ימים ספורים לאחר שחתם שחקן הכדורסל מייקל רול על החוזה עם מכבי תל־אביב, פרסם יו"ר התאחדות נבחרת תוניסיה הודעה על הדחתו של הגארד האמריקני מהנבחרת, בגלל חתימתו במועדון הציוני מישראל. "האמת שהופתעתי מהתגובה שלהם, אבל ככל שהעמקתי בנושא ולמדתי אותו, הבנתי שיש איזשהו היגיון מאחורי הדברים", אומר רול בריאיון שאנחנו עורכים השבוע, "ועדיין, לא אהבתי חלק מהודעות הטקסט שקיבלתי מאנשים שם ובמקומות אחרים. עברתי הרבה בקריירה בשביל להגיע למועדון כמו מכבי תל־אביב, ונבחרת תוניסיה, עם כל הכבוד, לא בראש סדר העדיפויות שלי כרגע".
רול הפך לחלק מנבחרת תוניסיה בשנת 2015 ובאופן מפתיע למדי, "הכול החל בארוחת ערב שאליה יצאתי במדריד עם סאלח מג'רי, חבר תוניסאי ששיחק איתי בעבר", הוא משחזר, "לארוחה הצטרף מאמן הנבחרת התוניסאית, אדל טלאלי, והמפגש הזה הוביל להצעה שקיבלתי, להצטרף לנבחרת התוניסאית". בעקבות הסכמתו קיבל רול אזרחות תוניסאית בהליך מזורז, והיה חלק מהנבחרת הלאומית באליפות אפריקה ב־2015, שאותה אירחו התוניסאים. הם סיימו את הטורניר במקום השלישי, ובמשחק הניצחון שבו הבטיחו את מדליית הארד כיכב רול עם 25 נקודות. "לעמוד על הפודיום בסיום היה דבר גדול וזו הייתה חוויה חיובית מאוד עבורי. ביקרתי במקומות שאולי אף פעם לא הייתי מגיע אליהם והכרתי חברים חדשים".
עכשיו רוכש לעצמו רול חברים חדשים בקבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב. הוא היה השחקן הראשון שהוחתם במסגרת הקבוצה המתחדשת, שעברה טלטלה עצומה בעונה שעברה – הגרועה בתולדות המועדון. רול, קלע אמריקני בן 30 בגובה 1.98 מ', הגיע למכבי בלי דקת משחק ביורוליג ברזומה, לאחר שסיים עונה מצוינת בבשיקטאש הטורקית. "אם לומר את האמת, לא באמת אכפת לי מה קרה כאן לפני שהגעתי לקבוצה, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה לא קשור אליי ואין לזה שום משמעות עבורי. התרגשתי מאוד כשמכבי פנתה אליי, כל מי שבענף יודע בדיוק באיזה מועדון מדובר, והמטרה שלנו היא להחזיר אותה לגדולה".
בשלהי חודש אוגוסט האחרון, חודש וחצי לאחר החתימה, נחת רול בישראל לראשונה בחייו. "מעולם לא הייתי פה, אבל שמעתי רק דברים טובים על ישראל ובאמת גיליתי מקום מקסים, עם אנשים נהדרים ואוכל מצוין וכיף לי להיות פה. גדלתי בדרומה של קליפורניה, והחיים בישראל מאוד מזכירים לי את הבית. אני נהנה ממזג האוויר, מהחוף, וכמובן מלהיות חלק ממכבי תל־אביב ולשחק פה כדורסל. אני מאוד נהנה עד עכשיו מהעונה, ועבורי זו חוויה מאוד חיובית להיות כאן".
זמן קצר לאחר הנחיתה פגש רול את חבריו החדשים והחל להתכונן לקראת העונה החדשה. "מעולם לא שיחקתי עם אף אחד מהשחקנים שמשחקים העונה במכבי תל־אביב, ובאופן טבעי לוקח זמן ללמוד אחד את השני, מה הסגנון של כל אחד ואיך הוא אוהב לשחק, וכמובן למצוא את עצמך בתוך המערכת", אומר רול, "אנחנו בוודאות לא נמצאים עדיין במקום שאנחנו יכולים להיות בו מבחינה מקצועית, אבל ממשיכים לעבוד חזק מיום ליום, ואני חושב שמרוצים מההשקעה שלנו בתור יחידה אחת".
איך עבר עליך תהליך ההתאקלמות?
