אחד הנושאים החמים בעולם הקולנוע האירופי בשנים האחרונות הוא המפגש בין תרבות המערב החילונית והמתירנית לאסלאם השמרני והנוקשה. הראשונים להיפגע בסיר הלחץ הזה הם כמובן החלשים, ובמקרים רבים אלה הנשים הצעירות שמוצאות את עצמן על קו התפר שבין התרבויות, ועל כן בקו האש. "כמו כולן" מגולל את סיפורה האמיתי של חאתון "איינור" סורוג'ו, בת למשפחת מהגרים מטורקיה שנרצחה על רקע כבוד המשפחה.
הרצח המחריד של איינור התרחש בגרמניה ב־2005, אחד מתוך סדרה של רציחות על רקע כבוד המשפחה שזעזעו באותה שנה את העם הגרמני. בגיל 16, איינור, נערה ממוצא כורדי שהיגרה עם משפחתה מטורקיה לברלין, מחותנת עם בן דודה ונוסעה לחיות עמו באיסנטבול. כשנה לאחר מכן חוזרת איינור ההרה לברלין לאחר שברחה מבעלה המכה. אבל הבושה שנוכחותה כופה על המשפחה גורמת לה להרגיש לא רצויה, והיא מחליטה לעזוב את הבית. אט־אט פושטת איינור את שלשלאות האסלאם ומתקרבת לאורח החיים המערבי. ככל שהזמן עובר, הפצרותיהם החוזרות ונשנות של בני משפחתה שתחזור לחיים צנועים הופכות לאיומים, עד שלבסוף אחיה הצעיר מבצע את הרצח.
אל דאגה, אין שום ספוילר בתקציר הזה, שכן הבמאית שרי הורמן בוחרת להתחיל את הסיפור מסופו באמצעות הצגת תמונות ארכיון של גופתה של איינור. את התמונות מלווה קולה המקריין של הגיבורה המתה, שמכאן ימשיך לגולל לכל אורך הסרט את השתלשלות העניינים שהובילה לרציחתה. קשה להתעלם מתחבולה קולנועית דרמטית כזו, שמקורה כמובן ב"שדרות סאנסט" המופתי של בילי ויילדר. יש משהו דטרמיניסטי בחוויה של שמיעת סיפור מפי אדם מת, אך בעוד שאצל ויילדר הייתה שזורה בקריינות גם אירוניה משועשעת ששלחה חיצי ביקורת להוליווד, כאן נותר הכול פשטני מאוד, ונראה כי המטרה העיקרית היא לנסות להשיב לאיינור את קולה. לתת לה הזדמנות לזעוק מעבר לקבר ולהטיח את האשמה ברוצחיה.
הורמן ערה לפשטנות החומרים שבידיה, ומשתמשת בשלל טריקים סגנוניים נוספים, כמו הקפאות תמונה ושילוב חומרי ארכיון, כדי לנסות לשדרג את החוויה הקולנועית. אבל קוסמטיקה לבדה אינה מספיקה. חוויה קולנועית עשירה דורשת קונפליקט מורכב ודמויות עמוקות, אך כאן הבמאית מצאה עצמה במלכוד: מקרה מזעזע ומקומם של רצח כה ברברי לא יסבול יצירת הזדהות עם שום גורם מלבד הקורבן. שחור ולבן הם הגוונים היחידים שניתן לצבוע בהם את הסיפור, ואלה כידוע הצבעים השולטים ביצירה תעמולתית.
אז עם מה נותרנו? עם סרט העוסק בנושא חשוב ובוער שטוב יהיה אם כמה שיותר אנשים ייחשפו אליו. במיוחד תושבי אירופה שזקוקים לסטירת לחי מעוררת באשר לפצצת הזמן המונחת על מפתן דלתם, לפני שתתפוצץ ותכלה את הכול. מעבר לכך ולמרות הכוונות הטובות, מדובר במוצר חד־ממדי עם אופי של כתבה עיתונאית מוכתבת אג'נדה. לפחות מדובר באג'נדה נכונה.
כמו כולן גרמניה 2019, במאית: שרי הורמן, 90 ד' 
