01 זיכרון ילדות תרבותי.
גדלתי בלי טלוויזיה בבית, ביישוב רחוק מתיאטראות ובתי קולנוע. מה היה בשפע? רדיו וספרים. בגיל הגן גדלתי במיוחד על דקלומים, כלומר על שמיעת שירי ילדים מוקראים, בעיקר בפי אמי. מרים ילן־שטקליס כיכבה. כך כנראה התחדד אצלי החוש לקליטת המוזיקליות של השירה השקולה שאיננה מולחנת.
02 יוצר שאתה אוהב במיוחד.
אתחכם אם לא אומר כצפוי נתן אלתרמן. הרי התכנסנו כאן לכבוד מלאת אלף הופעות לטור השירי האקטואלי השבועי שלי, ז'אנר שאלתרמן הוא מלכו הבלתי מעורער, והופעת מבחר מתוכו בספרי החדש. אבל שירי אלתרמן שהם לי מופת לכתיבה וגם מורה־דרך לחיי הרגש הם שיריו הספרותיים יותר.

03 דמות שמעניקה לך השראה.
אחרי שהעמיד לכולנו מודל עילאי של התמודדות רגשית ומוסרית עם אסון, אני יכול לבחור פה, למרות הפדיחה בפגישתנו הקרובה, את עמיתי הבכיר ב'השילוח' יואב שורק. הוא נסך עליי השראה עוד לפני שעבדנו יחד ואפילו לפני שהכרנו; במעט הפרזה בלבד אומַר שהוגה־דעות זה הגה את דעותיי.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה?
עם היטלר אני מניח, ובעוד מועד. לא כדי להסביר לו שאנחנו דווקא נחמדים, אלא כדי לשים לו רעל בבירה.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד?
אחת לשבוע עם דובר של שפה אחרת, לחוות באופן בלתי אמצעי עוד תרבות. או עם איזה מלחין, להבין סוף סוף איך באות לראש מנגינות חדשות. או עם אשתי או אחת הבנות שלי, להבין את העולם בעיני המין השני ואת עצמי מבחוץ. או עם מישהו שיודע להחליט.
06 מה מצחיק אותך?
מה שמצחיק את כולם. אבל טוענים פה שרק אני צוחק בקול רם בעת קריאת עיתון. למה בעצם מול טלוויזיה זה מקובל ובקריאה לא? אני צוחק גם אצל המצחיקנים הקבועים, אבל בעיקר כשבטקסט רציני נשלפת אמירה מושחזת; השבת תפסתי את עצמי צוחק בקול בביקורת ספרות של גילית חומסקי במקור ראשון, ובמאמר של מוריה קור בישראל היום.
07 עם מה אתה נרדם?
עם חושך ושקט. כשזה לא מספיק, מפיל על עפעפיי טקסט עיוני כבד או שירה דחוסה, ובלבד שלא יכללו בלהות ולא יהיו קשורים מדי לעבודה ולמחויבויות. כבונוס זה מספק לי את הוודאות שלמדתי היום משהו חדש והוא לא היה כתמול שלשום.
08 בילוי משותף עם המשפחה
טיולים כמובן. ודברים שכבר נעשו מסורת של פעם בשנה: סדנת ציור מודרכת, וקיאקים. מטעמים של רגישויות תחושתיות וסחרחורת יש לי פטור משני שיגעונות של כל שאר המשפחה: שַיט מסוגים אחרים, וקולולמים.
09 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו
זה לא הוא (המאכל) אלא אני. אם אני מתוסכל, מרוצה, נטול השראה, מרגיש צודק, מרגיש טועה – כל מאכל זמין ופתוח שלא דורש הכנה מצוי בסכנת הכחדה. נכון שיש דוגמאות מטופשות וטובות במיוחד. כגון שקדי מרק של חברה גדולה ידועה. או בעונה הנוכחית התמרים הזעירים של הדקל הוושינגטוני.