אמארה (יהושפט) סטודמאייר מתגעגע לירושלים

ליגת העל בכדורסל נפרדה בסיום העונה שעברה מאמארה סטודמאייר, כוכב NBA לשעבר עם רזומה יוצא דופן בליגה הטובה בעולם, וללא ספק אחד השחקנים הגדולים שהגיעו לארץ אי פעם. סטודמאייר, שהתגייר בתחילת העשור והפך לאזרח ישראלי בחודש מארס האחרון, הפך את ישראל לביתו בשנים האחרונות, ואת קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים למוכרת ברחבי העולם. "החיים בישראל היו הטובים והאיכותיים ביותר שהיו לי זה זמן רב", מסכם סטודמאייר את התקופה בארץ הקודש, "הם נתנו לי הרבה שלווה בחיים ולא היו לי בעיות או דאגות. שיחקתי כדורסל ברמות הגבוהות, למדתי, אכלתי במסעדות נהדרות ובניתי כמה חברויות נהדרות. העמקתי בשנים האחרונות בכל מה שקשור לשורשים שלי. לקבל אזרחות בישראל, משהו שלא האמנתי שיקרה לעולם, היה עבורי סוג של חזרה למקומות האלה, מה שעזר לי להתחבר אפילו יותר לעצמי ולעבר שלי. אני כבר מחכה לרגע שאחזור לישראל".

אם היה לך כל כך טוב, למה בחרת לעזוב?
"האפשרויות הכלכליות של ירושלים לא עומדות כרגע בקנה אחד עם מה שאני מאמין שהכישרון שלי שווה מבחינה כספית, ורציתי למצוא מועדון שיוכל לשלם לי בהתאם. מבחינתי אין ספק בכלל שאחזור לגור בישראל, ורק העובדה שאני עדיין משחק כדורסל והאפשרויות המקצועיות שנפתחו עבורי גרמו לי כרגע לעזוב את המדינה".

זה נכון שבמכבי תל־אביב שקלו להחתים אותך?
"אני חושב שבמכבי לא היו בטוחים שאני יכול לשחק הרבה משחקים בעונה אחת. אבל הנה, עכשיו אני משחק ברמות גבוהות מאוד, לפעמים שלושה וגם ארבעה משחקים בשבוע, כשאני על המגרש בסביבות 30 דקות כל ערב. הגוף שלי במצב טוב ואני מרגיש נהדר".

הדמיון הפך למציאות

שמו של סטודמאייר נקשר לראשונה להפועל ירושלים ביולי 2013, לאחר שהצטרף לקבוצת הרכישה של היזם אורי אלון, האיש שקנה את המועדון והוביל אותו במשך חמש שנים עד שהחליט לעזוב. "הפתיע אותי שאורי החליט לעזוב, אבל הוא מצליח מאוד בעולם העסקים, הכדורסל עבורו היה סוג של תחביב, וכנראה בשלב מסוים הוא הבין שאם הוא ימשיך עם ירושלים זה יבוא על חשבון דברים אחרים. אני שמח שבזכות הפועל ירושלים נפגשנו ונוצרה בינינו חברות". כבר אז טען סטודמאייר בראיונות שיום אחד יגיע לשחק בקבוצה, מה שנראה באותו זמן כתסריט דמיוני. אבל בקיץ 2016 הדמיון הפך למציאות: הוא חתם לשנתיים במועדון והגיע לשחק בישראל.

"העונה הראשונה הייתה מאוד מאתגרת וקשה עבורי, כי לא פשוט לעבור מה־NBA ולשחק בליגה הישראלית ובאירופה. החיים ב־NBA יוקרתיים מאוד, אתה טס ממקום למקום במטוסי פאר פרטיים ורגיל לסוג אחר של חיים, ובירושלים למדתי להיות צנוע יותר ולשנות הרגלים שהיו לי". ואכן, בכל מה שקשור לליגה הישראלית התקשה סטודמאייר להתאקלם. הוא כעס לא פעם על השיפוט ולא תמיד הצליח לבטא את יכולותיו מבחינה מקצועית. לעומת זאת במפעל היורוקאפ, שבו העפילה הקבוצה ב־2017 עד לשלב חצי הגמר, הוא שיחק תפקיד מרכזי והציג יכולת משופרת ככל שהתקדמה העונה.

