נבחרת ישראל לא משתתפת בגביע העולם בכדורסל, אבל נציג ישראלי בטורניר שנפתח בסין בשבת שעברה דווקא יש: רונן (ננו) גינזבורג, מאמן נבחרת צ'כיה. "אף אחד אצלנו לא חשב על העלייה לגביע העולם, לא ציפה ולא קיווה לה, אבל התחלנו לנצח ועם האוכל בא התיאבון", מספר המאמן בן ה־55. "זה לא באמת משנה לי שאני הישראלי היחיד כאן, מדובר פה בספורט מקצועני. אני שמח שאני בגביע העולם ומקווה לייצג את צ'כיה ואת ישראל בצורה מכובדת. אין ספק שזה הישג השיא שלי בקריירה ואין הרבה מאמנים שזוכים להוביל נבחרת אירופית בגביע העולם. מה שקורה פה בסין פשוט מטורף. זה מקום מדהים".
נבחרת ישראל שיחקה עד היום פעמיים במונדובאסקט, הפעם האחרונה ב־1986. הנבחרת, בהדרכת המאמן עודד קטש, הפתיעה לטובה בחלק ממשחקי המוקדמות אבל כשלה במשחקים האחרונים ולא הצליחה להעפיל. "לא ראיתי הרבה משחקים של ישראל בקמפיין, אבל כרגע מתרחש תהליך של חילופי דורות בנבחרת ואני מאמין שיש עתיד ורוד לכדורסל שלנו", מנתח גינזבורג. "הם עדיין יצטרכו למצוא סנטר חזק וטוב, שיאפשר להם להתמודד ברמות הגבוהות באמת".
שיחת היום במדינה
גינזבורג הגיע לצ'כיה לפני 13 שנה כעוזרו של מולי קצורין בקבוצת הפאר המקומית, נימבורק, הפך למאמן הראשי של הקבוצה וכבר שש שנים שהוא עושה חיל עם הנבחרת הצ'כית. עם צ'כיה סיים במקום השביעי באליפות אירופה ב־2015, ובהמשך הפך לראשון שמעלה אותה לטורניר העולמי מאז שנפרדה מסלובקיה ב־1993 והפכה למדינה עצמאית. "הכדורסל הוא ענף הספורט השלישי בחשיבותו בצ'כיה אבל ההצלחה הזאת הפכה לשיחת היום במדינה, עשתה הד גדול בתקשורת והביאה איתה גם הרבה ספונסרים חדשים. בעבר צ'כוסלובקיה הייתה מעצמת כדורסל ענקית. ההעפלה לטורניר לראשונה כמדינה עצמאית הייתה משהו מיוחד עבור כולם. אני מקווה שבאיגוד הכדורסל הצ'כי, בניגוד למה שנעשה שם אחרי ההצלחה באליפות אירופה, יֵדעו למנף את ההישג לקידום הענף, כך שעוד הרבה ילדים יתחילו לשחק כדורסל בזכותו".
ההישג הצ'כי מרשים במיוחד בהתחשב בעובדה שהליגה המקומית נחשבת לחלשה יחסית, ושני הכוכבים הגדולים של הנבחרת, יאן וסלי מפנרחבצ'ה ותומאש סטורנסקי משיקגו בולס, השתתפו באופן חלקי בלבד במשחקי המוקדמות. "המטרה העיקרית שלנו הייתה להתכונן לאליפות אירופה 2021, שבה אנחנו מארחים בית מוקדם", מסביר גינזבורג, "אבל אז הפתענו אפילו את עצמנו באיכות שבה שיחקנו בשלב הראשון בלי השחקנים הבכירים שלנו. בשלב השני היה חלון משחקים שבו הם יכלו להצטרף אלינו, ניצחנו את רוסיה בבית ואת בוסניה בחוץ ועלינו. אנחנו נבחרת שרצה מהר ומשחקת יחד עם הרבה לב, רצון ומוטיבציה. כולם באים מחויבים ומנסים להסתיר את החולשות שיש לנו. אין אצלנו הרבה סודות". הנבחרת הצ'כית הצנועה הצליחה להעפיל לטורניר בעוד שאלופת אירופה המכהנת, סלובניה, לא הצליחה לעשות זאת וכשלה במוקדמות.
