בזמן האחרון כולללם מדברים על "רובן". בניגוד למסעדות טרנדיות שנפתחות בקול רעש גדול, כאן מדובר במוסד קולינרי עם שורשים. "רובן" המקורית הייתה דֶלי אמריקני קטן בלב תל־אביב, מקום עם קהל מעריצים קטן אך נאמן, שידע להעריך כריכים עמוסי שכבות פסטרמה דחוסות בין שתי פרוסות לחם שיפון לבן. המבקרים היללו, הסועד הישראלי הממוצע קצת פחות. אחרי שהסניפים בהרצליה ובתל־אביב נסגרו, רכש היזם והשף בראל רז את הסניף החיפאי והחליט לחשב מסלול מחדש. המטבח נותר אמריקני, אבל עבר התאמה לחך המקומי. ומה יותר ישראלי מהמבורגר? כן, כן: פלאפל אולי נחשב למאכל הלאומי שלנו, אבל כל מי שמסתובב קצת ברחבי ארצנו הבחין שהוא כבר מזמן הוחלף בקציצת הבשר השמנונית. המבורגריות בכל הגדלים, הצבעים, התוספות והמחירים צצו בשנים האחרונות כפטריות (פורטבלו) אחרי הגשם.
הדרמנו אל הסניף האשדודי כדי לבדוק הכצעקתה. חלל המסעדה לא גדול במיוחד, אבל המרפסת הקדמית היפה מתגברת אותו. העיצוב הכללי הוא מודרני־אורבני, עם קיר גרפיטי גדול וצבעוני שאי אפשר לפספס.
עם הגעתנו, הוגשו לנו תפריטי טאבלט. עם כל הרצון לא להישמע דינוזאורית, אין מנוס מלהודות: מעולם לא התחברתי לשדרוג הטכנולוגי חסר הקלאסה הזה. אבל ברובן הוסיפו לו חידוש מעניין – בפירוט של כל מנה, ניתן ללחוץ על הרכיבים השונים ולקבל חלון עם מידע שימושי עליהם וגם עובדות טריוויה חביבות (הידעתם? ויליאם שייקספיר כינה את מקום משכנן של הפיות כמקום שבו צומח טימין). בנוסף, יש בו גם אופציה ל"תפריט חברתי" – כי היי, מה לא חברתי בימינו? – שמשלב המלצות של סועדים מהפייסבוק.
לפני הכול, צלחת החמוצים סקרנה אותנו. האלפא אובססיבי למחמצים וכיבושים שונים, ושמחנו לגלות לצד הקורנישון (אותו מלפפון חמוץ גמדי מחוספס) גם פטיסונים – הגרסה המזרח־אירופית לקישוא. צבעו הצהוב זרחני וצורתו המיוחדת, מעין פרח פחוס, כל כך מיוחדים שלא ברור למה הוא לא מככב ביותר מקומות, ולרוב ניתן למצוא אותו רק בשוּקי אוכל או מעדניות רוסיות. התוצאה עצמה מעט אכזבה בטעמה הניטרלי. בשביל מה מקדישים ימים ולילות להחמצה אם לא בשביל טעמים עמוקים ומובחנים? תוספת חריפה כלשהי הייתה מסייעת אף היא.
בעוד בעיקריות תמצאו כאמור בעיקר המבורגרים, כריכים ומנות בשר מהמעשנה – את המקוריות שמרו פה למנות הראשונות. המפורסמת שבהן היא כבד אווז בלוטוס, מנה ששמה כבר יצא למרחוק. מה נאמר, You had me at lotus. השילוב בין כבד אווז צרוב רך ונימוח מעל טוסט שאור עם קרם כמהין, מלח אטלנטי וממרח הלוטוס הוא גאוני, ומביא את קונספט המתוק־מלוח לדרגת שירה.
לצידו הזמנו את הסיגרובן – שני סיגרים ממולאים בתבשיל בשר טחון וקורנביף. היה מצוין: התוך מתוק ופיקנטי עם ארומה חזקה של תבלינים מרוקאיים, החוץ פריך וללא טעם לוואי שומני, אבל גודלו הקשה קצת על נגיסה אלגנטית. שהרי ברובן, אם לא התלכלכת – לא יצאת ידי חובתך.
לעיקריות בחרנו את אחת ממנות הדגל של המקום – כריך קומות, ואת מנת השורטריבס, שהמלצרית הזהירה כי היא אינה לכל אחד, או במילותיה: "או שמתים עליה או שלא מתחברים". ובכן, אנחנו התחברנו. מדובר בנתח אסאדו עצום ומרשים, עם הררי שומן, ג'לטין מומס ועצם ענקית. כשמגיעים לבשר מגלים טעם מעושן, רב־שכבתי ולא מתחנף, שניתן ללעוס פשוט שעות. לא סתם מכנים אותו "הנתח בעל אלף הטעמים". כריך הקומות כשמו כן הוא, בנוי ממפלס ראשון של בורגר במשקל כבד (225 גרם), מפלס שני של קורנביף מוקפץ ובתווך כרוב כבוש, איולי שום, בצל ועוד ועוד. אין ספק שמדובר בביס עמוס שממלא את ייעודו, ואני מבינה למה גרגרנים מתמכרים אליו, אבל בשבילי הוא היה קצת יותר מדי.
אגב, לא רק האוכל אמריקני ברובן, אלא גם תודעת השירות. אני לא זוכרת מתי נתקלתי לאחרונה במקום שכל כולו משדר "הלקוח תמיד צודק". מספיק שתעקם פרצוף וכבר יחליפו לך מנה, תביע אי־שביעות רצון קטנה ויצ'פרו אותך בקינוח. הרצון העז הזה להוציא סועדים מרוצים מבורך ביותר, והלוואי שיעמיד סטנדרט חדש בענף (ועוד יותר הלוואי שלא ינוצל לרעה על ידי אומת ה"לא פראיירים").