"יש כאן צוות נהדר והנהלה מצוינת, וכולם נתנו לי הרגשה טובה וביתית מהרגע הראשון, כשכל המעטפת מסייעת להתמקד בעיקר בכדורסל. מהיום הראשון שלי בארץ הגעתי מוקדם לפני כל אימון, ניהלתי הרבה שיחות עם השחקנים כדי להבין איפה הם מעדיפים לקבל את הכדור ומה יבחרו לעשות בסיטואציות שונות שמתפתחות במהלך המשחק. חלק מהעבודה הוא לחזור שוב ושוב על אותן הפעולות, כדי לגרום לכולם להרגיש בנוח, ולשחק הכי חזק שאפשר. אם מתמידים בדרך הזו, דברים טובים מתחילים לקרות".
הכי רחוק שאפשר
עד כה עוברת על מכבי תל־אביב עונה סולידית למדי, בטח ביחס למה שקרה שם בעונה שעברה. זה התחיל עם זכייה חלקה בגביע ווינר וממשיך כרגע עם מקום ראשון בליגה הישראלית במאזן, נכון לכתיבת שורות אלה, של 13 ניצחונות מול שלושה הפסדים. ביורוליג הצהובים מתקשים יותר, עם 11 ניצחונות ועשרה הפסדים, שכוללים ניצחונות מרשימים על ריאל מדריד ופנרבחצ'ה, לצד הופעות רעות ותבוסות כואבות, נגד אולימפיאקוס ואפס איסטנבול. "יש אצלנו רצון עז להמשיך להשתפר בתיאום בינינו ובביצוע הפעולות, ואנחנו עובדים קשה בשביל זה. אחרי כל משחק, אנחנו צופים יחד בצילום הווידאו, מגלים את הטעויות, מנתחים אותן, ולומדים מה ואיך אפשר לתקן. אני מאמין שלעובדה שאנחנו מבלים בכל יום הרבה זמן יש משמעות רבה, וזה המפתח להמשך השיפור המקצועי".
רול עצמו, שנחשב לשחקן קבוצתי חכם וסולידי עם קליעה טובה ועם יכולת להפעיל את שחקני הפנים, לצד יכולת הגנתית טעונת שיפור, מציג עד כה בעונה הראשונה שלו ביורוליג יכולת יציבה למדי; הוא פתח בחמישייה בכל 20 המשחקים ששותף בהם (באחד נעדר עקב פציעה), הוא משחק 25 דקות בממוצע, קולע 9.4 נקודות באחוזים גבוהים למדי, מוסר 2.8 אסיסטים וקוטף 1.8 ריבאונדים. "להיות חלק ממפעל היורוליג זה כיף גדול עבורי, ואחת מהסיבות שבגללן שמחתי להגיע למכבי. אני נהנה להיות חלק ממפעל ברמה כזאת, באינטנסיביות כזו, עם כל כך הרבה משחקים, ואני בהחלט מרגיש שייך ושיש לי מה לתרום. זה כבר חלק משגרת החיים שלי, ובאמת שלא יכולתי לבקש משהו טוב מזה".
בליגה הישראלית, במסגרתה עולה רול מהספסל ולא פותח בחמישייה באופן קבוע, שיחק עד כה עשרה משחקים בלבד, לאחר שנעדר מחלקם בשל פציעה בכתף. המספרים שלו שם דומים מאוד לאלו שהוא משיג באירופה. "זו הפעם השנייה בקריירה שאני משחק בליגה שבה יש חוק שמחייב לפחות שני שחקנים מקומיים על המגרש כל הזמן, וזה הופך את הדברים לקצת שונים. אני יודע שמדובר בנושא רגיש, שיש סביבו הרבה חילוקי דעות ולא רק בישראל, ואני כמקצוען בקבוצה כאן, פשוט צריך לקבל את זה כעובדה. מעבר לזה, אני חושב שרמת הכדורסל בליגה הישראלית טובה, יש לנו משחקים מאתגרים ואני נהנה להיות חלק מזה".
הופתעת כשגילית שאין בקבוצה כמעט שחקנים ישראלים?
"ממה שאני יודע, חצי מהסגל שלנו הם שחקנים ישראלים, ככה שאני לא באמת מבין למה אתה מתכוון".
אני מתכוון לביקורת כנגד מכבי, שיש אמנם מתאזרחים ישראלים אמריקניים, אבל רק שלושה ילידי הארץ, ואף אחד מהם לא שחקן מרכזי בקבוצה.