את האליפות החלה צ'כיה בתחילת השבוע במשחק קשה מאוד מול ארצות־הברית, שהסתיים בהפסד 88:67 צפוי. "אף פעם לא כיף להפסיד, אבל שיחקנו נגד קבוצה גדולה. תוכנית המשחק שלנו הייתה נכונה, אבל בסופו של דבר נכנענו לגודל וליכולת של שחקני ארצות־הברית. היה מרגש מאוד לנהל משחק כשעל הקווים של הקבוצה השנייה עומד מאמן כמו גרג פופוביץ'. הוא ניגש אליי פעמיים, בסיום המשחק ואחרי מסיבת העיתונאים, החמיא ואמר לי שרואים שאני מכיר את המנטליות של הכדורסל האמריקני ושאנחנו נבחרת מאומנת, שמוציאה לפועל את מה שהיא רוצה בהגנה ובהתקפה. בסך הכול האווירה מסביב הייתה טובה, ושמחתי לראות ביציע דגל ישראל לצד דגל צ'כיה. זה חימם את הלב".
האמריקנים סבלו בשלב ההכנות מעזיבה מאסיבית של כוכבי NBA שהעדיפו לנוח בפגרה, מה שלא מונע מהם להיות מועמדים בכירים לזכייה בתואר. "כולם שמחו אצלנו מהמפגש מול ארצות־הברית ורק אני בכיתי", צוחק גינזבורג, "הסגל האמריקני שהגיע לטורניר הוא צעיר ורעב, והיה לי ברור מההתחלה שמול הנבחרות הקטנות יותר הם יתאמצו יותר. אני חושב שמול נבחרות כמו סרביה, אוסטרליה, יוון ואפילו קנדה, צפויה להיות להם בעיה". כבר מול טורקיה בשלב הראשון ארה"ב התקשתה וניצחה רק בקושי 92:93, בתום הארכה ודרמה גדולה.
"הוזמנתי פעם אחת לביקור אצל הנשיא הצ'כי, כשרובי ריבלין בא לבקר כאן. הוא לחץ לי את היד ושאל אם אני מאמן קבוצת הכדורגל"
הצ'כים שיחקו בבית 5 גם מול טורקיה וברזיל והביסה את שתיהן, כשגם הפסד אתמול (ב') 84:77 ליוון, לא מנע ממנה לרשום הישג מרשים ובלתי צפוי ולהעפיל לרבע גמר האליפות.
הקושי המרכזי שאיתו התמודדו הצ'כים היה היעדרותו של יאן וסלי בעקבות פציעה, היעדרות שמצטרפת ללא מעט שחקנים שבחרו לוותר על הטורניר. "אני חושב שהשחקנים האירופיים רוצים מאוד להשתתף באליפות הזאת ורק פציעות גרמו לנשירה. במקרה של האמריקנים זה שונה. הבעיה הגדולה שלנו היא שחוץ מאשר בנימבורק אין כסף בליגה הצ'כית, וזה משפיע על הרמה ועל השחקנים שמתאימים לנבחרת. יש לי בסגל תשעה שחקנים שיכולים לשחק בכל ליגה ליגה באירופה, אבל ברגע שאחד נפצע, הבא אחריו כבר ברמה הרבה יותר נמוכה.
"השאיפה הראשונה הייתה לעלות שלב אבל אחרי הפציעה של וסלי, הגדרתי שאם עדיין נעלה זה יהיה מדהים, ואם לא נעשה הכול כדי להיכנס למוקדמות הטורניר האולימפי. קיבלנו בית קשוח מאוד, גם היפנים הפכו פתאום לקבוצה חזקה עם שני שחקני NBA. הבכיר שבהם, רוי הצ'ימורה, נבחר לאחרונה על ידי וושינגטון במקום התשיעי בדראפט ה־NBA ונחשב לכוכב עולה. יש לנו הרבה בעיות מקצועיות, מול נבחרות בדרג שלנו אנחנו עוד יכולים להתמודד, אבל מול החזקות אנחנו בבעיה".
מי להערכתך תהיה אלופת העולם?
"לא ראיתי את כל הנבחרות עדיין אבל אין ספק שסרביה מועמדת. אחרי שהמאמן שלהם הזהיר את האמריקנים נפצעו לו שני שחקנים, אבל עדיין יש להם איכות שלא נגמרת. יוון נבחרת מצוינת, אוסטרליה, צרפת. יהיה מעניין מאוד".
