נטע אלקיים, 38, נשואה ואם לבן, חיה ויוצרת בירושלים. תשתתף בפסטיבל "מי-ם אל ים" של בית אביחי בירושלים ובת"א
01 זיכרון ילדות תרבותי. בית הכנסת היה ללא ספק החוויה התרבותית הראשונה שלי. אני זוכרת את הבגדים המיוחדים שאמא הייתה תופרת לי לכבוד שבת ממיטב ה"בורדות", את הנוכחות הגברית החגיגית והמבושמת, השירה העוצמתית של כולם, משתאה איך כל המבוגרים האלה פתאום נהיים ילדים עליזים וצווחניים כשצריך לשיר יחד. והמנצח על כל זה, החזן. הדממה לפני שהוא פוצח בסולו שלו. עד היום כשאני עולה לבמה מתגנבת לי בזיכרון תחושת המתח מבית הכנסת, לפני שהחזן פותח את הפה. הייתי הולכת עם אבא לבית הכנסת עד הגיל שכבר ביקשו ממנו להעביר אותי לעזרת הנשים. מאחורי הווילון כבר התחלתי בהדרגה לאבד עניין.
02 ספר שקראת פעמיים. ״רק לחם״ של מוחמד שוכרי, סופר מרוקאי־מוסלמי מטנג׳יר שלמד קרוא וכתוב רק בשנות העשרים המאוחרות לחייו. הספר הוא מסמך קשה לקריאה, בוטה, כן ונוגע ללב, על הישרדותו כנער מתבגר בעוני מטורף, בתוך חברה שמרנית, על רקע סוף שנות החמישים וההגירה של יהודים ממרוקו. באחד הביקורים בטנג׳יר קניתי עותק מקורי בערבית מחנות ספרים של אישה יהודייה, שהכירה אותו אישית וסיפרה שהייתה בין הראשונות שמכרה את ספרו למרות שצונזר במרוקו. לחשוב שרגע אחרי שלמד קרוא וכתוב בשפה החדשה הבן־אדם שרבט בה יצירת מופת, זה נס בעיניי.
03 דמות שמעניקה לך השראה. זוהרה אלפסייה, זמרת יהודייה־מרוקאית שהייתה לגמרי אאוטסיידרית בעולם שחיה בו. היא נפלטה מהרובע היהודי בפס מילדות עם אבא חזן וחיי נישואין לא רצויים בגיל צעיר מדי, והחלה לעבוד בקברטים ולבצע מוזיקה בדרך הכי בלוז שאפשר. היא הופיעה מול קהל מגוון ונתנה תמיד פרשנות מעניינת לקלאסיקות הפופולריות של אז. בילי הולידיי של המרוקאים. היה לה קול צורם ואפילו מעט גברי, אבל מלא רוך ונשמה.
04 יוצרת שאהובה עלייך במיוחד. האמנית קארה ווקר. אמנית פלסטית אפרו־אמריקנית שמציירת ויוצרת מיצבים ועבודות וידאו העוסקים בזהות שלה כאישה וכשחורה. היא מצליחה לרגש אותי כל פעם בדיוק שלה וביכולתה להתיך כל כך הרבה זעם פוליטי וכאב לכדי תוצר יפה ואסתטי.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? הייתי שמחה לשבת לכוס של מאחיה עם סבתא חנינה שלי ז״ל, לספר לה כמה היא השפיעה על חיי ולשים בין ידיה את ראשו של הבן הקטן שלי, כי הברכות של סבתא זו השמירה הכי טובה.
06 שיר שאת אוהבת במיוחד. יש לי כמה שירי־נושא שאני יכולה להגדיר איתם תקופות שהיו לי בחיים. לא כולם בעברית. הייתה לי תקופה חזקה בחיים של מוזיקה רוסית בהשפעתה של אנה, חברה שלמדה איתי אמנות. היא גרמה לי להתאהב בשיר הנושא של סרט רוסי קלאסי שקראו לו ״ז׳סטוקי רומאנס״ (רומן אכזרי). למדתי את כולו בע״פ ועליתי לשיר אותו בערב קריוקי רוסי בבר ״פוטין״ הירושלמי (מי שמכיר יודע שאפילו התפריטים שם ברוסית). עד היום לא חוויתי פחד במה כמו באותו ערב.
07 מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. פסטייה. אני כל כך לא יכולה לעמוד בפניו שלמרות שהפסקתי לאכול עופות, אזלול אותו גם אם יש בזה עוף.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? האלקיימים. הכוכבים בה הם כמובן האחיינים והמטעמים של אמא ושל אחותי מעיין השפית, לצד ההלכות היומיות ששולח אחי הקטן יאיר, על פי פוסקי מרוקו.