"מעולם לא שמעתי על ביקורת שמופנית כלפי מכבי בנושא הזה, כנראה מהסיבה שאני לא מבין עברית. האמת היא שאני גם מעדיף לקרוא כמה שפחות בעיתונים ובאינטרנט, דברים שקשורים אליי או לקבוצה שלנו. אם מישהו יבוא ויראה לי, אסתכל, אף פעם לא אחפש את זה בעצמי".
מדברים הרבה על הלחץ במכבי, עד כמה הוא שונה ממקומות אחרים בהם שיחקת?
"לחץ זה חלק מהעבודה היומיומית במקצוע שלנו, והוא נמצא בכל מועדון שהוא, ותמיד תהיה אכזבה במידה שלא תספק תוצאות טובות, ואת מה שמצפים ממך. זה החוק הראשון בלהיות מקצוען, וזה גם חלק מהמערכת של מכבי. מבחינתי, כל עוד אני עושה כל מה שאני יכול ברמה האישית והקבוצתית, אני ישן טוב מאוד בלילה".
איך העבודה עם נבן ספאחיה?
"ספאחיה הוא מאמן עם הרבה מאוד ניסיון וידע, עם רזומה הצלחות מרשים לאורך השנים. אני מנסה לקחת ממנו כל דבר שהוא מלמד אותי ולשלב אותו במשחק שלי. יש בינינו תקשורת טובה, וזה בסיס מצוין והכרחי לעבודה משותפת חיובית".
מה חשוב לך לשפר במשחק שלך?
"אני שחקן קבוצתי, שרוצה לעזור לכל אחד על המגרש להיות כמה שיותר מעורב בהתקפה, ומאוד חשוב לי להמשיך ולהשתפר מבחינה הגנתית. אני מאמין שברגע שזו אחת מנקודות החוזקה שלך, רוב המאמנים ישמחו לתת לך הרבה קרדיט על המגרש, כי הכול מתחיל משם. בנוסף, העונה אני שם שם פוקוס גדול על העלאת אחוזי הקליעה שלי, ועל שיפור יכולות המסירה".
לאן תצליח מכבי להגיע השנה להערכתך?
"אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, אבל מבחינתי כרגע מכבי יכולה להגיע הכי רחוק שאפשר, והכול באמת אפשרי. אנחנו מתגבשים ומשחקים טוב יותר מיום ליום, ואם נצליח להשתפר, אין סיבה שדברים טובים לא יקרו. אני מאמין מאוד בקבוצה הזו, וגם הפיינל פור ביורוליג מבחינתי, הוא לא מטרה בלתי אפשרית".
היריב של עצמך
מייקל רול נולד באפריל לפני שלושים שנה במישן־וייהו, קליפורניה, ומהר מאוד הפך הכדורסל לחלק בלתי נפרד מחייו. "אני לא זוכר את הסיבה או הרגע שבו התחלתי לשחק כדורסל, אבל זה קרה בגיל מאוד צעיר והתאהבתי בזה מהרגע הראשון. שיחקתי עם ההורים שלי ועם החברים, בסל שאבא התקין בחצר האחורית, והמשחק תמיד היה חלק מחיי. שיחקתי בכמה ענפי ספורט כשגדלתי, אהבתי מאוד כדורעף, אבל כדורסל תמיד היה בעדיפות הראשונה".
הוא הצטרף לתיכון אליסו ניגל, והוביל את קבוצת הכדורסל שלה לזכייה בתואר האליפות של בתי הספר התיכוניים של אזור הדרום (ליגת ה־CIF), כשהוא עצמו מככב עם 24.8 נקודות בממוצע למשחק, 5.9 ריבאונדים ו־3.9 אסיסטים. בשל היכולת הנהדרת שהפגין, זכה במספר תארים אישיים, כיכב במחנה אדידס לצעירים שהוזמן אליו, נבחר ב־2015 לשוטינג גארד הבכיר במערב ארה"ב לגילו, ונכנס לפנקסי הסקאוטרים, שמחפשים כישרונות לקבוצות קולג' השונות. "למרות ההצלחה באותן שנים עוד לא ידעתי אם באמת אצליח להפוך למקצוען בסופו של דבר. מה שכן, קיוויתי שאצליח לקבל מלגה במכללה טובה, שתממן לי את הלימודים, ושאוכל לשחק בקבוצת הכדורסל שלה, ושמחתי שזה מה שקרה".