כל הדרך מלמטה
גינזבורג נולד וגדל בתל־אביב, ובגיל 13 עבר עם הוריו לרמת־השרון. "כשהייתי ילד, הספורט היה נגיש מאוד וזה מה שעשינו. בגיל שש כבר שיחקתי כדורסל וכדורגל, שם שיתפתי פעולה עם מוטי איוניר במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב והייתי מצוין, אבל אמא שלי לא אהבה שאני נפצע כל הזמן והודיעה לי שאני עוזב ומתחיל להתמקד בכדורסל בקבוצת בית"ר תל־אביב. ההורים שלי שמחו שאני עושה פעילות ספורטיבית אבל מעולם לא הסיעו, ליוו או באו לראות אותי משחק, ובמשך שנים בכל יום נסעתי באוטובוס מרמת־השרון לתל־אביב ובחזרה. עד שלא הרווחתי את הצ'ק הראשון שלי אני לא בטוח שהם הבינו עד הסוף מה אני באמת עושה".
"פופוביץ' ניגש אליי פעמיים, החמיא ואמר לי שרואים שאני מכיר את המנטליות של הכדורסל האמריקני ושאנחנו נבחרת מאומנת, שמוציאה לפועל את מה שהיא רוצה בהגנה ובהתקפה"
היום, לדבריו, המציאות שונה לגמרי. "במשך שנים ניהלתי מקצועית את מחלקת הנוער ברמת־השרון, ופגשתי שם לפחות חמישה שחקנים שההורים שלהם הרסו להם את הקריירה בגלל לחץ מיותר, דרישות מוגזמות וחוסר הבנה. עכשיו יש לי שניים כאלה בצ'כיה, לאחד כבר הרסו והשני בדרך. מה שמעניין הוא שמי שמבין כדורסל, יודע לקחת צעד אחורה ולא להתערב". היכולת הטובה של גינזבורג כשחקן, בעיקר בתפקיד הקלע, הובילה אותו לנבחרת הנוער, שם שיחק כקפטן. "מחלקת הנוער של בית"ר תל־אביב הייתה אז אחת הטובות בארץ וגם בבוגרים הייתה לנו קבוצה טובה בליגה הבכירה, שאותה אימנו הבכירים ביותר כמו פיני גרשון, מולי קצורין וצביקה שרף. משה ויינקרנץ העלה אותי לבוגרים ב־1981 והיה זה שנתן לי את ההזדמנות הראשונה".
גינזבורג הציג יכולת טובה בליגה, אבל באותם ימים מעבר לקבוצה אחרת היה מהלך כמעט בלתי אפשרי, בגלל חוק דרקוני שקבע שכדי לקבל שחרור מקבוצה צריך להיכנס להסגר של שלוש שנים, שבהן אסור לשחק באירופה. "בשלב מסוים החלטתי ללכת על זה. נכנסתי להסגר, נסעתי לארה"ב לשחק בקולג' בדיוויז'ן 2 בפנסילבניה. זו הייתה חוויה מדהימה והמטרה הייתה להישאר שם לשנה שנייה, אבל אז בבית"ר תל־אביב הציעו לי חוזה לשלוש שנים בסכום רציני, ועשיתי טעות וחזרתי. בכל עונה בחודשיים הראשונים קיבלנו משכורת בצורה מסודרת, ואז התחלנו לרוץ אחרי הכסף". בסופו של דבר הוא שיחק כמעט לאורך כל הקריירה בבית"ר תל־אביב. "אני מעריך שהיום הייתי יכול לעשות קריירה טובה יותר, כי יכולתי לעבור לקבוצה גדולה בליגה ולהיות שם שחקן משלים טוב. התחושה היא קצת של פספוס, אבל עדיין, בסך הכול זו הייתה תקופה יפה עבורי".
עוד לפני שפרש ממשחק פעיל, החל גינזבורג לאמן. "לקראת סוף הקריירה שיחקתי פחות והיה לי יותר זמן לראות איך מאמנים עובדים. אחרי שפרשתי הפכתי לעוזר מאמן בליגה השלישית ובמקביל אימנתי ילדים בכיתה א'. משם עברתי לאמן קט־סל, נערים ונוער ברמת־השרון, שאיתם הגעתי להישג יפה כשזכינו בגביע המדינה ב־1999. עברתי את כל הדרך מלמטה, עד לאימון בוגרים".
