מבנה הבל (folly באנגלית) הוא מבנה שלא נועד למגורים אלא לקישוט. המבנים הללו צצו בפארקים ובגני אחוזות במהלך המאה ה־18 בעיקר באנגליה וצרפת, כשהמתכננים ובעלי האחוזות רצו להעניק תחושת קסם ופיוט לגנים שלהם, פעמים רבות על ידי הקמת מבנים חדשים שנבנו כך שייראו כהריסות של מבנים עתיקים. משהו בתפאורה המוקמת על הבמה בהצגה "מתיא" הזכיר לי את אותם מבנים לא גמורים (אף שהארכיטקטורה הזעירה המוקמת מהדהדת מודרניזם), אבל למרות הקסם והפיוט השורים עליה, התפאורה לא תישאר בנויה באופן חלקי: היא תושלם על מסך קולנוע הניצב בעומק הבמה.
"מתיא", המבוססת על הספר "המלך מתיא הראשון" מאת יאנוש קורצ'אק והמשכו "המלך מתיא באי השומם", היא הצגה למבוגרים בטכניקת ה־Puppet Cinema שפיתח במאי ההצגה צבי סהר, שגם משתתף בה, ומשלבת תיאטרון, קולנוע ובובות. אל הבמה הריקה והלבנה עולים סהר והשחקנים ינון כהן, יובל פינגרמן, עמרי רווה ואיה צייגר – שאחראית גם על בימוי הווידיאו וגם על עיצוב הבמה ועיצוב התלבושות היפים מאוד. מתוך תיבות הם שופכים קוביות למיניהן שמהן נבנים סטים קולנועיים זעירים. בעזרת מצלמת וידיאו, בובות וצלליות הם יפיחו בהם חיים לסיפור שיוקרן על מסך בעומק הבמה, שישלים את עבודת השחקנים, והקהל זוכה לראות את התוצאה המרשימה וגם את המנגנונים שיוצרים אותה. כשהשילוב הזה עובד, הוא נהדר. תמונות חלומיות עולות על המסך, ומרתק לראות איך הן נוצרות, בעזרת עבודת השחקנים הרגישה. אבל עם התקדמות ההצגה ההרמוניה הזאת נפגמת.
בתחילה בניית התפאורה הקטנה תוך משחק בקוביות מהדהדת את עולם הילדות, שהוא נושא מרכזי בסיפור. מתיא מוכתר למלך בגיל עשר לאחר מות הוריו המלכים ומתעקש לא להיות שליט בובה: "אם השרים חושבים שאשב כאן ולא אעשה כלום, הם לא מכירים את מתיא". בהמשך, כוונותיו הטובות מתנפצות מול הנאיביות וחוסר הניסיון שלו ומול מזימותיהם של המבוגרים.
אך בהמשך ההצגה המשחק הופך לעבודה, ההתעסקות בבנייה נהיית טכנית מדי, ונראית לעיתים זרה להצגה. כך גם מימוש הטכניקה. כאשר זוג רגלי בובה ניצב לצד רגלי השחקן ומוקרן על המסך זה עובד נהדר, אבל צילום התקריב על פני הבובה שמייצגת את מתיא מדגיש את הקיפאון שבה. הנופים הנוצרים יפהפיים באמת, אבל לפעמים נדמה שהאווירה הלירית־מלנכולית השורה על ההצגה מחקה פנים אחרות של הסיפור, שהעיבוד שלו למחזה מקוטע ודחוס.
למרות החסרונות הללו, ההצגה מצליחה לגעת ואפילו להפעים לרגעים בעזרת החומרים המרגשים של קורצ'אק. יש בה יופי רב, שמתבטא בין השאר בשימוש בטייפ מנהלים קטן, במוזיקה של גיא שרף המשדרת קסם וסכנה, בדמותו של "המלך העצוב", במשחק העדין והמוצלח של כל המשתתפים ובתמונת הסיום המרגשת. אם עוד לא יצא לכם להתוודע לעבודתו של סהר ולטכניקה שלו, שווה לפגוש אותם בעיבוד הזה, גם אם אינו מושלם.
מתיא אנסמבל עיתים בשיתוף התיאטרון הקאמרי
