אברכים ודרקונים: הצצה לסצנה הכי גיקית במגזר

כמה שלטים קטנים שעליהם מתנוססת המילה "נסתרות" מובילים אל מתנ"ס גוש עציון. ברחבת הכניסה לכנס למדע בדיוני ופנטזיה, המתקיים זו השנה השנייה, תלויה התוכנייה – "משחקי תפקידים למתחילים", "משחקי תפקידים למתקדמים", "סדנאות יצירה" – והמבקרים יכולים לרכוש כרטיסים להרצאה או לפעילות יומית. שתי בנות מספרות לי שהן כאן עם המשפחה. אני מנסה לברר אם הן גיקיות צעירות או סתם נקלעו לאירוע של סוף אוגוסט. מצד אחד, הן לא מבינות מה זה גיק. מצד שני, הן משחקות משחקי תפקידים בהפסקות. תשפטו אתם.

לעומת הכנסים הגדולים המתקיימים במרכז הארץ כמו "אייקון", "ביגור" או "עולמות", עם עשרות דוכנים עמוסים וקהל עצום בלבוש אווירה מושקע, כאן מדובר בכנס פצפון, כמעט שוק פורים מאולתר. אלא שבמקום דוכנים של קליעה למטרה או באולינג, ניצבים כאן דוכנים עם מרצ'נדייז לכל סוגי הפאנדומים (קהילות המעריצים השונות). מגיבורי־על דרך מלחמת הכוכבים והארי פוטר ועד מנגה יפנית.

אני קונה לעצמי טלאי הוגוורטס לכבוד השנה החדשה, ומקבלת מהמוכר בן השמונה מסטיק עגול במתנה. מחווה כזו לא אקבל ב"אייקון". בדוכן לחריטת לייזר־על־עץ הילד האחראי מסביר לי בפרטי פרטים על הלייזר. הוא קנה אותו דרך הדסטארט במחיר מעולה, וזאת גם מדפסת תלת־ממד. הנה, פגשנו סטארטאפיסט לעתיד.

בקומה התחתונה אפשר למצוא חבורות של ילדים ומבוגרים שיושבים ומשחקים במשחקי תפקידים ובמשחקי קופסה משונים שמעולם לא ראיתי. חבורה של ילדים שרועים בשקט בחדר קריאה שבו ספרי קומיקס ופנטזיה. בערב יהיו גם הרצאות על פנטזיה יהודית, ועל הקשר בין הארי פוטר וסינדרלה.

על הכנס אחראית רבקה יורב־רפאל, 37, מורה לספרות ורכזת חינוך מתקוע. "גיליתי את משחקי התפקידים לראשונה כשהייתי בכיתה א'", היא מספרת. "אחי קיבל משחק, ואני זוכרת את ההתרגשות כשהוא כיבה את האור וסיפר לנו על ההרפתקה. זאת חוויה שנטמעה בי. בהתחלה אבא שלי חשב שזה קשור לפולחן השטן, עד שהרגענו אותו שאנחנו לא מאמינים באלים האלה".

ומאיפה האהבה לכנסים?
"מגיל קטן הלכתי עם אמא שלי לכנסים של משחקי תפקידים, ובהמשך הגעתי ל'אייקון', שם התנדבתי במשך הרבה שנים בצוות. כילדה הייתי כמעט הבת היחידה והדתייה היחידה בכנסים. זה שילוב נדיר. רבים מחבריי ארגנו כנסים וכל הזמן שאלו אותי 'למה את לא מצטרפת לסגל?' – רק שאת רוב הפגישות של הסגל עשו בשבת בתל־אביב. אבל רציתי מאוד להיות שותפה בעניין, כי זה תחום שהשפיע מאוד על החיים שלי. מאז התיכון, הכרתי את החברים שלי בכנסים או בפורומים של משחקי תפקידים ופנטזיה. להיות בסגל עכשיו ולנהל כנס זה דבר גדול עבורי".