בשנת 2000 הפך גינזבורג לעוזר המאמן של חנוך מינץ בבני הרצליה, ולאחר שזה עזב את התפקיד, הוביל את הקבוצה עד לסיומה של העונה. "בקיץ לאחר מכן מיקי ברקוביץ' הפך לבעלים של רמת־השרון, הוא הכיר אותי כי הבן שלו רועי גדל אצלי, והציע לי לאמן את הקבוצה הבוגרת שהייתה אז בליגה השנייה. היה לנו תקציב מצחיק, אבל עלינו ליגה והיו לי שם שלוש שנים נהדרות". משם המשיך לעוד עונה בבני השרון ולעונה בגבעת־שמואל, שבמהלכה עזב את הקבוצה, חזר אליה ועזב שוב. "זו הייתה טעות שלמדתי ממנה, אבל בסך הכול עמדתי בציפיות של הקבוצות שאותן אימנתי בארץ". ב־2006 עזב את הארץ לראשונה, ומונה כאמור לעוזרו של מולי קצורין בנימבורק הצ'כית.
"כשהגעתי לאירופה בהתחלה הייתי בשוֹק. עד אז הייתי רגיל לשחקנים קטנים יחסית, ושם פגשתי מציאות עם קבוצות שבהן שחקנים פחות מוכשרים מאשר בארץ אבל הרבה יותר גדולים וחזקים מבחינה פיזית", הוא מספר. "אין ספק שהכדורסל בארץ שונה מרוב המדינות באירופה, שם המשחק הרבה יותר פיזי ואגרסיבי ופחות טקטי מאשר בישראל. בגלל זה הרבה פעמים לקבוצות הישראליות וגם לנבחרת קשה באירופה. מבחינת יכולת יש לנו שחקנים מצוינים, אבל אנחנו נופלים הרבה פעמים על הכוח הפיזי. היו שנים שבהן חלק גדול מהמשחקים בליגה הישראלית נראו כמו ליגת הקיץ, שבה זרים באים לקלוע כמה שיותר נקודות. בשנים האחרונות יש שיפור גדול ברמת המחויבות של הזרים לקבוצות ואני חושב שרמת המתקנים, שהשתפרה מאוד, עוזרת להכול להיראות מקצועני יותר".
גינזבורג זכה בארבעה דאבלים מקומיים כעוזרו של קצורין, וכשזה עזב, מונה בעצמו למאמן הראשי של נימבורק. "אני חייב הרבה לקצורין על מה שהוא עשה בשבילי. קשה להבין איך הוא ומאמנים כמו אריק שיבק וצביקה שרף, עם כל כך הרבה ניסיון בארץ ובאירופה, יושבים היום בבית. אם לא לאמן, כל אחד מהם צריך לפחות להיות מנהל מקצועי. יש להם הרבה מה לתרום.
"מקצוע האימון הוא בעייתי מאוד, לא רק בארץ, ואתה חייב להיות מקושר ועם סוכן טוב. הרבה יותר קל לשווק אותך באירופה אם אתה מגיע ממדינות כדורסל כמו סרביה וליטא. רואים הרבה אנשי מקצוע מוכשרים בלי עבודה, ומנגד כאלה שנכשלים וממשיכים להתקדם. הרבה פוליטיקה מעורבת כאן וגם סכומי הכסף שמציעים בשנים האחרונות ירדו מאוד ברוב המקומות, מה שהופך את זה ללא כדאי במקרים רבים. אם מאמן כמו שרון דרוקר ישב כמעט שנתיים בצד, אתה מבין כמה המצב לא פשוט. הבעיה היא גם שמספר הקבוצות נשאר זהה וכמות המאמנים גדלה כל הזמן".
"קשה להבין איך מאמנים כמו מולי קצורין, אריק שיבק וצביקה שרף, עם כל כך הרבה ניסיון בארץ ובאירופה, יושבים בבית. אם לא לאמן, כל אחד מהם צריך לפחות להיות מנהל מקצועי. יש להם הרבה מה לתרום"
גינזבורג אימן את נימבורק במשך חמש שנים בשתי קדנציות שונות, שבהן זכה בחמש אליפויות ובארבעה גביעים. מעבר לכך הוביל את הקבוצה לשלב רבע הגמר ביורוקאפ, בליגה האדריאטית ובליגת ה־VTB, הליגה המאגדת בתוכה את הקבוצות החזקות ביותר במזרח אירופה. "אחרי שמולי עזב התחלנו לשחק בליגות באירופה, כי היה חשוב לנו שהשחקנים המקומיים יתקדמו. הדברים נפתחו עבורנו ועשינו דברים יפים. בשנים האחרונות תקציב הקבוצה ירד מעט, אבל עדיין, נימבורק הייתה יכולה בקלות להיות חלק מהליגה הישראלית". אורן עמיאל, שהיה עוזרו של גינזבורג בנימבורק, מאמן כיום את הקבוצה.