מנת הברולה פקאן שבחרנו לקינוח הייתה הכלאה בין קרם ברולה לגלידה ולעוגת קרם שניט, שכן הברולה מגיע קפוא וחתוך בצורת ריבועים, בין כל שכבה ישנו טוויל ומעליהן פקאן מעושן בעץ ושבבי בטטה פריכים. ללא ספק נשמע מעניין על הנייר, כלומר על המסך. הביצוע סביר, אבל זו לא מנה לספר עליה בפייסבוק.
ברובן בראו בהצלחה יציר כלאיים שנע בין מנות מוקפדות עם טוויסט להמבורגרים רבי קומות ורטבים. זו לא מסעדת גורמה וזו לא עוד המבורגריית שף. הפיוז'ן הזה הוא בדיוק מה שהסועד הישראלי כל כך אוהב ומחפש, והוא גם מצביע ברגליים וממלא את המקום. כי האוכל שמגישים ברובן אולי מקורו בנהר ההדסון, אבל הפורמט שלו הוא הכי ישראלי שיש.
בקיצור אמריקה קרובה // אל תפספסו כבד אווז בלוטוס // בשולחן ליד קרניבורים
חדשות האוכל
טבע הדברים. מהפכת הטבעונות כבר מזמן כבשה את ישראל וכעת גם עולם המלונאות מיישר קו. רשת "קראון פלזה" משיקה בימים אלו תפריט שכולו על טהרת הטבעונות. בשלב הראשון יושק התפריט החדש במלון בים המלח ובהמשך בפריסה ארצית. במסעדת לובי המלון תוכלו למצוא שש מנות טבעוניות, כולל המבורגר ביונד מיט המצוין (שכבר סוקר בעבר בהרחבה במדור), פיצה משפחתית עם תחליף גבינת "משו", חביתת חומוס, שקשוקה ועוד. התפריט יוצע במחיר של 40־60 שקלים למנה, וגם אורחים חיצוניים יוכלו ליהנות ממנו.
קראון פלזה // ים המלח
כל המרבה. זה לא סוד שהישראלים אוהבים את התפריט שלהם כמה שיותר רחב, מגוון וממטבחים שונים. בעלי "פרש" לקחו את העניין צעד אחד קדימה ולאחר שחקרו במשך שנתיים את ההעדפות של הסועדים שלהם, הקימו כעת רשת חדשה העונה לשם "פרש דה מרקט" וכוללת לא פחות משלושה מטבחים בחלל אחד: איטלקי, ים־תיכוני עם מנות מהטאבון, ואסיאתי לצד בר קוקטיילים עם שייקים וקינוחים. בתחילת היום תמצאו שם ארוחות בוקר מיוחדות עם לחמים ומאפים טריים, בצהריים – מגוון מנות עיקריות, ובערב החלל הופך למוקד בילוי עם תאורה, מסכי VJ מיוחדים ומוזיקה עכשווית.
פרש דה מרקט // מתחם G, כפר–סבא; מתחם ביג, קריית–גת; מתחם מול החוף וילג', חדרה
אחרי עשרים שנה. הסניף הראשון של רשת המסעדות האסיאתיות "ריבר" (שלפני כשנה וחצי הפך לכשר) נפתח בשנת 2000 ועבר לאחרונה מתיחת פנים עיצובית בהשראת המזרח הרחוק, במקביל להתחדשות התפריט בכל הרשת. המטבח של ריבר בנוי ממנות עם נגיעות מעניינות מכל המטבחים האסיאתיים: תאילנדי, יפני, וייטנאמי, סינגפורי, קוריאני וכמובן סיני. המקום ידידותי למשפחות ומציע תפריט ילדים הכולל אטריות בווק עם עוף ושניצלונים. אל תוותרו על הקימונו הירוק הוותיק והאהוב ועל סלט הסום־טאם המרענן.
ריבר // דוד סחרוב 26, ראשון–לציון
// מנשנשים
01 בייגלה סניידרס במילוי חמאת בוטנים
כפי שיודע כל נשנשן, יש בייגלה ויש סניידרס. מאז שהמותג האמריקני עשה עלייה, רבים וטובים התמכרו אליו. אצלנו במשפחה יש אפילו מי שמכנים אותו "השטן". לרשימת הטעמים המוצלחת יותר (קינמון וסוכר) ויותר (צ'דר) הצטרף לאחרונה שחקן חיזוק משמעותי בדמות "מילוי חמאת בוטנים". השילוב בין הבייגלה המלוח והפציח לחמאת הבוטנים הרכה והמתקתקה הונדס בגן עדן וחבילה גדולה של החטיף חוסלה במפגש חברים תוך דקות ספורות, עם קונצנזוס מחמאות מקיר לקיר. כשאחד הילדים הציע לטבול את הריבוע בממרח שוקולד (מי גאון של אמא?) בכלל ראינו אורות. ראו הוזהרתם.
02 אפרופו מצופה שוקולד לבן
אני חובבת אקספרימנטים קולינריים, במיוחד כשזה נוגע לחטיפים. היציאה הקודמת של אפרופו, עם ציפוי שוקולד החלב, הייתה מעולה והרימה את רף הציפייה עת נחתה על שולחננו גרסת האחות הקטנה, זו עם השוקולד הלבן. למרבה הבאסה מדובר בחיבור מוצלח הרבה פחות (יש שיגידו מעורר בחילה קלה). המתוק מתוק מדי, המלוח מלוח מדי ומשהו שם בסינתזה פשוט לא עובד. גודלה המכווץ של האריזה רק מוסיף לתחושת אי–הנחת.