רבקה יורב–רפאל (בתמונה), מארגנת הכנס: "אני יודעת שהעניין הפוליטי מפריע לאנשים שמתפדחים לפרסם בדף שלהם שהם משתתפים בכנס ביו"ש, או אנשים שאומרים 'היינו באים אם זה לא היה בהתנחלויות'. אני מבינה ומקבלת, אבל חבל"

הרגשת שהמיקום של הכנס יוצר בעיה מול הקהילה הגיקית בארץ?
"יש לי ידיד שארגן כנסים גדולים, וכשפרסמתי את הכנס בעמותה הישראלית לקידום משחקי תפקידים הוא התחיל דיון האם כנס שנמצא בהתנחלויות שייך לאגודה הישראלית. ובכל זאת, אחר כך ישב איתי ועזר לי לחשוב איך בונים כנס. אני יודעת שהעניין הפוליטי מפריע לאנשים שמתפדחים לפרסם בדף שלהם שהם משתתפים בכנס בהתנחלויות, או אנשים שאומרים 'היינו באים אם זה לא היה שם'. אני מבינה ומקבלת, אבל חבל".

את מרגישה שיש יותר דתיים שמתעניינים בתחום מפעם?
"כן. הייתי בת 12 בכנס הראשון. פעם הרגשתי שאני בין היחידים, ולאט־לאט הרגשתי שעוד דתיים נכנסו לתחום. בתור מורה לספרות אני יכולה לומר שאם פעם כמעט אף אחד לא הכיר ספרות מד"ב ופנטזיה, אז יש כיום תחייה של עניין בקרב התלמידים. אם פעם זה היה עניין לשני המוזרים של הכיתה היום זה כבר נכנס למיינסטרים, ואני מניחה שגם אצל הדתיים. יש הרבה דתיים שאוהבים את התחום, וחלק מהאוכלוסייה הדתית מרגיש פחות בנוח בכנסים האחרים. אם למשל בפסח חברים אוכלים לידך פיתות, זה קצת פחות נעים. יש אנשים שאמרו לי שלכנסים הגדולים הם מרגישים לא נוח להגיע, ובכנס הזה הם הרגישו יותר שייכים".

הפאנדום הראשון

בחדר הצוות אני מפריעה לדניאל, אושרי, נועה, שראל, אביתר ושרית, המתנדבים של הכנס, בהפסקת צהריים קטנה. בכל כנס ראוי לשמו, חבורת המתנדבים הם אלה שאחראים לתפעול השוטף והמורכב. כאן מתגאים בחדר צוות מסודר עם אוכל ופינוקים לצוות.

"הכנס פה ממש מזכיר לי את 'מיתופיה' (כנס מדע בדיוני שמתקיים במודיעין, א"ג) בתחילתו. כנס שמחפש עדיין את האופי שלו", אומרת נועה, ותיקת המתנדבים, ספרנית בישיבה התיכונית נווה־שמואל ובספרייה הלאומית. מאחוריה התנדבות בכנסים אחרים, חברות בקהילת טולקין (ע"ש הסופר ג'.ר.ר טולקין כמובן, מחבר "שר הטבעות" ו"ההוביט", א"ג) וכמות נכבדה של גיקים שצמחו תחת המלצות הקריאה שלה, כמו שראל ואביתר, מהמתנדבים הצעירים יותר ("אם היו לה דרגות היא הייתה חשמן", מעיד אושרי).

"לבן שלי אני לא מרשה ללכת לאייקון", אומרת שרית, סופרת שהגיעה מהדרום להעביר הרצאה בנושא פנטזיה יהודית. "גם כי אני מפחדת שילך לאיבוד, וגם בגלל מה שרואים שם – אני לא רוצה שהוא יראה, זה לא מתאים לי. פה אין בעיה: תלך, תשחק, תפגוש חברים. הוא לא היה צריך אותי אחרי עשר הדקות הראשונות".

אז ספרו לי, איך זה להיות גיק דתי?
"זה פעמיים להיות מישהו שחי בסרט", אומר אושרי, שחקן ואפשריסט, כהגדרתו. "בתור דתי אתה חי בתוך קבוצה כזאת, ואז בתור גיק".
"היהדות היא הפאנדום הראשון", מוסיף דניאל, שמפעיל עסק למשחקי הרפתקה. "אנחנו רגילים ל'הפוך בה והפוך בה'. הרעיון הזה שאם אתה אוהב משהו אתה צריך להתעסק בו. התרבות שאומרת שאתה צריך לעסוק במכניקות כדי שיזכירו לך".