מנטליות אחרת
נוסף על אימון הנבחרת הבוגרת, גינזבורג עובד גם כמנהל המקצועי של הנבחרת הצ'כית האולימפית (עד גיל 24) והנבחרת עד גיל 20, שמקבילתה הישראלית זכתה לאחרונה בפעם השנייה ברציפות באליפות אירופה. "אין ספק שבשנים האחרונות עובדים הרבה יותר טוב עם השחקנים הישראלים באיגוד הכדורסל ובאקדמיות של הקבוצות. ועדיין, אסור לדעתי להסתנוור מההצלחות ולחשוב שמכל שנתון יֵצאו 12 שחקנים ברמות הגבוהות. במקרה הזה אני מאמין שיֵצאו 5־6 שחלקם גם יגיעו לנבחרת הבוגרת, וזה עדיין הישג נהדר. בגילים האלה הניצחונות פחות חשובים מפיתוח השחקנים עצמם, במטרה שיגיעו לנבחרת הבוגרת".
היחס לנבחרות הצעירות שונה בצ'כיה?
"חזרנו בשנים האחרונות בצ'כיה לשחק בדרגי א' בכל הגילים, וזה טוב, אבל אף אחד לא יוריד לנו את הראש אם נרד דרג או יפגיש אותנו עם הנשיא אם נזכה באליפויות. המנטליות כאן אחרת. אחרי הזכייה באליפות הראשונה של העתודה הישראלית סיפרתי לאנשי הנבחרת בצ'כיה ששחקני נבחרת העתודה הישראלית נסעו לפגוש את הנשיא ואת ראש הממשלה, ועד שלא הראיתי להם תמונה הם חשבו שאני צוחק עליהם. אני הוזמנתי פעם אחת לביקור אצל הנשיא הצ'כי, כשרובי ריבלין בא לבקר כאן. הוא לחץ לי את היד ושאל אם אני מאמן קבוצת הכדורגל".
גינזבורג, כמו אנשי מקצוע רבים, מתרשם גם הוא מהכישרון הגדול של דני אבדיה, שצפוי להיבחר בשנה הבאה בדראפט ה־NBA. "אני חושב שההייפ סביבו מוצדק. כמובן שהוא צריך עוד להשתפר וחשוב לזכור שכל מה שראינו ממנו עד עכשיו, ברמת נבחרת העתודה, רחוק מאוד מכל מה שמצפה לו בשנים הקרובות. אבל הוא דרגה מעל כולם בגילו, גם באירופה, הוא שחקן מיוחד מאוד ואני מאמין שהוא יגיע חזק ל־NBA. עושים שם לפעמים בחירות פסיכיות במקומות גבוהים בדראפט, אבל במקרה שלו אני מאמין שגם תהיה הצלחה.
"הרבה סקאוטים שאני מדבר איתם עליו אומרים דברים טובים מאוד. הוא חייב לקבל העונה דקות משחק, בתקווה שבמכבי תל־אביב ייתנו לו, כי הם לא חייבים כלום לאף אחד ורוצים קודם כול לנצח. אם ייתנו לו דקות, אני מקווה שזה יהיה במיקום ובתפקיד שיהיה טוב עבורו, לא סתם שיעמוד בפינות. מבחינת ה־NBA כדאי לפעמים להישאר פוטנציאל גדול על הנייר מאשר שחקן שלא משחק טוב באירופה, כי זה עוד עלול לשנות את הדעה כלפיו".
רולטה רוסית
גינזבורג, שעובד כרגע רק במסגרת הנבחרת, קיבל בשנים האחרונות כמה הצעות מקבוצות בארץ ובאירופה. הוא היה קרוב לחתימה בהפועל תל־אביב, וב־2014 כמעט הגיע למכבי תל־אביב על תקן עוזר המאמן. "גיא גודס רצה שאגיע והכול כבר היה סגור, אבל אז במכבי קיבלו רגליים קרות. בהנהלה לא הרגישו בטוחים לתת לו לבד את המושכות, והחליטו להביא את פיני גרשון בתור העוזר שלו. לי זה יצא לטובה, כי נשארתי בנבחרת והגענו להישג יפה באליפות אירופה.
