יונה יהב, בן 74, נשוי ואב לשלושה. ראש עיריית חיפה
זיכרון ילדות תרבותי. סדרת הקונצרטים לנוער שאמי הייתה מביאה אותי להשתתף בהם, נגד רצוני. היא הייתה מוסרת אותי לידיו של המנצח חנן ברין מטיל האימה והוא, בזמן הניצוח, היה מעיף מבט לאחור לראות אם אני עדיין יושב במקומי. מאז אני פריק של מוזיקה קלאסית.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. קובי אושרת, אמן שנולד על מרפסת ביתי המשקיפה על נוף חיפה. הוא התחיל לכתוב שירים, ולי היה הטייפ־רקורדר הראשון בעיר. לפני כל פעולה בצופים הוא היה בא אליי להקליט את השירים שכתב ולעבד אותם. לא היה לנו אמצעים פירוטכניים כדי ליצור אפקטים, אז השתמשנו בעיקר בכלים למים. מעבר לשירים היפים שנולדו, הריהוט בביתי תמיד צף במים בתום ההקלטה.
דמות שמעניקה לך השראה. דוד בן־גוריון שהצליח להגיע להסכמה בין כל חלקי העם המסובך שלנו, ואזר את האומץ להכריז על מדינה כנגד כל הסיכויים.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? אני מרגיש לכל אורך חיי שפספסתי את המיוחדות של אמי ז"ל. לא היו לי מספיק שעות איכות עם האישה החכמה, הצנועה והמיוחדת הזו. הייתי רוצה לקבל ולו הזדמנות אחת לשבת איתה שעות לשיחת נפש עמוקה, ובעיקר לשמוע אותה ולה.
ספר שקראת פעמיים. אני משתתף כבר שלושים שנה עם אשתי רבקה בחוג ספרותי, שנפגש אחת לחודש סביב ספר שכולם קוראים. איני אוהב לחזור ולקרוא ספר שכבר קראתי. עשיתי זאת רק פעם אחת כאשר שבתי בצעירותי וקראתי את חסמב"ה של מוסינזון. ההרפתקאות של הצעירים הקסימו אותי ומאוד רציתי להיות כמותם.
נוף שפותח לך את הלב. הפנורמה של חיפה זה נוף שלא רק פותח לי את הלב, אלא גם "מארגן" את טיוליי בעולם – לנופים דומים של הר שנושק לים.
תמונה על הקיר שלך. תמונה של הצייר מיכאל ארגוב, בן משפחתי. מעבר להיותה יפה מאוד ומלאת הבעה, היא מכילה סיפור מרתק של נער צעיר שחלה בשחפת, השתעמם מאוד בהיותו מרותק למיטתו והחל לשרבט ציורים. הוא החליט להציגם בגלריה נחשבת שהסכימה לכך ואף תלתה את הסמרטוט שבו ניקה את מכחוליו. הסמרטוט זכה בפרס ונקנה על ידי אספנים.
מקום בילוי אהוב. חיפה היא העיר היחידה בארץ שיש לה עיר תחתית. לשם מביאות אותי רגליי בכל הזדמנות, ושם אני מתחכך עם צעירי העיר שכה אהובים עליי.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. גפילטע פיש. אני מוצא את עצמי מגיע לשכונות החרדיות בעיר, למסעדות שמכינות את המאכל שהאמא הפולנייה שלי הצליחה להחדיר לי לוורידים.