אתם מרגישים שיש הרבה דתיים גיקים?
"הקהילה של טולקין מלאה בדתיים", מעידה נועה, "אני טולקינאית כבר שנים, וקהילת טולקין לא מארגנת מפגשים בשבת, מרוב שיש שם המון דתיים. אני חושבת שדתיים נמשכים לפאנדומים שקשורים לספרות. חברות שלי שעובדות כספרניות אומרות לי שאצלנו קוראים ספרים כי יש לנו שבת. אבל זה גם כי יהודים בבסיסם אוהבים להתווכח על טקסטים".

זה מסובך, להיות גם וגם?
אושרי: "אתה רגיל להיות שונה מכולם. הגיק הממוצע והיהודי הממוצע מוצאים את עצמם חוטפים כאפות. עכשיו זה קצת משתנה. היהודים והגיקים חוטפים פחות".

אבל לא כולם מסכימים שקשה להיות גיק דתי. "אני גדלתי בשילה", אומר דניאל. "ושם היה לי קל מאוד להיות גיק. אני הייתי הגמ"ח לקניית ספרי פנטזיה. אני הייתי קונה ומעביר לכולם, עד שבסוף לא נשאר משהו מהספרים. והיה קהל. גיקים הם לא תמיד נרדפים. הנרדפות לא מחויבת. זה תלוי במקום. חברים שלי במקומות אחרים הרגישו אאוטסיידרים. בתקופה האחרונה זה כבר הופך למיינסטרים".

"זה משהו שנעלם", מסכימה נועה, "אני גדלתי בשנות השבעים ואז באמת היה קשה. היום, ברוך ה', זה כבר לא ככה. אני התחלתי לקרוא מדע בדיוני כשהתחילה לצאת הסדרה הלבנה של עם עובד. וידעתי שב'דני ספרים' היו ספרים באנגלית. הוא היה מביא קונטיינרים של ספרי מד"ב באנגלית וידעו שלשם מגיע כל מי שמתעניין בזה. למדתי במרכז העיר, ובכל פעם הייתי הולכת לשם לפגוש אנשים כמוני. אבל חוץ משני ספרים בשנה של 'עם עובד', לא היה מה לקרוא בעברית. אני רואה את התלמידים שלי, יש הבדל של שמיים וארץ. וזה קרה בכל החברה. ברגע שצוקרברג וכל אנשי המחשבים הפכו לדור החדש, זה נכנס פנימה לתרבות".

אני חושבת שאני חוויתי את המעבר בעצמי בתיכון, כשהארי פוטר יצא. עד אז מצאתי רק ספרי פנטזיה באנגלית ששאלתי מחברות, ופתאום התחילו לתרגם ספרי פנטזיה אחרים לעברית.
נועה: "כי שנים טענו שאין קהל לספרי נוער, כי אין נוער שקורא. בזכות הארי פוטר גילו שיש לזה שוק. היום הבעיה היא שכבר יש יותר מדי ספרים וצריך ללמוד לסנן את הגרועים".

הארי פוטר גם הכניס את הפנטזיה למיינסטרים.
אושרי: "שברתי את הראש על 'הארי פוטר' וניסיתי להבין למה כולם קוראים את זה. הגעתי להגדרה שלפיה הארי פוטר הוא פנטזיה למוגלגים (אנשים בלי כוחות קסם בסדרת 'הארי פוטר', א"ג). הוא מרוכך. זה כמו חיסון. הוא חושף אותנו לעולם של פנטזיה שמתרחש במקביל לעולם הרגיל, לא כמו פנטזיה אחרת שבה כל העולם שונה. ככה יש יכולת המרה של אנשים לעולם הפנטזיה".

אז יש כאלה שהגיעו דרך הארי פוטר. איך אתם הגעתם לעולם הזה, של פנטזיה ומדע בדיוני?
שרית: "אני גדלתי בקיבוץ שהייתה בו טלוויזיה במועדון, ואפשר היה לראות אילו אנשים באו כדי לראות כדורגל ואילו באו לצפות ב'סיירי החלל', שהייתה תוכנית המנגה הראשונה שהגיעה לארץ. מי שבא חוץ ממני לראות את 'סיירי החלל' היו האנשים שלי".