רול הפך לשחקן מחוזר, ולשמחתו החל לקבל הצעות ממכללות שונות. בתחילה, נתן התחייבות מילולית לאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, אך לבסוף שינה את דעתו והחליט לשחק במכללת UCLA היוקרתית. בעונה הראשונה שלו במכללה, בה שיתף פעולה עם ג'ורדן פארמר לפני שעזב ונבחר בדראפט ה־NBA בידי הלייקרס, שימש רול כמחליפם של ארון אפללו וסדריק בוזמן. הוא הציג יכולת חיובית ב־15 דקות לערב, כשהוא זוכה למחמאות מצד מאמנו, בן הולנד, שהגדיר אותו כתורם חשוב לקבוצה. עונת הבכורה שלו, הסתיימה בהפסד של UCLA לאוניברסיטת פלורידה, בגמר טורניר המכללות היוקרתי. עונה לאחר מכן הגיע לקבוצה ראסל ווסטברוק, היום כוכב NBA באוקלהומה, ובהמשך שיתף פעולה עם קווין לאב, שהפך גם הוא לאולסטאר בליגה הטובה בעולם, זכה באליפות עם קליבלנד, ומתאושש כרגע מפציעה.
"כששיחקתי לצד ווסטברוק ולאב, היה ברור שמדובר בשני כדורסלנים מצוינים, אבל קשה היה לדמיין מה יקרה איתם בעתיד. שיחקנו במכללה ובילינו בכל יום ביחד, זו הייתה שגרת החיים שלנו באותם ימים והם היו חברים קרובים. מה שכן, זכור לי שלשניהם הייתה משמעת עבודה מאוד גבוהה, וכשזה מגיע עם כישרון טבעי, קשה להיות מופתע שהם הפכו לכאלה כוכבים גדולים".
בסופו של דבר, הגיע רול עם UCLA לעוד שני מעמדי פיינל פור, שבהם נוצחה הקבוצה. "זה היה מאוד מאכזב כשלא הצלחנו לזכות באליפות, אבל היו מולנו קבוצות טובות לא פחות, כמו פלורידה וממפיס, עם סגל שחקנים שחלקם הפכו לאחר מכן לסופרסטארים ב־NBA. זה החלק האכזרי במקצוע שלנו, שלא משנה כמה אתה טוב, בסוף רק אחת מנצחת. בכל מקרה התקופה שלי בקולג' הייתה הצלחה גדולה".
את קריירת המכללות שלו סיים רול בעונה רביעית מוצלחת, שבה הפך לרכז ראשון, שבר את שיא ההופעות במכללה והוביל את הקבוצה עם 14.1 נקודות בממוצע ו־3.6 אסיסטים. הקבוצה עצמה הצליחה פחות בעונה הזאת, ולא הצליחה להעפיל לטורניר המכללות בסיום העונה, לראשונה מזה שש שנים. הנתון הזה ודאי שלא הועיל לרול בבחירה בדראפט, שהסתיים בלי שאף קבוצת NBA חפצה בשירותיו.
"למרות הסגנון הבטוח, חוכמת המשחק, יכולות הקליעה והמסירה הטובות, הוא לא מספיק אתלטי להגיע לרמות הגבוהות", נכתב עליו באחד הבלוגים לפני דראפט 2010, "זה היה רגע מאוד מאכזב עבורי, כי זה היה חלום ילדות שלא הצליח להתגשם. אבל זו הייתה גם המציאות והייתי חייב להתקדם הלאה ולנסות ולהמשיך לשחק, וזה מה שעשיתי. זה עדיין חלום עבורי, אבל אני לא יודע אם יש סיכוי שיתגשם, ואני מתמקד כרגע בלעשות מה שטוב בשבילי ובשביל הקריירה".
כמו רבים במצבו, החל לחפש רול את הפרק הבא בקריירה, הפעם מחוץ לארצות־הברית, והחל במסע נדודים שנמשך עד היום. התחנה הראשונה הייתה קבוצת בורנובה הטורקית, משם עבר לאנטוורפן הבלגית, המשיך לסרגוסה הספרדית וחזר לטורקיה, במדי טורק טלקום ובוויוצ'קמצ'ה, ממנה נבחר לאולסטאר הטורקי ב־2016. הוא חזר לספרד, לקבוצת באסקוניה, וחזר לסיבוב טורקי שלישי, במדי בשיקטאש, שם כאמור ההצטיינות שלו הובילה אותו למכבי תל־אביב, בחוזה לשנתיים שמוערך בחצי מיליון דולר נטו לעונה.