"הבעיה העיקרית הייתה שבתקופה שלי היה החוק הרוסי, והזמן שבו יכולת להיות על המגרש כשחקן זר בליגה היה מוגבל. באירופה יכולתי לשחק יותר ושם הצלחתי להציג לאוהדים את היכולת הטובה שהם ציפו לה ממני. זו הייתה שנה של למידה עבורי, וגם עם סימונה פיאניג'אני, שאימן אותנו, עברתי תהליך שבמהלכו השתפרנו ממשחק למשחק".

בסיומה של העונה זכתה ירושלים באליפות היסטורית. "מבחינתי להיות חלק באליפות הראשונה של ירושלים בארץ הקודש, כשהמשפחה שלי נמצאת באולם, היה רגע שיא שלא אשכח בחיים", הוא אומר. בסיום אותה עונה חזר סטודמאייר לארצות־הברית, כאשר שני הצדדים לא בטוחים ברצונם להמשיך את הקשר. בירושלים הבינו באיחור שטעו ולא העריכו נכון את תרומתו הגדולה למועדון. בתחילת העונה שעברה הוא חזר לשנה נוספת, הפעם כשהוא משחק תחילה רק בליגת האלופות של פיב"א ומשותף בליגה הישראלית רק לאחר שקיבל אזרחות.

בקדנציה השנייה בירושלים הוא שיחק בהדרכתו של עודד קטש, שמאמן את ירושלים גם בהווה. "זו הייתה חוויה מהנה מאוד, לעבוד עם קטש. אני אוהב את הגישה שלו למשחק, והעובדה שהוא היה שחקן עוזרת לו להבין מה אנחנו השחקנים עוברים, איך אנחנו חושבים ומה הגוף שלנו צריך. הרבה יותר קל לשחק עבור מאמן שהיה בעברו שחקן. בסך הכול הייתה לי תקופה מדהימה בירושלים, ואני שמח שהייתי חלק ממערכת שלמדה איך להתפתח ולגדול בכל מה שנוגע ליחס שניתן לשחקנים, לצוות המקצועי ולשאר המרכיבים במערכת. הארגון גדל והשתבח, וההנהלה הנוכחית עושה עבודה מדהימה. הם הצליחו לבנות מועדון עם אופי מנצח ושחקנים שרוצים להצליח ולהתקדם כל הזמן".

מה דעתך על הליגה הישראלית?
"אני חושב שהיא גדלה משנה לשנה, והמשחק וכל מה שסביבו משתפר. אחד הדברים שאני מצפה להם הוא להשתלב בעתיד בכדורסל הישראלי במטרה לשפר אותו ולקחת אותו קדימה. חשוב לקדם אצלכם תוכניות מקצועיות, כדי שאפשר יהיה לפתח עוד כדורסלנים מקצוענים ושיהיו עוד שחקנים ישראלים ב־NBA. יש הרבה אפשרויות לעשייה טובה בישראל. אני מקווה שכאשר הזמן יגיע, אקבל את ההצעה הנכונה ואוכל לבוא ולסייע".

כרמלו נותן תקווה

המטרה הראשונה שעליה הצהיר סטודמאייר בקיץ הייתה לשוב ולשחק בליגה הטובה בעולם, שממנה נפרד בקיץ 2016, אחרי שחתם באופן סמלי ליום אחד בניו־יורק ניקס. סטודמאייר שיחק בליגה 14 עונות, היה רוקי העונה ב־2003, נבחר לחמישיית העונה הראשונה ב־2007 ועוד ארבע פעמים לחמישייה השנייה, השתתף בשישה משחקי אולסטאר וסיים קריירת NBA עם ממוצעים של 18.9 נקודות ו־7.8 ריבאונדים למשחק בעונה הסדירה לצד נתונים דומים בפלייאוף.