נועה זוכרת תקופה קדומה יותר: "כשאני גדלתי היה רק ערוץ אחד, והיו בירדן שני ערוצים. ערוץ אחד בערבית וערוץ אחד עם סדרות בריטיות. ככה ראיתי את סטארטרק בזמן אמת".

על החשיפה הזו היא מקבלת קריאות התפעלות, ומיד מתחיל דיון על הקשר בין המלך עבדאללה והסדרה שהוא מעריץ נלהב שלה, "מסע בין כוכבים". הדיון מסתיים בתקווה שייבנה בקרוב פארק סטארטרק בירדן. "אל ההוביט הגעתי בזכות תרגום הטייסים (טייסים שנפלו בשבי תרגמו את 'ההוביט' בזמן ששהו שם, א"ג)", היא ממשיכה, "זה היה ספר הפנטזיה הראשון שקראתי בעברית, כי בכלל לא היו אז ספרים בעברית. אחרי ההוביט נכנסתי לעולם של הפנטזיה".

שרית: "ניסיתי להסביר לבן שלי למה אני קראתי רק אחרי הצבא את הספר שהקראתי לו בכיתה ב', כי פשוט לא תרגמו אותו לפני כן. זה לא היה קיים, לא היו ספרים בעברית".

אביתר: "התחלתי כשלא היה לי מה לקרוא. אחותי נתנה לי את שר הטבעות והיא אפילו לא ידעה מה זה".

נועה: "אחר כך קראת אצלי".

אביתר (מהנהן): "היא ממשיכה את השליחות של דני ספרים בנווה־שמואל".

אושרי: "אני קראתי ספרים ולא ידעתי שזה פנטזיה. כל עוד היה על זה סמל של הוצאת מרגנית, קראתי. דרך סדרת כישוף (ספרי משחק לשחקן יחיד, א"ג), הגעתי למשחקי תפקידים. בישיבה התיכונית ניסינו לשחק ואמרו לנו שזה עבודה זרה. רק בישיבה הגבוהה הצלחנו לשחק. עד היום מכל החבורות בישיבה, החבורה של הדי־אן־די (מבוכים ודרקונים, א"ג) היא החבורה היחידה שהחזיקה. אנחנו התלמידים מחדר 4, שהיינו משחקים כל יום חמישי, והיו כאלה שחשבו שאנחנו מוזרים. המשכנו אחר כך לשחק במייל, עברנו לווטסאפ, ועכשיו כל אחד עם הילדים שלו ואנחנו פחות משחקים. סיכמנו לחזור לשחק בבית אבות".

עלייתו של הגיקדוס

כשההפסקה מסתיימת, כל אחד מאנשי הצוות פונה לתפקידו. חוץ מהבן הקטן של אושרי שמתעקש שהוא לא גיק ("אני כל כך גיק שביחס אליי הוא לא מרגיש גיק", מסביר אושרי). כולם נראים כאן גאים בתחומי העניין הנישתיים שלהם. איפה עוד היו יכולים להסתובב שני אנשים בבגדי לחימה יפניים שמדגימים "נגינטה" – שיטת הלחימה ברומח – ולהיחשב נורמליים?

אבל "נסתרות" הוא לא הכנס היחיד המיועד לציבור הדתי. גם באריאל התקיים בחודש שעבר כנס "מתיישבים" למשחקי קופסה ומשחקי תפקידים. ליעד לרנר, בן 26 מאריאל, מנהל הכנס, מספר: "בגלל בורות או בגלל חשש, הציבור הדתי לא מכיר את תחום משחקי התפקידים, וחבל. זה תחום של שיתוף פעולה, יצירתיות ועבודת צוות. כמות האנשים לא הייתה גדולה כמו בכנסים במרכז, אבל ההצלחה היא שהתחום קיבל חשיפה, ובעקבות הכנס נפתח עכשיו באריאל חוג של מבוכים ודרקונים לילדים".

