כל בית צריך מרפסת

על פי רוב, היחס לסגנון ההומור של רועי כפרי מתחלק לשניים: או הרמת גבה וניכור מוחלט, או הערצה גלויה. היחס ליצירתו של טל טירנגל מתחלק באופן דומה. בדיוק משום כך מדובר בשידוך מושלם, והאלבום המשותף של שניהם, "שירי מרפסת", הוא בגדר חובת האזנה למי שמשתייכים לקבוצה השנייה: המעריצים.

כפרי הוא נציג בולט של גל ההומור האקסצנטרי ששטף את הארץ בשנים האחרונות, אבל עדיין יוגדר לרוב כנישה. הוא החל לצבור מעריצים בימי סדרת הרשת "ניצה ולחם" שיצר יחד עם ניב מג'ר. בהמשך מג'ר היה מיוצרי תוכנית המערכונים "טלוויזיה מהעתיד", שבה שיחק לצד טירנגל ואחרים. כפי שאפשר להבין, הומור הנונסנס הישראלי העכשווי מתבסס במידה רבה על מספר מצומצם של קומיקאים ויוצרים מבריקים, שלא מהססים לשתף פעולה זה עם זה. "שירי מרפסת" הוא דוגמה לשיתוף פעולה כזה.

לצד "ניצה ולחם", גם סרטוני "חתולונובלה" ו"תור ליאור" זכו למעמד פולחני בעיני עדת המעריצים של כפרי. לפני מספר שנים הוא חדר ללב הפריים־טיים הטלוויזיוני של "ארץ נהדרת" עם קטעי "בקיצור" ו"קלטת הילדים של רועי ונח". אל חשיפת השיא הוא הגיע דווקא בפרסומות למילקי של שטראוס. שם הוא קיבל חופש פעולה מלא ויצר כמה מהפרסומות הכי מבריקות ומושקעות שנראו בארץ. מה שהיה תופעת שוליים חלחל אל המיינסטרים. טירנגל, מצידו, הרכיב יחד עם יורן דוידי את הצמד "תירס סקסואל", שביצע גם כן שירים קומיים.

צמד "שירי מרפסת" החל לפעול כבר לפני שבע שנים. השירים "כן ניגשתי לעידו", "יש אנשים" ("יש אנשים שלא יודעים איך לדבר אליי / אנשים שמדברים רוסית / זה קורה לי בעיקר עם רוסים") ו"אח משכמה" זכו להצלחה באינטרנט ויהיו מוכרים גם למי שלא היו בהופעותיהם בשנים האחרונות. לאחרונה, בשקט־בשקט, יצא האלבום המלא של הצמד, הכולל 13 שירים.

במוזיקה הישראלית יש מסורת יפה של שירי נונסנס, חלקם גם הפכו ללהיטים, מלהקת כוורת ועד "ערוץ הכיבוד". כפרי וטירנגל לא המציאו את הגלגל, ובכל זאת יש להם מאפיינים ייחודיים. אם זו השירה של כפרי בטון גבוה, לעיתים תוך שהוא משחק תפקידים של דמויות נשיות, אם זה הליווי המוזיקלי המינימליסטי והפשוט לרוב, ואם אלה ההרמוניות הקוליות. אבל מעל הכול ניצב ההומור, שמתבלט במוּזרוּת הקיצונית שלו. לפרקים הוא בא בתיבול מקברי, כזה שעלול להרחיק מאזינים קונפורמיסטים ומהוגנים עם לב חלש.

משחק מופרע 

השניים מרשים לעצמם לשיר על נושאים כבדים ועוכרי שלווה בסגנון קליל וקֵיצִי, והניגוד הצורם יוצר חוויה מפתיעה ומעוררת תימהון. "רומיאו" עוסק בהתאבדות של רומיאו ויוליה, אבל בפזמון שרים השניים "איזה כיף / איזה כיף, כיף, כוף" לצלילי גיטרות עליזות; "כן ניגשתי לעידו" עוסק באובדנות באופן משונה ומפתיע; ובשיר "הצוק" נכנס כפרי לדמות השוֹקיסט המוזר שהוא נהנה כל כך לגלם, וקורא לעבר אהובתו שנופלת אל מותה לתהום "ד"ש לצ'אפלין, גולדה ודנוור הדינוזאור האחרון". בניגוד ל"כלום לא עצוב" של אביתר בנאי, הניגודיות בשירים האלה לא באה במטרה להעביר מסר חברתי על אדישות או משהו בסגנון. כפרי וטירנגל פשוט רוצים לגרום לנו לצחוק ואחר כך לנזוף בעצמנו, כך שנתהה מדוע בכלל צחקנו כל כך.

כיאה למוצר קומי מוצלח, אלמנט ההפתעה הוא מרכיב מרכזי בהומור של כפרי ושל "שירי מרפסת", והטקסטים נוטים להיראות כמו משחק אסוציאציות מופרע שיצא משליטה. זה ללא ספק האלבום היחיד בעולם שבו אפשר למצוא גם שיר שיימינג לבאטמן (כן, מה ששמעתם) וגם שיר אהבה קורע לסוזן בויל. "מיטל וקובי" הוא כנראה שיר החתונה הכי מצחיק שתשמעו בזמן הקרוב, וגם בו ממד ההפתעה משחק תפקיד חשוב.

ברצועה הפותחת של האלבום, "בונה", כפרי משתכנע שהוא למעשה בונה. אם תרצו, הגרסה ההיפסטרית ל"משה, אתה לא קיפוד" של קוֹקוֹ, מעשה ידיהם של אסי וגורי. "אל תפחד, אתה מיוחד, כמו כל אחד", שרים טירנגל וכפרי בפזמון. בקלות אפשר לפרש את המשפט המשעשע הזה כגיחוך על קלישאות שאנשים אוהבים לומר – הרי אם כולם מיוחדים, אף אחד לא מיוחד. לפחות לגבי הצמד שמאחורי "שירי מרפסת" אפשר לומר: אתם מיוחדים, חבר'ה. תמשיכו בדבר הזה שאתם עושים.