הוא חזק אצל תושבי הדרום, אבל לא רק. פוליטיקאים עומדים אצלו בתור וכולם רק רוצים לעשות איתו סלפי. מאמינים שם בכמה מנות בסיסיות (חומוס, צ'יפס, סלט וכמובן פלאפל) שאיתן רצים כבר שנים, ועם הצלחה כידוע לא מתווכחים. בכלל, כדור הפלאפל הוא קצת כמו נתניהו: אהוד בארץ ומוערך לא פחות בחו"ל, ובין אם תאהבו אותו או לא, אין מאכל שיותר מזוהה ממנו עם ישראל.
החומוס של טחינה // הרצל 51, שדרות
אפשר להמשיך לנסות לעטוף אותה עם מיתוג חדש וסלוגן לא מגזרי, אבל בסוף–בסוף תמיד מסתתר לו הבית היהודי החמים והמוכר. בזלדה תמצאו ממרחים איכותיים, לחמים מעולים והמון סוגי סלטים, אבל אנחנו תמיד הולכים לשם בשביל הקיגל, הארבעס וא–ביסלה הרינג. אם אנחנו באזור גבעת–שמואל פינת כפר–גנים כמובן.
זלדה // הנשיא 77, גבעת–שמואל
היא אולי מסעדת פועלים חמימה ואותנטית, אך היא מושכת אליה הרבה יותר מקהל היעד הברור. יש לה קוסקוס אגדי, מפרום ותבשילי בשר, ותמיד תרגישו בה בבית. עם השנים התרחבה ופתחה עוד ועוד סניפים אבל אין כמו לבקר במקום שבו הכול התחיל, ולהחזיר עטרה ליושנה.
בכור את שושי // הרב אבוחצירא 10, בני–ברק
היא תל־אביבית ואליטיסטית, ממוקמת גבוה– גבוה מעל כולם בגג של מלון קרלטון וככל הנראה מתמחרת את עצמה יותר ממה שהיא שווה. מאמינים בה בבישול מולקולרי, טכני וקר, ולא תמיד ברור אם הרכיבים שלה קשורים זה לזה. למרות שהיא מתהדרת באידיאולוגיה סדורה, בסופו של דבר אין פה בכלל בשר. רק אל תשכחו לבקש חמוצים.
בלו סקיי // אליעזר פרי 10, תל–אביב