נועה: "קהילת טולקין לא מארגנת מפגשים בשבת, מרוב שיש שם דתיים. אני חושבת שדתיים נמשכים לפאנדומים שקשורים לספרות. אצלנו קוראים ספרים כי יש לנו שבת. אבל זה קורה גם כי יהודים בבסיס שלהם אוהבים להתווכח על טקסטים"

כנסים הם לא מקומות המפגש היחיד לגיקים. במרחב הווירטואלי קיימות קבוצות פייסבוק שמעניקות לגיקים את הקהילה הדרושה להחלפת מידע, דיונים, ויכוחים וקשרי חברות סביב נושאי העניין המשותפים. "במהלך השנים לפני הקמת הקבוצה, הכרתי יותר ויותר חברים גיקים דתיים", מספר אלירן חכמון, 34 מבת־ים, שהקים בינואר 2016 את קבוצת "גיקדוס": קבוצת פייסבוק לגיקים דתיים שמונה כבר 1,500 חברים, כזו שכל גיק דתי שמכבד את עצמו חייב להיות חבר בה. "ראיתי שיש גם אושיות פייסבוק גיקדוסיות, והבנתי שמדובר בקהילה אמיתית".

יש בפייסבוק הרבה קבוצות גיקיות לא לדתיים. למה צריך גם קבוצה מיוחדת?
"יותר מכול, זה המקום שאנחנו נותנים לדתיים פשוט להיות דתיים, בלי לספוג ביקורת. אחת מהתופעות המרגיזות בקבוצות הגיקים הכלליות היא שהם תוקפים את הדת, או שטוענים שאי אפשר להיות גיק ודתי בו־זמנית. בשבילנו הדת והגיקיזם לא רק שאינם סותרים, אלא שהאהבה לעל־טבעי, לנסתר, ולרעיון הגבורה והחסד של גיבורי־העל, ניזונה מרגשות שביסודם הם דתיים".

מה עושים בקבוצה?
"אנחנו לרוב משתפים אחד את השני במחשבות, בבדיחות ובממים הקשורים לעולם הגיקדוסי. בממוצע אחת לשלושה חודשים אנחנו מארגנים מפגשים חברתיים, יושבים לאכול, מדברים, ולפעמים משחקים משחקי לוח או חברה. יש שני זוגות שהכירו בזכות הקבוצה. מבחינתי זאת הייתה אחת המטרות המרכזיות של הקבוצה. הקבוצה לא בנויה כקבוצת שידוכים, אבל אני מאמין שבאמת אפשר למצוא זוגיות בתוך קהילה, גם אם זה לא במתכונת מכוונת שידוכים".

 

עוד קבוצה בפייסבוק היא "לכל השדים והרוחות", שייסדה עם חברה יהודית קגן, בת 26 מירושלים. "הייתי בטוחה שנהיה שלושה אנשים והיום אנחנו 740 איש", היא אומרת, "וכשעשינו הרצאה בכנס 'עולמות' בפסח האחרון על רוחות ושדים ביהדות, היינו סולד־אאוט. יש תחושה שמחפשים משהו חדש. אחד הטרנדים הגדולים עכשיו בספרות בכלל ובספרות פנטזיה בפרט הוא קבוצות מיעוט ששואפות לבטא את הקול הפנימי שלהן מול ההגמוניה שאנחנו אפילו לא מודעים לקיומה. אני חושבת שאנחנו נמצאים בתקופה של חיפוש אחרי זהות עצמית וחיפוש אחרי יצירה עצמית שמתבטא מאוד דרך הפנטסטי והמיתי בעולם היהודי".

מה מביא דתיים לנושאים האלה?
"אני מרגישה שדתיים מחפשים את זה כי כל דתי שאי פעם קרא ספר שמושפע ממיתולוגיה כלשהי, שאל את עצמו 'איפה התרבות העשירה שלי באה לידי ביטוי'. ויש פער עצום בין העולם העשיר של דתיים לבין הייצוג של העולם הזה בפנטזיה. קראתי פעם על כותבת לסבית שכתבה על חוויה שבה היא לא מיוצגת בספרות. הבנתי שגם אני חווה את אותה חוויה. דמויות דתיות לא מיוצגות בספרות פנטסטית, כי לכאורה זה לא אפשרי. איך הן יוכלו לצאת למסע עם תחום שבת וכשצריך לארגן פלטה? אבל אז חשבתי על ההוביטים, שיש להם ארוחת בוקר שנייה, והם כל הזמן עייפים. אם ההוביטים מחזיקים את אחד האפוסים המשפיעים ביותר בפנטזיה, אז כנראה דווקא אפשר לייצר ככה יצירה מעניינת".