בתחילת הקיץ, כמנהגו בשנים האחרונות, שיחק במסגרת ליגת ה־BIG3 הצוברת תאוצה בארצות־הברית. "זו ליגה מהנה מאוד, שהצטרפו אליה בקיץ האחרון שחקנים צעירים יותר, מה שהפך אותה אפילו ליותר תחרותית. המשחקים שם טובים וזו הזדמנות מצוינת לשמור על כושר בקיץ", הוא מספר. לאחר שהסתיימה הליגה, ובניסיון להרשים את אנשי המקצוע שכוחו עוד במותניו, קיים סטודמאייר אימון פתוח בלאס־וגאס שאליו הגיעו נציגים מ־12 קבוצות NBA, מה שלא עזר לו לבסוף לקבל חוזה מובטח. "קשה לי להבין עכשיו מה עובר על ה־NBA, כי רק בשתיים או שלוש קבוצות כרגע בליגה משחקים שחקנים ותיקים ומנוסים יותר, ואלה הקבוצות שמועמדות לאליפות. אני מאמין שעל התואר יתמודדו הלייקרס והקליפרס, בעוד שאר הקבוצות צעירות מאוד ונראה שהדגש שלהן כרגע הוא יותר על פיתוח שחקנים ובנייה, ופחות מאבק על הפלייאוף ועל התואר. התחושה היא שזה כמו משחק אחר כרגע".

מה מנע ממך לדעתך לקבל את החוזה שרצית כל כך?
"העובדה שלא הייתי חלק מהליגה בשנים האחרונות גרמה ככל הנראה לקבוצות שהתעניינו בי לרצות לראות אותי משחק ברמות גבוהות יותר לאורך זמן, כדי להחליט אם אני עדיין יכול לשחק טוב בליגה. יש אפשרות שאצטרף לאחת מהן במשחקי הפלייאוף בהמשך העונה. אני לא שם על עצמי לחץ ותקוות מיותרות שזה יקרה, אבל זה בהחלט משהו שעשוי לקרות ומבחינתי כל האפשרויות פתוחות".

מה קבוצת NBA יכולה לקבל ממך בשלב שבו אתה נמצא בקריירה?
"אני חושב שכמו ששחקן כמו וינס קרטר עדיין משחק בליגה בגיל 42, גם אני יכול להעניק לקבוצה דקות משחק איכותיות, מעבר לתרומה בכל מה שנוגע לשחקנים הצעירים – לעזור על המגרש ובאימונים מבחינה מקצועית, וגם לעזור להם להתנהל בתבונה מחוץ למגרש. אלו אלמנטים שחשובים מאוד לשחקנים בתחילת דרכם".

אפרופו ותיקים, מה דעתך על ההשתלבות המוצלחת של כרמלו אנתוני בפורטלנד?
"אני שמח מאוד בשבילו, זה רק מראה עד כמה שחקנים בגילים שלנו עדיין רלוונטיים בליגה. אני מאמין שבזכותו, קבוצות יבינו שגם מישהו כמוני עדיין יכול לתרום ולהיות יעיל וטוב".

מי שהחליטה לבסוף להציע חוזה לסטודמאייר היא קבוצת פוג'יאן מהליגה הסינית הבכירה, שמייצגת מחוז בדרום מזרח המדינה שבו חיים 44 מיליון איש. בתחילת השבוע שעבר (א') סטודמאייר עזב את הקבוצה וחזר לארה"ב, אך בזמן הריאיון שהתקיים בזמן שעדיין השתייך לפוג'יאן, הוא מספר: "אני עדיין נמצא בתהליך התאקלמות בסין והכול שונה מכל מה שהייתי רגיל אליו", הוא מספר, "יש לי כמה חברים בעיר שמדברים אנגלית, וכשאני צריך אני משתמש במכשיר שמתרגם עבורי מאנגלית למנדרינית ולהפך. העובדה שאני לבד כאן והמשפחה שלי נשארה במיאמי מקשה עליי מאוד. יש לי חמישה ילדים ואני אוהב להיות אבא, זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים. אני נהנה לבלות זמן איתם, לשחק, ללמד וללמוד, אני באמת נוצר כל רגע איתם וזה חסר לי עכשיו. המשפחה עבורי היא דבר יפהפה וברכה גדולה, ואני כבר מחכה לחופשה הבאה שבה יבואו לבקר אותי".