"הדבר האחרון שאני אעשה הוא להתלונן על העבודה שיש לי, כי זו זכות גדולה ודבר מדהים. אני כבר שמונה שנים באירופה והתרגלתי לעבור מקומות ולחיות אחרת. לכל מקום שבו הייתי יש אופי וייחוד שונה, ולמדתי למצוא ולהכיר דברים טובים בכל מדינה ששיחקתי וגרתי בה. מה שקשה בכל זה הוא הגעגועים, ולהיות כל כך רחוק מהמשפחה".
מעבר לאופי הנוח שלו ולעובדה שהוא שחקן קבוצתי, בנה רול את שמו גם כשחקן שעובד הרבה מעבר לשעות האימונים במסגרת הקבוצה. "זה המקצוע שלי, אני חייב לייצר עבודה טובה על המגרש בשבילי ובשביל העתיד של המשפחה שלי, ורגיל לעבוד לאורך הקריירה מאוד קשה. אני חי חיים ספורטיביים לחלוטין, קם מוקדם בכל בוקר, מקדים לאימונים, נשאר אחריהם ומנסה להיות טוב ככל האפשר. חשוב להקפיד לשמור על הגוף רענן ככל האפשר, כדי להישאר בריא ולשחק היטב. אני מקפיד גם על טיפולים שוטפים ונעזר בציוד אלקטרוני שמסייע לי".
מה הדבר החשוב ביותר לקלע?
"הקשיחות המנטלית שלו, כי יש משחקים שהכדור פשוט מסרב להיכנס לסל, זה משהו שקורה לכל אחד, וצריך שתהיה לך היכולת להתקדם, לא לשמור את ההחטאות בראש ולהמשיך לזרוק עם ביטחון. כדורסל זה משחק של בחינה עצמית בלתי פוסקת, והיריב הכי קשוח שלך הוא תמיד אתה עצמך. חשוב מאוד להישאר חיוביים בעסק הזה, ולהטיל בעצמך כמה שפחות ספק".
מה הרגע המשמח שלך בקריירה עד היום?
"זכיתי למזלי להרבה רגעים שמחים בקריירה, אבל אני חושב שהגדול ביותר היה בעונה שעברה, במשחק הניצחון על אפס פילזן, בחצי גמר הפלייאוף הטורקי. מקווה שבסוף העונה הנוכחית יהיה לי רגע גדול חדש".
אם היית צריך לבנות את חמישיית החלומות עם הכדורסלנים הטובים ביותר, את מי היית בוחר?
"את לברון ג'יימס, סטף קארי, טים דאנקן, שאקיל אוניל וקובי בראיינט. כשהייתי ילד קטן מייקל ג'ורדן היה השחקן האהוב עליי, אבל אני מקליפורניה, ומהר מאוד האהדה שלי עברה לקובי בריאנט והלייקרס. לאורך השנים זכיתי גם בכמה אפשרויות לשחק מולו במהלך טורנירי קיץ, והיה פשוט מדהים לראות אותו, באיזו תשוקה הוא שיחק, אפילו במשחק ידידות".
אתה מאמין שיש ללייקרס סיכוי לחזור למאבקי האליפות בשנים הקרובות?
"יש שם שחקנים טובים, ואני רואה אותם חוזרים למאבקי האליפות, אבל קשה לראות מישהו שבאמת קורא תגר על גולדן סטייט בשנים הקרובות".
נראה אותך במכבי בעונה הבאה?
"זו לא החלטה שלי, אבל אני מאוד מקווה להישאר במכבי לאורך זמן".
על מה אתה חולם?
"הדבר שהכי חשוב לי הוא להיות שמח בחיים האלה, אני רוצה להמשיך לשחק כדורסל ברמות הגבוהות ולדאוג למשפחה שלי. יש לי עוד חלומות, אבל אני מעדיף לשמור אותם לעצמי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני שמח מאוד במקום שאני נמצא בו בקריירה, מרגיש שאני במקום טוב מבחינה מנטלית, הדברים עובדים טוב עבורי, אני בריא וזה בעצם כל מה שחשוב. אין סיבה שלא אומר חמש".