דברים שלמדתי מהמנגה

הרב משה רט, בן 38 מקרני־שומרון, דוקטור לפילוסופיה, ומחבר הספר "פנטזיהדות" העוסק בקשר בין הפנטזיה ועולם הדמיון ליהדות, הוא אחד הגיקים הדתיים הבולטים בפייסבוק. הוא מעלה מדי פעם סיפורי אימה קצרצרים פרי עטו, מחבר דברי תורה לאנימות יפניות ובוחן דמויות קומיקס אהובות.

"אני אומר לדתיים שמתעניינים בתחום, שיש שתי אפשרויות. אפשר לעשות הפרדה בין התחום הדתי לפנטזיה ולהתייחס לזה בתור תחביב כשעייפים ורוצים להעביר את הזמן. אבל לדעתי זה פספוס, כי אפשר למצוא את האופן שבו ה' מדבר גם מתוך העולם הזה, ואפשר לחבר את העולמות יחד, לעולם אחד".

ולא היו לך שאלות כלפי עצמך, איך אתה גם רב וגם עוסק בדברים כאלה?
"כשלמדתי בישיבת ההסדר בקרני־שומרון הייתה לי תקופה שאמרתי לעצמי שזה סתם בזבוז זמן, שאני צריך עכשיו רק ללמוד תורה ולא לגעת בדברים האלה. היו כמה שנים שהתנזרתי מכל ספרות חול ודמיון ופנטזיה. אבל אחרי השנים האלה הרגשתי שמשהו חסר לי, ושיש פה איזה חלק בנפש שמחכה לקבל את הביטוי שלו, ובהדרגה חזרתי לעולמות האלה, בצורה אולי יותר מבוקרת מפעם. בסופו של דבר למדתי איך להתייחס לזה לא בתור משהו של בזבוז זמן, אלא כמשהו שכן יכול לתרום לעולם הדתי והרוחני".

מה זה באמת תורם לעולם הרוחני?
"בגדול מה שמשותף בין פנטזיה ליהדות ולדת הוא ששני העולמות עוסקים במציאות שהיא מעבר לעולם הרגיל, מעבר לעולם הזה. יש בה אפשרויות אחרות, בעצם חריגה מהעולם המצומצם שלנו למשהו גדול ורחב יותר. וזה כבר הכיוון הנכון. בכל מנגה, למשל, ישנם התכנים שמעניינים חלקים מסוימים בנפש. ברגע שאתה קורא ספר ועולה אצלך תחושה שלא הכרת קודם, אתה מכיר את הנפש שלך טוב יותר, וההסתכלות שלך על כל הדברים נעשית אחרת. אתה יכול לראות משהו שיגרום לך בהמשך להבין את המילים בתפילה טוב יותר, או להבין מדרש או סיפור בצורה מוחשית יותר".

הרב משה רט: "היו כמה שנים שבהן התנזרתי מכל ספרות חול ודמיון ופנטזיה. אבל אחרי השנים האלה הרגשתי שמשהו חסר לי. בסופו של דבר למדתי איך להתייחס לזה לא בתור בזבוז זמן אלא כמשהו שכן יכול לתרום לעולם הדתי והרוחני"

לא כולם בעולם התורה מתחברים לגישה הזאת.
"אלה שכבר מכירים אותי יודעים שזה מה שאני עושה. יש בחור ישיבה אחד שקרא את הספר 'פנטזיהדות' והיה מזועזע. הוא אמר לי 'באיזה עולם אתה חי, מצד אחד אתה בקיא בתורה ובבית המדרש ומצד שני אתה בקיא בכל הדברים המוזרים האלה'. אז עניתי לו שאני חי בעולם של הקב"ה, ובעולם שלו יש גם את זה וגם את זה".

ובכל זאת, הצורך בכנס נפרד לדתיים ברור. "יש לי חלום לעשות יום אחד משחקי תפקידים בזמן המרד הגדול, עם הקנאים והפרושים", אומרת יורב־רפאל, "אנחנו מתאימים את תוכן ההרצאות והמצגות שיתאימו יותר לקהל, כי אנחנו יודעים שיש כאלה שתכנים מסוימים מפריעים להם".