סטודמאייר פתח את העונה בליגת ה־CBA הסינית, הכוללת עשרים קבוצות, בה רשם מספרים נאים של 21 נקודות ו־8.2 ריבאונדים בכמעט 30 דקות לערב, אבל קבוצתו התקשתה. היא רשמה 11 הפסדים ב־14 משחקים, מה שמיקם אותה במקום ה־17 בטבלה. "יש לנו תחילת עונה לא פשוטה, אנחנו מתקשים לנצח אבל אני מאמין שהדברים ילכו וישתפרו בקרוב", הוא אומר, "הכדורסל כאן שונה מכל מה שהכרתי, התחרות חזקה ויש כאן הרבה שחקנים טובים. אני מאמין שהכול קורה מסיבה מסוימת. אני שמח על ההזדמנות המקצועית שנפתחה עבורי בסין ועל האפשרות להמשיך ולהתחרות ברמות הגבוהות, ואני עושה הכול כדי לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר".

ציוץ אחד של דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, גרם באוקטובר למשבר של ממש ביחסים בין ה‏־NBA לסין. מורי הביע בטוויטר תמיכה במפגינים בהונג־קונג שמחו נגד סין, ולמרות העבודה שמחק את הציוץ מאוחר יותר, הרוחות סערו. זכיינית השידור בסין החליטה שלא לשדר את משחקיה של יוסטון, ואירועי טרום עונה של קבוצות NBA שהיו אמורים להתקיים באותה עת בסין בוטלו.

הסכסוך שהתפתח בין ה־NBA לסין מורגש אצלכם?
"האמת שלא, הליגה כאן מתנהלת באופן עצמאי ואיכותי, ולא שמעתי שמדברים על הנושא הזה".

להיפרד ממעגל העוני

סטודמאייר (37, 2.08 מטר), שמשחק בתפקידי הפורוורד והסנטר, נולד בפלורידה. הוריו, הייזל וקרי, התגרשו כשהיה צעיר, ושנות ילדותו היו מורכבות למדי. אביו נפטר כשהיה בן 12 ואמו, שעסקה בקטיף פירות במקומות שונים בארצות־הברית, בילתה לסירוגין גם בבית הכלא לאחר שהורשעה בעבירות מרמה שונות, מה שאילץ אותו באותן תקופות לנדוד בין בתים ומשפחות מאמצות. "אני חושב על אבא שלי בכל יום", משתף סטודמאייר, "אני חושב לעצמי מה הוא היה אומר היום, אם היה יכול לראות את הגבר שהפכתי להיות. אני תוהה אם הוא היה גאה בי ומאמין שכן. אני בקשר נהדר עם אמא שלי. אנחנו מדברים כמה פעמים בשבוע, והיא עוסקת בהרבה עבודה קהילתית. היא מרצה לבחורות צעירות, מספרת את הסיפור שלה, ומסבירה איך אפשר להימנע מלהגיע למקומות שבהם הייתה. אני ממש שמח על המקום שבו היא נמצאת היום".

המציאות המורכבת של סטודמאייר וקשיי התאקלמות שסבל מהם הובילו אותו לעבור בין שישה בתי ספר תיכוניים בשתי מדינות שונות בארצות־הברית. "עברתי הרבה תקופות לא פשוטות ולא קלות בשנים האלה. חוויתי הרבה בגיל צעיר, וכל זה בסופו של דבר העניק לי הרבה ניסיון חיים, לימד אותי המון והפך אותי למי שאני היום. למזלי תמיד היו סביבי אנשים טובים שרצו לעזור. בתקופה מסוימת גרתי עם כומר שניסה לעזור לי לשמור על יציבות, וגם משפחת סטודמאייר, ובעיקר דוד שלי ארנסט, שהיה איש משטרה, תמיד היו שם בשבילי".

חבל ההצלה של סטודמאייר הגיע לבסוף מעולם הספורט. "מאז שהייתי ילד אהבתי לשחק", הוא נזכר, "שיחקתי פוטבול במשך ארבע שנים, אבל האהבה הגדולה שלי תמיד הייתה כדורסל, ומאז שאני זוכר את עצמי שיחקתי בשכונה עם חברים. אבא שלי היה מאמן כדורסל, אחי הגדול שיחק, וגדלתי בשנים הראשונות כשמסביבי גביעים ומדליות. המשחק היה תמיד חלק מהמשפחה שלי והוא התשוקה הגדולה ביותר שהייתה לי".