"בעונות האחרונות בנימבורק היו לנו 82 משחקים ואחרי כמה שנים עמוסות הרגשתי צורך לנוח קצת, אבל פתאום בלי קבוצה, אחרי שנתיים הרעב חזר. קיבלתי הצעות מקאנטו האיטלקית וקאזאן הרוסית והיו עוד כמה אופציות, אבל זה לא הסתדר כי אני עם הנבחרת. אני חתום כאן עד 2021 ובאיגוד לא רוצים שאאמן קבוצה במקביל, אבל אני מאמין שאחרי האליפות אצליח להגיע איתם לסידור במקרה שתגיע הצעה מעניינת. אני רוצה להישאר בנבחרת ולאמן קבוצה טובה, בתקווה כזו שתשחק ביורוליג".
כשהגעת לצ'כיה, האמנת שתישאר שם 13 שנה?
"ממש לא, אבל ככה החיים התגלגלו והיום זה כבר בית בשבילי. אשתי מגיעה הרבה לבקר אותי, הילדים גדולים יותר, ומאז שאני בנבחרת יש לי יותר זמן לבקר בישראל ולפגוש חברים. בשנים שלי פה מזג האוויר השתנה, היום החורף הרבה פחות קשה והקיץ הפך לבלתי נסבל כי אין מזגנים. במשך שנים חייתי בפראג, היום אני קרוב יותר לנימבורק, כבר מבין צ'כית, אבל עדיין לא מדבר. החיים פה רגועים וטובים, בקצב שונה מאוד מישראל. אני עדיין היחיד שמצפצף כשאני במכונית".
אתה מרגיש שפספסו אותך בארץ?
"ממש לא. אני מניח שאם לא תהיה לי קבוצה בשלב מסוים ואף קבוצה בכירה בארץ לא תציע לי חוזה זה יפריע לי, אבל כרגע אני מברך על העובדה שיש לי עבודה ומנסה לעשות את המיטב בכל יום. אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו הייתי נשאר בישראל. לאמן בקבוצה קטנה זה כמו רולטה רוסית. יש לך תקציב קטן ואין לדעת לאן הדברים יתפתחו".
מה דעתך על החזרה של עומרי כספי למכבי תל־אביב?
"עומרי יצטרך להתאים את עצמו משחקן משלים ב־NBA לשחקן חשוב במכבי. הוא בחור רציני, תחרותי מאוד ואני מאמין שהוא יצליח. הוא לא יפרק את אירופה עם 30 נקודות לערב, אבל הוא יהיה טוב".
מה חשבת על ביטול החוק הרוסי בליגת העל?
"היה צריך לבטל אותו מזמן, הוא מעולם לא עזר או קידם את הענף בישראל. בכדורסל המודרני היום, בגלל העומס הגדול והקצב המהיר, קשה לשחק עם פחות מעשרה שחקנים במשחק, ואם יש לך חמישה ישראלים וחמישה זרים אז הכול בסדר. הבעיה היא עם הקבוצות שמשחקות רק פעם בשבוע, ואז פחות שחקנים מקבלים זמן מגרש. זה נתון שחייב להשתנות".
מה הסיכוי שתחזור לאמן בישראל?
"אני בטוח שאחזור יום אחד לישראל, אבל לא יודע לאן ומה יהיה, ואני מעדיף לא להיכנס לזה".
איך הגבת אחרי שדיוויד בלאט הצהיר שהוא חולה בטרשת נפוצה?
"קשה היה לשמוע את הדברים אבל כשאתה רואה את החוזק של דיוויד, אתה מבין שהוא יתגבר על זה. הרבה פעמים אנחנו מתכננים תוכניות ואלוהים מחליט אחרת בשבילנו. הוא איש מרשים ואני מאחל לו בריאות".
על מה אתה חולם?
"שאני והמשפחה שלי נהיה בריאים, לא יותר מזה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני פולני, אז אף פעם לא אהיה חמש ואני תמיד חושב שכדאי להיות שמח, כי תמיד יכול להיות יותר גרוע, וגם היה יותר גרוע. לא הכול מושלם, יש לי בעיות כמו לכל אחד, אבל יש לי אישה נהדרת והחיים טובים בסך הכול. אושר זה בעיקר רגעים, ואני בארבע".
