01 זיכרון ילדות תרבותי. בגיל 15 או 16, אי־שם בשלהי שנות השמונים, כשרוב בני גילי מבלים בפאבים ובדיסקוטקים, אני מוצא את עצמי במתנ"ס העירוני לצד עשרות מבוגרים, רובם ממושקפים השקועים בשרעפים, ומאזין בקשב רב לשלמה ניצן מספר עגנון. זו הפעם הראשונה שבה הבנתי שאני כנראה סוג של חנון.
02 יוצר שאתה אוהב במיוחד. יוסי בנאי, חד־משמעית. מלבד היותו יוצר אחד ויחיד בדורו, אהבתי את הענווה ואת הפשטות שהיו בו. למרות שהיה פנומן בכל תחום שבו עסק, מעולם לא ישב במגדל השן. הערכתי והערצתי את היכולת שלו להתחכך עם אחרון הרוכלים בשוק מחנה־יהודה. רבים משיריו וגם סיפורי סוראמלו מסמטאות ירושלים של פעם, שאותם נהג להגיש בטוב טעם, מתמזגים עם נוף ילדותי, והוא חסר לי מאוד.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם הרב אהרון לוי. מכל המרצים שבהם נתקלתי עד היום, הוא הרשים אותי במיוחד. הקשבתי לעשרות הרצאות שלו. האיש חכם ברמות־על, חד כתער ומרצה בחסד עליון. אני משתדל לא לפספס הרצאות שלו, ולא חשוב מה הנושא. מצידי הוא יכול לדבר על האנטומיה של הפינגווין.
04 ספר שקראת פעמיים. "24 הפנים של בילי מיליגן", סיפור אמיתי על איש שסבל מפיצול אישיות ובתוכו "חיו" לא פחות משני תריסרים של אישיויות – החל מילדה בת שלוש וכלה בפושע מסוכן. הסיפור כל כך בלתי נתפס, עד שהחלטתי לקרוא אותו שוב כדי לוודא שקראתי נכון. מי שחושב שהוא מבין עד כמה מסובכת יכולה להיות נפש האדם, שיחשוב שוב.
05 מה מצחיק אותך? שיבושי לשון מוגזמים בעיתונים ובשלטי חוצות, והיפרקורקציה (תיקון יתר) של אנשים שמנסים להתנאות ולדבר בשפה גבוהה אך שגויה. נכנסתי פעם לחנות, והמוכר שרצה לסבר את אוזני אמר לי "רק כדי לסבן את האוזן, במקום אחר זה יעלה לך כפול". התאפקתי לא להיקרע מצחוק. אתה לא יודע זכר ונקבה? זה בסדר, אבל אל תגיד "חמישה פיתות" או "שני כוסות". זה נשמע רע מאוד. או למשל הצירופים קנס כספי, נס בלתי צפוי, הרב היהודי, מתנה בחינם. בואו, נו. שמעתם פעם על קנס שמשלמים בגוגואים? או על נס מתוכנן? רב לא יכול להיות דרוזי, ומתנה אף פעם לא עולה כסף.
06 עם מה אתה נרדם? כשאני מתקשה לעצום עיניים, אני חושב על לוח הזמנים הצפוף שמחכה לי ביום למחרת. רק מהמחשבה אני מתעייף ונרדם מיד.
07 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? כולנו חושבים שאין כמו בבית, ולפיכך הבחירה הייתה קלה ונבחרה פה אחד: home sweet home.
08 בילוי משותף עם המשפחה. על הספה בסלון, עם אשתי איריס האחת והיחידה שעסוקה כל הזמן כי אין שנייה לה (קחו כמה רגעים להבין), ועם שלושת ילדיי החכמים (אחד כבר חייל ועוד תאומים שמיניסטים, בן ובת) שמאתגרים אותנו בחידות ובמשחקי חשיבה שהם ממציאים. זה מוביל תמיד לעונג צרוף ולעיתים לפרצי צחוק אדירים. כל אחד מהם הוא דוגמה קלאסית לתלמיד שעלה על רבו. כולי תקווה שיזכרו תמיד מי היה הראשון שהכניס אותם לעניינים.
