01 זיכרון ילדות תרבותי. ההצגה "שרה גיבורת ניל"י" שבה צפיתי בילדותי בתיאטרון הילדים והנוער של אורנה פורת במרכז סוזן דלל. דמותה העוצמתית של שרה אהרנסון הרשימה אותי מאוד, וההצגה – שהסתיימה ברגע ההתאבדות שלה במקלחת – הותירה אותי המומה ומזועזעת.
02 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? תרצה אתר. דמותה המסתורית, שנותרה עד היום ללא פענוח חד־משמעי, ריתקה אותי תמיד. תרצה הייתה משוררת, פזמונאית, זמרת ושחקנית מוכשרת, אך עם זאת הייתה דמות מיוסרת. הייתי שמחה לשבת איתה לכוס קפה ולנסות להבין את עומקי עולמה הפנימי.
03 יוצרת אהובה עלייך. הפסלת והציירת ליאורה טרקל. אמנם היא אינה מוכרת בישראל, אך שמה העולמי הפך לאות ולמופת בסימפוזיונים של אמנים ברחבי העולם. היא מציירת בעיקר דמויות המבטאות מגוון רחב של רגשות סותרים: הרמוניה ודיסהרמוניה, עוצמה וכניעה, תשוקה ודחייה, הומור ומלנכוליה. חלק מציוריה מוצגים במוזיאון ובגלריה של טירת ליסצ'ה בצ'כיה, ופסל שלה שמשקלו 2.5 טון מוצב בחצרות יפו.
04שיר אהוב עלייך. כחובבת מוזיקה מושבעת, על סוגיה המגוונים, קצת קשה לבחור שיר אחד שנוגע בי במיוחד, אך לצורך העניין אבחר בשיר "ציפורים נודדות" שכתב יורם טהרלב. זו קלאסיקה ישראלית של פעם המבטאת את דרכי הרומנטיקה שהיו כאן בעבר. השיר בביצוע הפרברים נותן ביטוי ליחסים שבינו לבינה ומלווה בלחן נעים של אפי נצר שמרגש אותי ומלטף בהמון אהבה.
05 מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. סופגנייה. דווקא בתקופה שהסופגניות הפכו למעין מיצב קולינרי או ליתר דיוק אמנותי, אני שומרת אמונים לאותה סופגנייה שמגיעה במגש קרטון למכולת, מעליה הר לבן של אבקת סוכר ובתוכה אי קטן של ריבה אדומה. מטעמי בריאות אני משתדלת לא להגזים בכמות, וזו משימה לא קלה.
06 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? "אין כמו המשפוחה שלנו". הקבוצה הזו פעילה באופן יומיומי ומכילה את כלל בני המשפחה המורחבת – דודים, בני דודים ואף כלות וחתנים שמצטרפים לאורך השנים. בקבוצה הזו ניתן למצוא הומור, שיתופי חוויות, מגוון של המלצות ובעיקר המון שטויות. הפעילות בקבוצה תמיד מעלה חיוך על שפתיי ומזכירה לי בכל יום מחדש ש… אין כמו המשפחה שלנו!