סטודמאייר החל לשחק בקבוצה באופן מסודר רק בגיל 14. המעברים הרבים בין בתי הספר גרמו לו להפסיד את העונה הראשונה בתיכון. רק כשהגיע לבית הספר Cypress Creek באורלנדו ופגש את המאמן ברני הייס, שהיה גם קצין משטרה והפך למנטור ולדמות חשובה בחייו, הדברים החלו להתייצב. "באותן שנים היו רגעים שהרגשתי שאני נמצא בנתיב מסוכן, מסתובב עם האנשים הלא נכונים ובדרך לכיוון בעייתי. מה שעזר לי לשרוד לאורך השנים הוא האמונה בא־ל, התפילות שלי אליו, מילות השירים של הראפר טופאק, האנשים הטובים שהשאירו אותי בתלם וההתמקדות בכדורסל. ברגע שלמדתי להיות יותר בפוקוס, ההצלחה שלי החלה לגדול".

ברגע שהתרכז כולו בכדורסל, קשה היה להתעלם מהכישרון של סטודמאייר. הוא סיים את העונה האחרונה בתיכון עם ממוצעים של 29.1 נקודות למשחק, 15 ריבאונדים, 6.1 חסימות ושתי חטיפות למשחק. בין היתר נבחר לשחקן המצטיין של השנה לגילו במדינה כולה. בסיום לימודיו בתיכון התחייב לשחק במכללת ממפיס אבל כעבור זמן קצר התחרט והחליט לגשת לדראפט ה־NBA, בגיל 20. "המשחקים בתיכון היו קלים מאוד בשבילי, ידעתי שאפגוש מולי את אותם בחורים בדיוק גם במשחקי המכללות, והבנתי שאני מוכן להגיע לרמות הגבוהות מבחינה פיזית, מקצועית ומנטלית. מהרגע שהתחלתי לשחק, לא משנה באיזו מסגרת, תמיד הייתי אחד הטובים אם לא הטוב שבהם. זה נתן לי ביטחון ביכולת שלי, שאפשר לי להתקדם, ואת ההבנה שיש לי סיכוי לעשות דברים יפים בכדורסל. האמנתי שצפויים לקרות לי דברים טובים ב־NBA".

ביוני 2002 נבחר סטודמאייר תשיעי בדראפט ה־NBA בידי פיניקס סאנס, והיה לשחקן התיכונים היחיד שמצליח לעשות את הקפיצה לליגה של הגדולים באותה שנה. "להיבחר על ידי פיניקס בניו־יורק, במדיסון סקוור גארדן, היה עבורי חלום שהתגשם", הוא משחזר. "אני זוכר שחיבקתי את אמא שלי ואת אחי, וידעתי שברגע אחד הצלחתי להוציא את המשפחה שלי ממעגל העוני. זו תחושה נהדרת, שאתה יכול לתמוך במשפחה שלך. הבעיה היא שברגע אחד אתה עובר משחקן תיכון שאין לו כלום למקצוען שמרוויח מיליונים, וצריך לדעת איך להתנהל".

עד כמה היה קשה להסתגל למעמד החדש?
"למזלי הגעתי למועדון מצוין עם הרבה אנשים ששימשו מודל בשבילי, נתנו לי עצות איך להתנהל נכון ושמרו עליי ממוקד במה שהביא אותי לשם: הכדורסל. ועדיין, עם כל זה, עשיתי לא מעט שטויות ובזבזתי הרבה מאוד כסף, שיכולתי להשתמש בו בצורות אחרות. אם הייתה לי אפשרות לדבר עכשיו עם הילד שהייתי בגילים האלה, הייתי ממליץ לו לעשות בחירות חכמות יותר".

