הג'וקר, אחד הנבלים הידועים בעולם הקומיקס, כבר זכה לטיפולים קולנועיים מרהיבים בחסות ג'ק ניקולסון והית' לדג'ר המנוח. אך עד היום, הוא תמיד חסה בצילו של אויבו המושבע, איש העטלף. היות שבקומיקס אין לג'וקר סיפור מקורות רשמי, החליט הבמאי טוד פיליפס להקדיש לו סרט שלם כשהוא נהנה מחופש יצירתי מוחלט. ב"ג'וקר" החדש, הוא לוקח את הפרשנות הריאליסטית שכריסטופר נולאן נתן לעולמו של באטמן בטרילוגיית "האביר האפל", לשלב הבא. נולאן, אחרי הכול, עדיין פעל במסגרות ז'אנר גיבורי העל. "ג'וקר" של פיליפס כבר אינו נראה ואינו מתנהג כלל כסרט קומיקס קלאסי.
"ג'וקר" הוא דרמת מתח פסיכולוגית המעניקה לגיבורה טיפול קולנועי כה מעמיק עד שתרגישו כאילו ארתור פלק, הג'וקר, יכול אשכרה להיות אדם אמיתי. אחד המפתחות המרכזיים להבנת גיבור העל נמצא בעיר הסובבת אותו. גותהאם האפלה והמסויטת הייתה תמיד מראה לדמותו הרדופה של באטמן, אך הפעם היא עטופה באור יום. פיליפס מעמיד כאן הקבלה חשובה בין הגיבור לאויבו, אלא שבאופן אירוני דווקא הגיבור הוא תוצר המחשכים והנבל נברא מן המציאות היומיומית המוארת. חסל סדר נפילתו המפורסמת לחומצה שפצעה את גופו ונפשו. פלק בסך הכול מנסה למצוא מעט חמלה אך החיים, החומצה האמיתית, שבים לפגוע ולהשפיל אותו ולאט־לאט מקלפים ממנו את שרידי האנושיות האחרונים, חושפים את הטירוף טפח אחר טפח.
הטיפול המדוקדק הזה אינו מגיע ללא מחיר. "ג'וקר" דורש סבלנות והמטמורפוזה של פלק לדמות הנבל המפורסם נשלמת רק בחלקו האחרון של הסרט. גם אז, אגב, אנו נחשפים רק לניצני הגרנדיוזיות התיאטרלית הידועה. זהו עדיין לא הפסיכופת האנרכיסט והמבריק שגילם לדג'ר ב"האביר האפל".
מקור השראה מרכזי על פיליפס הם סרטיו המוקדמים של מרטין סקורסזה. המקום, הזמן, בניית הדמות, קווי עלילה שונים, בחירות אמנותיות של סגנון חזותי מחוספס וצילום, כולם מזכירים בצורה מכוונת יצירות כמו "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה". פיליפס אף ליהק את רוברט דה נירו, כוכב הסרטים הללו, לתפקיד מרכזי המנהל דיאלוג עם התפקיד שגילם ב"מלך הקומדיה". בבחירה הזו לוקח פיליפס סיכון לא קטן. יש משהו יומרני ומודע לעצמו בניסיון ליצור בימינו, כמו לפי נוסחה, סרט 'אוטר' סבנטיזי אמריקני. התוצאה בהחלט מרשימה, אך למי שבקיא בסרטי התקופה קשה שלא לחוש כי יש כאן מאמץ מלאכותי מעט. כמו כן, גם אם מדובר בסרט מקורי בהחלט בנוף הקומיקס, הרי שראינו כבר בקולנוע לא מעט טיפולי דמות מזן דומה. אבל הנחישות של כל העוסקים במלאכה סוחפת ומשכנעת.
"ג'וקר" הולך עם הקונספט שלו עד הסוף ובתמיכת תצוגת משחק וירטואוזית, טוטאלית ומטרידה ממש של חואקין פיניקס המשובח, מצליח ליצור כרוניקה אמינה של אובדן שפיות ושל יצירתו של פסיכופת – כזו שתגרום לכל חובב קומיקס לכסוס ציפורניים לקראת המפגש העתידי בין הדמות הזו לגיבור המכונף.
ג'וקר ארה"ב 2019, במאי: טוד פיליפס, 122 ד'
  
