לעשות שינוי מנטלי גדול, משהו שאני פחות מתחבר אליו".
אתה מרוצה מהקריירה שלך?
"אני שמח מאוד על מה שהשגתי בחיים. אני עדיין לא מסופק, כי יש לי עוד הרבה רצונות לעתיד ואני בטוח שברגע שהילד שלי יגדל ויעשה דברים טובים כמו שאני מצפה עבורו, ארגיש אפילו טוב יותר".
על מה אתה חולם?
"מבחינתי אני עדיין חי את החלום שלי. תמיד רציתי לשחק טוב ב־NBA ולהשתתף בשלבי הפלייאוף של הליגה מול השחקנים הכי טובים בעולם, ואני שמח שגם זכיתי לטייל ולחיות בהרבה מקומות. בתור ילד אף פעם לא חשבתי מה יהיה כשאפסיק לשחק, פשוט נהניתי מכדורסל ועכשיו אני מתחיל שלב אחר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני ב־3.8. באופן כללי אני שמח אבל לא בצורה יוצאת דופן. אחת הסיבות היא שלא הגשמתי את החלום וזכיתי באליפות NBA, למרות שזכיתי באליפויות במקומות אחרים. יש לי אישה נפלאה, אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, אני עדיין חלק מהמשחק ואוהב את החיים". 
"ליל הדראפט היה מביך מאוד בשבילי כי האמנתי שזה יקרה, אם לא בסיבוב הראשון אז בשני. מצד שני, זה רק הגביר את הרצון להוכיח לכולם שהם טועים ושאני מתאים לשחק ברמות האלה, הפך אותי לקשוח וצנוע יותר"
"תלֿֿֿ–אביב זה המקום הנפלא ביותר ששיחקתי בו, עיר נהדרת עם אנשים נהדרים, אוכל מעולה, מזג אוויר מצוין וחיי לילה יוצאים מהכלל"
"אני כל כך שמח בשביל טורונטו על הזכייה המתוקה שלהם באליפות השנה. זה מדהים בשביל קנדה ובעיקר בשביל האוהדים הנהדרים"
"עומרי כספי (מימין)עשה עבודה טובה מאוד ב–NBA. הוא סבל מחוסר מזל בשנים האחרונות, אבל כשהוא כשיר הוא עדיין יכול להפוך למשמעותי בכל קבוצה. שמעתי שהוא חזר למכבי, זה נראה כמו שילוב מצוין עבור שני הצדדים"
"במכבי מתייחסים להפסדים כאילו זה סוף העולם". אנדרסון במדי מכבי תל–אביב ביורוליג"נתן לי לעשות מה שאני רוצה". פיני גרשון