סטודמאייר הראה ניצוצות כבר בעונתו הראשונה ב־NBA, כולל משחק שיא של 38 נקודות מול מינסוטה. הוא עלה עם פיניקס לפלייאוף, שם הפסידה הקבוצה לסן־אנטוניו, שזכתה באליפות בסופו של דבר. סטודמאייר עצמו זכה בתואר רוקי העונה, והפך לראשון שמגיע היישר מליגת התיכונים לעשות זאת. "לאורך כל העונה ניהלתי מאבק על התואר מול יאו מינג, שנבחר ראשון בדראפט. הוא שיחק נהדר, אבל העובדה שהצלחתי להוביל את המועדון לפלייאוף העניקה לי את התואר בסופו של דבר". בעונתו הראשונה זכה לשחק מול מי שהוא מגדיר כגדול מכולם, מייקל ג'ורדן. "אהבתי אותו מאוד בתור ילד, התרגשתי להיות חלק ממחנה הכדורסל שלו בתור נער, וזכיתי לשחק מולו בעונה הראשונה שלי בליגה. זו הייתה חוויה סוריאליסטית, פשוט לא האמנתי שזה קורה".

בתחילת עונתו השלישית ב־NBA הצטרף סטיב נאש לפיניקס, וברגע אחד הפכה הקבוצה לאחת החזקות בליגה. שיתוף פעולה בין השניים הפך אותם לאחד הצמדים הטובים והמלהיבים שידעה הליגה. סטודמאייר סיים עונה עם 26 נקודות בממוצע, נבחר לראשונה למשחק האולסטאר והגיע עם הקבוצה עד לגמר המערב, שם נוצחה שוב בידי סן־אנטוניו.

"החיבור ביני ובין סטיב נאש היה טבעי. לא התאמנו על דברים מסוימים, לא דיברנו על אסטרטגיה ולא צפינו זה בזה משחקים; זו פשוט הייתה כימיה מהרגע הראשון והדברים קרו מעצמם", מסביר סטודמאייר. "נאש היה מסוג הגארדים שידע איפה כל שחקן רוצה לקבל את הכדור, ואיך למצוא אותו. היה פשוט נפלא לשחק כדורסל יחד ולעשות היסטוריה. הוא בחור נהדר עם הרגליים על הקרקע ואנחנו שומרים על קשר רציף לאורך השנים".

סטודמאייר סבל לאורך השנים מבעיות לא פשוטות בשתי הברכיים, שהובילו אותו גם למיטת הניתוחים ולתקופות ארוכות של התאוששות. ב־2010, לאחר שסיים חוזה באריזונה, חתם על חוזה בסך 100 מיליון דולר לחמש שנים בניו־יורק ניקס. בסך הכול הרוויח 167 מיליון דולר בשנותיו ב־NBA. "שמחתי לעבור לניקס כי אני אוהב מאוד את העיר, מכיר אותה היטב ומרגיש בה בנוח. רציתי מאוד לחיות שם. העונה הראשונה שלי בקבוצה הייתה נהדרת, והייתי אפילו מועמד לזכייה ב־MVP של הליגה. אבל החל מהעונה השנייה הדברים השתנו. הקבוצה התקשתה למצוא את הדרך לנצח ומשם הדברים הלכו והידרדרו".

למה בניקס כבר שנים לא מצליחים לבנות קבוצה מנצחת?
"כששחקנים מגיעים לניו־יורק, משהו מבחינה מנטלית משתנה עבורם. זה קשור גם להנהלה של המועדון, אבל גם לשחקנים שמגיעים לעיר גדולה עם הרבה פיתויים, וקל להם מאוד לאבד שם את הפוקוס. נראה שהמועדון לא מצליח לשנות את הגישה של השחקנים במובן הזה".

לשמור שבת בסין

לאורך התקופה ב‏־NBA, החל סטודמאייר לעבור תהליך רוחני מעמיק. "התהליך שעברתי החל עשר שנים לפני שדיברתי על זה באופן פומבי. כבר בתור נער, אמא שלי סיפרה לי על השורשים העבריים שלנו, על שבט שגר בארץ כנען ונלקח משם לאמריקה. לא הרגשתי בנוח מספיק לדבר על זה לאורך השנים כי לא חשבתי שיבינו אותי. כל זה השתנה כשהגעתי לניו־יורק ואחרי שטסתי לבקר את ישראל בפעם הראשונה. שם הרגשתי את הצורך להתחיל ולהחיות את השורשים העבריים שלי. התחלתי לבדוק וללמוד ולהתמקד יותר בעבודה עם א־לוהים".