לא כל הדתיים תמיד מתלהבים מהחיבורים בין הדמיון והיהדות.
"אני יכולה להבין שיש דתיים שמונחים כמו 'אלים' במשחקי תפקידים מאיימים עליהם. בתור נערה קניתי את סדרת המיתולוגיות של 'מפה', אבל את המיתולוגיה היהודית לא קניתי. כי אני לא רוצה שהיהדות תהיה בתוך הקטגוריה הזאת. בכנס שנערך בשנה שעברה, ד"ר שירלי גרץ הגיעה להעביר הרצאה ומכרה את הספרים שלה על גילגמש הצעיר. והבת שלי אמרה – מה שכתבו כאן זה עבודה זרה. עניתי לה שכן, אבל אנחנו לא מאמינים בה".

לאן את רוצה לראות את הכנס מתקדם מכאן והלאה?
"בזכות המתנ"ס של גוש עציון הרמנו השנה כנס גדול יותר. אני רוצה ש'נסתרות' יהיה כנס קבוע שמחכים לו ושאנשים נוסעים בשבילו ויודעים שיש בו תוכן איכותי עם הרצאות וסדנאות, שמפיץ את המד"ב ואת הפנטזיה. וכן, הוא בהתנחלויות, ואנחנו לא מתביישים בזה". 

בחן את עצמך: האם אתה גיק?

1. מה אתה חושב על שר הטבעות?
א. אני לא מתחבר כל כך לדרקונים
ב. אחלה סרטים. קצת ארוכים מדי
ג. אני בדיוק קורא שוב את הסילמריליון ומתרגל את האלפית שלי לכבוד קריאה מחודשת בסדרה

2. כמה אתה אוהב את מארוול?
א. מארוול… זה באטמן, נכון?
ב. ראיתי כמה סרטים של ספיידרמן. למה שוב החליפו שחקן?
ג. 3,000

3. אם הייתי מצטרף לארגון הייתי בֿ:
א. ועד הבית
ב. פאוור ריינג'רס
ג. ש.י.ל.ד

4. בסוכות אני:
א. בונה סוכה ויוצא לטיול משפחתי
ב. קוראת מחדש את סדרת הספרים האהובה עליי
ג. נרשמת לכל ההרצאות באייקון ומגיעה מחופשת לזטאנה

5. חברה מראה לך תמונה שלה מפורים לבושה בגלימה אדומה עם אות אס גדולה על החולצה שלה. אתה:
א. מתרחק ממנה. איזו פדחנית
ב. מחמיא לה על תחפושת וונדרוומן היפה שלה
ג. בודק אם אפשר להתחפש איתה בפעם הבאה ביחד לסופר־בוי

6. מה החידוש הגדול של I, Robot?
א. סוף־סוף משהו מנקה לי את הרצפה
ב. ויל סמית' היה ממש טוב בסרט הזה
ג. רובוטים עם מוח פוזיטרוני וחוקי הרובוטיקה של אסימוב. איזה ספר

7. בית חלומותיי הוא:
א. צמוד־קרקע
ב. הטירה של דיסני
ג. גריפינדור

8. אתה בדיוק באמצע להתגנב למערת הדרקון כשהוא מתעורר ותוקף אותך. אתה:
א. מה, דרקון. אין דבר כזה
ב. הבנתי, כן. אני עונד את הטבעת והופך לבלתי נראה
ג. זורק את הקובייה

9. כשמופיע הירח סימן ש:
א. הגיע זמן לברכת הלבנה
ב. מתחיל סרט של חברת הסרטים ההיא של שרק
ג. זה לא ירח. זו תחנת חלל

10. התשובה המושלמת:
א. מחלוקת
ב. I am groot
ג. 42

תוצאות השאלון

12-1 אתם נורמליים לגמרי ותודה ששאלנו.

22-12 לפעמים אתם מוצאים את עצמכם מתעניינים במה שקשור לפנטזיה ולעולמות הדמיון, אבל במידה, כן. לא כמו המוזרים האלה.

30-23 אתם נתיני הארץ התיכונה, גיבורי־על, הנבחרים. אל תיתנו לכל המוגלגים סביבכם לבלבל אתכם עם הקונקרטיות המתישה שלהם. שכוכב יזרח על שעת פגישתנו, הכוח יהיה עמכם, וכל השלבים ייפתחו במהרה.