01 זיכרון ילדות תרבותי. אני זוכר את עצמי כילד קטן בהקרנות חוזרות ונשנות של הסרט "מבצע יונתן" במתנ"ס של הרובע היהודי, כי זה כנראה הסרט היחיד שהיה להם שם, אבל מה שהשפיע עליי יותר מכול הוא הסרט "אי. טי. – חבר מכוכב אחר". מה שקרה לי איתו זה שבשנת 1986 הוחלט במשפחתנו שאני קטן מכדי להשתתף ביציאה משפחתית לקולנוע. מאז אני סולד בבוז מהגבלת צפייה על בסיס גיל.
02 דמות שמעניקה לך השראה. חותני, מייקל, אבא של אלישבע, יהודי שמלאו לו בקיץ האחרון 73 שנה אבל הוא אנרגטי הרבה יותר ממני. הוא רחב אופקים, תאב חיים ולא מפסיק ללמוד. בכל פעם שהוא בסביבתי הוא ממלא את המרחב באנרגיה של התלהבות, שטוענת גם אותי במשהו מזה.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? תכלס, עם עצמי. כל מיני תהליכים שאני עובר בשנים האחרונות מגלים לי כמה חסרה לי התבוננות שקטה ואמיתית פנימה. נראה לי שהמרוץ המשוגע, שרובנו חיים בו, חריף אצלי עוד יותר. זה שילוב של העבודה שלי, בתוספת פרויקטים נוספים שאני לוקח על עצמי, ולשני הדברים האלה מצטרף גם אופי קצת נוירוטי, ולשלושתם הפרעת קשב, ולארבעתם גם שישה ילדים שיחיו. מצד אחד זה הכיף והקסם בחיים מלאי עניין, מצד שני, בחיאת, תנו ליהודי שנייה אחת עם עצמו.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? כרגע עם מאיה, בתי בת הארבעה חודשים. קודם כול הייתי משאיר לה בתוך הגוף והנשמה את אהבתי הגדולה שהיא שנאתה: שינה ארוכה ורצופה, ואז אולי כעבור יום, כשהיינו מתחלפים בחזרה, היה מגיע לילה שבו השינה של אלישבע ושלי הייתה נורמלית. חוץ מזה, החיים בגיל ארבעה חודשים נראים לי כמו מעגל אינסופי של תחושות וגילויים מופלאים. מאיה מסוגלת לבלות חצי שעה של סקרנות, עונג והשמעת קולות שמחה רמים, ממאוורר תקרה מסתובב. הלוואי עליי לחזור להתרגש מחוויה כל כך בסיסית שהיא אפילו לא מזגן.
05 ספר שקראת פעמיים. "זוכר כמעט הכול" של אהוד בנאי. סיפורי מסע הזויים בניו־יורק לצד שיטוטים בצפת העתיקה והרוחנית. אסקפיזם נדיר שמאוד מזכיר לי את המנעד של שלל החוויות הבלתי נתפסות שהצלחתי לצבור בחיים שלי ואני כבר מכור אליהן.
06 מי מצחיק אותך? המון דברים. הילדים שלי לפעמים מצחיקים אותי מאוד וגם קבוצת הווטסאפ של פורום תחריר, חבורת עיתונאים מוכי גורל שאיתם אני הולך יחד כבר עשר שנים מאז שהיינו כולנו כתבי מתנחלים במקביל בכמה כלי תקשורת. מדובר במקבץ מתמודדי נפש גאונים, שנונים וחדי מחשבה ולשון שלא פעם גורמים לי לפרצי צחוק. שם הקבוצה משתנה כל כמה ימים ובזמן כתיבת שורות אלה השם הוא: "כנה"י ונ"י דושו"ט באה"ר" – מחווה לרצף ראשי התיבות הייחודי שבו חלק מרבני הקו נוהגים לחתום את מכתביהם.