ב־2011 החל סטודמאייר תהליך גיור בניו־יורק, שבמהלכו זכה לשם העברי יהושפט. "כשחייתי בישראל כולם קראו לי ככה", הוא צוחק, "עבורי הדבר המשמעותי ביותר הוא בניית הקשר שלי עם א־לוהים, מה שהוביל גם לשינוי גדול בחיים שלי. אני מתפלל בכל יום, שומר שבת, אוכל כשר ואפילו מציין ראש חודש. עכשיו זה יקשה לי יותר כי באזור שלי בסין אין בתי כנסת, אבל אני עושה את כל מה שאני יכול. אני מתגעגע לימים שבהם למדתי בישיבת 'אור שמח' בירושלים, זה היה תענוג גדול עבורי. התחלתי ללמוד אפילו לקרוא עברית, ואני הולך ומשתפר. אני עדיין נמצא בתהליך, והוא חשוב ביותר עבורי".

איך הסביבה שלך הגיבה בזמנו לבחירה להתגייר?
"סביר להניח שיש אנשים שחושבים שהשתגעתי, קודם כול בגלל העובדה שבתור איש כהה־עור תמיד יש איזו סטיגמה סביבך, וכשאתה יהודי זה אפילו חזק יותר. לי פחות משנה מה אומרים, אני עושה הכול כדי להישאר ממוקד ולדבוק בקשר שלי עם אלוהים".

סבלת מגזענות במהלך חייך?
"אני יודע שזה נמצא שם בחוץ, אבל למזלי לא סבלתי מזה כמעט. בישראל הרגשתי שמקבלים אותי במאה אחוז, מאוד כיבדו וקיבלו אותי. אני חושב שברגע שאנשים רואים שזה לא משחק, שאתה רציני לחלוטין בכוונות שלך ולא עושה את זה רק כדי שאנשים יראו אותך, אז ככה גם מקבלים אותך".

עד מתי תמשיך לשחק כדורסל?
"אני באמת לא יודע. מדהים אותי שאני עדיין משחק ברמה ובאינטנסיביות כזו. היו לי כאן משחקים עם 37 נקודות ו־19 ריבאונדים. קשה לי לדעת. מצד שני, הילדים שלי מתבגרים, אני רוצה וצריך לבלות איתם יותר. אני עדיין נהנה מכדורסל וקשה לעצור כשאתה עדיין ברמות הגבוהות. אין לי גם תוכנית מגובשת ליום שאחרי המשחק. אני יודע שארצה לחיות בצורה טובה, להמשיך ללמוד, ולפתח קריירה חדשה משם".

יש סיכוי שנראה אותך מכדרר שוב בישראל?
"באמת שאי אפשר לדעת איזו סיטואציה תתפתח פתאום ואם זה יקרה או לא. נראה מה העתיד יביא איתו. אני ממשיך לעקוב אחרי המשחקים של ירושלים ונמצאת בקשר עם החברים שלי בישראל".

על מה אתה חולם?
"לגור בממלכת גן העדן, זה החלום הגדול".

אתה מרוצה מהקריירה שלך?
"קשה להיות מסופק מהכול במאת האחוזים, אבל אני מרוצה מאוד מקריירת הכדורסל שלי. אני יודע שלכל אחד ישנן הברכות שהוא מקבל, וחשוב להישאר צנוע. החיים שלי היום נעים בין משפחה, כדורסל, לימודים, טיולים, אימונים, משחקים ועסקים, ואין לי תלונות".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע, ואהיה בחמש ככל הנראה אחרי שאפרוש ואוכל לבלות יותר זמן עם המשפחה שלי. זה האושר האמיתי בשבילי". 

על העניין מצד מכבי תל–אביב: "אני חושב שבמכבי לא היו בטוחים שאני יכול לשחק הרבה משחקים בעונה אחת. אבל הנה, עכשיו אני משחק ברמות גבוהות, לפעמים שלושה וגם ארבעה משחקים בשבוע, בסביבות 30 דקות כל ערב"
"אני מתפלל בכל יום, שומר שבת ואוכל כשר. אני מתגעגע לימים שבהם למדתי בישיבת 'אור שמח' בירושלים, זה היה תענוג גדול עבורי. התחלתי ללמוד אפילו לקרוא עברית, ואני הולך ומשתפר"