משהו מוזר קרה לי בזמן הצפייה ב"הפוליטיקאי", הקומדיה החדשה מבית היוצר של נטפליקס. מתישהו לקראת סוף הפרק השני, בשעה שאני מנסחת לעצמי את הטיעונים הרבים והמנומקים כנגד הסדרה, השחקנים והיוצרים שלה (עליהם עוד נרחיב בהמשך), אני מגלה שבעצם לא אכפת לי לראות עוד פרק, ואולי כבר את כל העונה. או במילים אחרות: מגדל הקלפים שבניתי בראש החל להתנודד, מאיים לקבור תחתיו את הטעם הטוב שלי.
אבל למה להתחיל מהסוף? לפני הכל, "הפוליטיקאי" היא כנראה הסדרה הכי לא אותנטית שנראתה על המסך מזה זמן רב. פייטון בן ה־17 (אבל נראה כמו בן 30 ומדבר כמו בן 50) הוא צעיר עשיר, מבריק ושאפתן, עם מטרה אחת ברורה ובלתי מתפשרת – להיות נשיא ארצות־הברית. לשם כך, יש לו תוכנית סדורה לעשורים הקרובים, צוות קמפיין ממולח (הם בני גילו, אבל מתנהלים כמו סטנלי גרינברג) והממון הדרוש כדי לסלק מדרכו כל מכשול בדרך לתחנה הראשונה שלו: להיות נשיא בית הספר.
ואם העלילה נשמעה מופרכת עד כה, תוסיפו לה זוג אחים תאומים מרושעים, אויבת מושבעת יפה וחסרת רחמים ואמא מאמצת (בגילומה של גווינת' פאלטרו) שתעשה הכל כדי להגשים את חלומו של בנה – ותקבלו אופרת סבון נוצצת וקלאסית, מהסוג שכבר חשבנו שהפסיקו לייצר.
מאחורי הסדרה עומד ריאן מרפי, אחד היוצרים המצליחים והעסוקים של הטלוויזיה האמריקאית בשנים האחרונות. מרפי הוא האיש שחתום על הצלחות כמו "Glee", "אימה אמרקאית" ו"אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון". אנשי נטפליקס שילמו סכום עתק של 300 מיליון דולר כדי לגייס את מרפי לשורותיהם, ו"הפוליטיקאי" היא הסדרה הראשונה שהוא יוצר עבור ענקית הסטרימינג.
לא ברור לגמרי לאלו גילאים מכוון הפעם מרפי, שעבודתיו מזגזגות בין בני נוער לקהל בוגר יותר, אבל אין ספק כי הסדרה החדשה שלו דוברת אינסטגרמית שוטפת. זה ניכר בדמויות הפלסטיקיות הלבושות בקפידה, ואף יותר מזה בתפאורה – בין הבתים עוצרי הנשימה לקמפוס התיכון. האסתטיקה שולטת בכל, ולא מאפשרת שום צרימה או לכלוך.
וזו למעשה הבעיה הגדולה ביותר של "הפוליטיקאי": אפס יכולת של הצופה להזדהות עם העלילה או עם גיבוריה. אחת ההתפתחויות המשמעותיות של הטלוויזיה והקולנוע בעשורים האחרונים הייתה הרצון והצורך להביא למסך גיבורים פגומים עם בעיות אמיתיות. במובן הזה, מרפי לוקח אותנו כמה צעדים אחורה, תוך שהוא מקפיד לעטוף את המוצר המיושן בסטייל עכשווי.
ובכל זאת, כך נאלצתי להודות ביני לבין עצמי, ב"הפוליטיקאי" יש סוג של קסם. אולי אלו הדיאלוגים השנונים, אולי התחבולות הערמומיות של המתמודדים הצעירים ואולי האסקפיזם הישן והטוב, שמאפשר לנו להימלט מהפוליטיקה המכוערת של ישראל 2019 לפוליטיקה אחרת, נכלולית לא פחות – אבל כזו שמצטלמת הרבה יותר יפה.
"הפוליטיקאי", נטפליקס
