הלוקיישנים המרהיבים, התלבושות, הדיוק ההיסטורי, התסריט הרגיש והמשחק המשובח נשארו כשהיו, אבל אם בעונה הראשונה של "הכתר" פגשנו מלכה חדשה שמתמודדת עם עולם של גברים שרואים בה סמל בלבד, בעונה הזו תפגשו מלכה שמולכת בתבונה ובאומץ.
עשור מפריד בין הפרק הראשון של העונה הראשונה לפרק הפותח של העונה החדשה: עשור שבו אליזבת הפכה לא רק לאישה חזקה ומלכה דעתנית אלא גם לרעייה, אם ואחות שיודעת לנווט את דרכה עם הרבה יותר רגישות ויכולת לעגל פינות במקומות שאפשר. את השינוי הזה לא תראו בהבעות הפנים, בלבוש או בהליכה של אליזבת (שמגלמת השחקנית המצוינת קלייר פוי). כללי הנימוס והשמרנות נשמרים בצורה מוחלטת, כראוי לבית המלוכה. אבל תראו את השינוי כשהיא מישירה עיניים לפיליפ ושואלת "מה אתה צריך כדי להישאר?" או כשהיא לוקחת חופשה בסקוטלנד ומתרחקת מכולם. והשיא – כשהיא ניגשת אל ראש הממשלה הפורש אנתוני אידן ואומרת לו "אני מוקפת בגברים מוכשרים שהם חלשים".
אם אליזבת עברה תהליך של העצמה, פיליפ עבר תהליך הפוך. מגבר מרשים שיודע לפעול מאחורי הקלעים, לתת למלכה כוח ועצות טובות ולדחוף למודרניזציה של המקום הכי שמרן בעולם, הוא הפך לבעיה הכי גדולה של אליזבת. הוא לא נאמן לה בשום צורה ומזלזל בה. ההיריון החדש והקשה של אליזבת מדגים עד כמה פיליפ לא איתה – לא ברגע הבשורה ולא בקשיים שלאורך הדרך
נכון שקשה מאוד להיות חבר במשפחת המלוכה, ויש לו סיבות טובות להרגיש נחות, בטח בתקופה שנשים אחרות היו במעמד נחות לעומת בעליהן. אבל ההצצה לחיים המקבילים של העוזר האישי שלו, ונישואיו המתפרקים בדיוק מאותם הקשיים, היא המראה הכי כאובה של אליזבת. כאישה נבגדת היא לעולם לא תוכל לשנות את חייה ולהתחיל בדרך חדשה, או אפילו לבכות על המצב מול חברתה.
השינוי באופיו של פיליפ הוא הנקודה החלשה בעונה הנוכחית. לא משנה אם הסיבה היא תסריטאית או עובדתית, מהפך כזה לא יכול להיות קיצוני כל כך.
המקום היחיד שבו אליזבת מהססת הוא בגידול הילדים. שם היא נתונה למרות המוחלטת של פיליפ, כפי שהבטיחה לו – זה יהיה המקום שבו הוא השליט הקובע. את כל הרגש האמהי וידיעת הלב האמהית, בעיקר מול צ'ארלס שסובל בבית הספר שלו, היא נאלצת להדחיק.
צ'ארלס, אגב, זוכה להרבה זמן מסך, ובצדק רב. ההתמודדות שלו עם העולם האמיתי שמחוץ לארמון מכמירת לב. בארמון הוא יורש העצר, אבל בחוץ הוא נער חלש ולא מקובל שסובל מרדיפות והצקות. קשה להכיל את הדיסוננס הזה. פיליפ, שעבר גם הוא ילדות קשה, מנתב את חיי בנו באותו המסלול שעבר בעצמו, אלא שפיליפ שוכח שבניגוד אליו, לצ'ארלס יש אמא אוהבת ומתפקדת. האכזבה של פיליפ מבנו נשזרת באינסוף רגעים שבהם הוא כועס עליו, מחבק רק את אחותו או מנתק אותו מהדוד דיק האהוב עליו כל כך. צ'ארלס מוצא נחמה אבהית בבלש שמשגיח עליו בבית הספר, אצל המשרתים ובכל מקום אחר.
אי אפשר לא לחשוב על צ'ארלס המוכר לנו מהמציאות, על שלל בחירותיו האומללות והאירוניה בחייו. ובכלל, בואו נודה על האמת, הסדרה הזו מאפשרת לראות את בית המלוכה הבריטי באור אחר, אנושי יותר. הדגש על הוויתורים וההקרבות האישיות בחיי המלוכה עובר כחוט השני בכל הסדרות העוסקות בממלכות. זו נקודה שיש לתת עליה את הדעת, ואולי גם לקחת אותה למקומות שאין בהם מונרכיה אבל יש מישהו שמקדיש את מירב שעות היום שלו למען עם ומדינה, וללמוד להעריך זאת על אף הביקורת.
הכתר, נטפליקס
