לצבי אין בעיה

לא משנה כמה תפקידים עשה צביקה הדר בחייו וכמה קילוגרמים השיל ממשקלו במהלך השנים, כשאני עומדת לפגוש אותו אני עדיין מצפה לצביקה שעושה את ז'וז'ו חלסטרה. אבל הדר מודל 2019 רגוע יותר, רזה יותר, ובעיקר מביט על העולם באופן מורכב יותר.

בחנוכה הקרוב הוא יחליף את הבמות הענקיות שנהג בעבר לעלות עליהן בחנוכה – הפסטיגל, גריז, מסביב לעולם בשמונים יום – בהפקה צנועה יותר, תרתי משמע, הפונה בעיקר לקהל הדתי. שני ילדיו הצעירים הם אלו שהחזירו אותו אל הבמה, אחרי שטענו בפניו שזה לא הוגן שאחיהם הגדולים זכו לראות את אבא מככב במופע חנוכה והם לא.

כך מצא את עצמו הדר מככב ב"קול הנערים", מחזה המבוסס על הסרט הצרפתי "כשהנערים שרים" ובמרכזו פנימייה לבנים המנוהלת בקפדנות על ידי מנהל קשוח (הדר) השולט בתלמידים ביד רמה. כאשר מגיע מורה חדש (יפתח קליין) תמים ואנושי, הוא מצליח לשנות את הרגלי הלמידה ואת גישת התלמידים לחיים.

הצגה בלי נשים?

"המחזה הוא כזה וכך הוא בנוי. זה לא שלקחנו מחזה והוצאנו ממנו את הנשים. הסרט המקורי נכתב כך מראש.  זו פנימייה לבנים עם צוות גברי. אין לי בעיה עם העניין הזה, זה לא אישיו, ואני יכול להבין את הצורך של אנשים לראות הצגת חנוכה בצורה שלא תפריע לאמונה שלהם. אני יכול להבין ולמחות נגד הדרת נשים במרחב הציבורי, זה ממש לא הסיפור במקרה הזה".

ומה פתאום הצגה לקהל דתי?

"אני לא רואה את זה כז'אנר דתי, אלא כחבורה של אנשים מקצועיים שעובדים יחד. אילת ריפס, המנהלת האמנותית שמדי שנה מרימה הפקת חנוכה, פנתה אליי כבר בעבר וזה לא הסתדר מאילוצי לו"ז, והפעם זה כן הסתדר. אבישי בן־גל הבמאי הוא איש מקצועי ומדהים, שולי רנד שהוא יוצר ענק, אחראי על המוזיקה ויפתח קליין משחק לצידי, והוא פרטנר נפלא. אמרתי: בואו נשמח אנשים בחנוכה, מה יכול להיות רע?"

ספר קצת על הדמות שלך.

"אני מנהל פנימייה נוקשה, במקום שאליו מגיעים תלמידים שזו התחנה האחרונה שלהם בחיים. זו פנימייה שמתנהלת יותר כמו בית כלא מאשר פנימיית בית ספר, והילדים שם הם ילדים שקופים שאף אחד לא רואה אותם. הם מצידם משתוללים ועושים מעשי קונדס, ואני מנהל את המקום בלי הומור, בלי מוזיקה, בלי שום כיף. כשמורה חדש מגיע לפנימייה הדברים משתנים.

"זה סיפור על אנשים שנמצאים הרבה זמן בתפקיד והופכים מקובעים, ועל הקלישאה הנכונה על כך שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו".

"הרב פירר הוא בדיוק דוגמה לבנאדם שיכול לקשר בין חילונים לחרדים. אוטודידקט שמשלב מדע והלכה, אדם שאוהב לעזור לכל אדם. אז הדיון על מה שקורה במרחב הציבורי הוא דיון חשוב, אבל לא על גבו של הרב"

קאסט ההצגה הוא כאמור גברי לחלוטין (לצד הדר ישחקו גם אושיית הרשת אלי אליהו, אברהם סלקטר ואור טרגן) מתוך רצון להגיע לכלל הציבור הדתי, גם החרדי – זאת למרות שההצגה ומסריה ידברו לכל אדם. הדר מאמין שלפעמים ההתחשבות הזאת היא הכרחית. כך למשל הוא היה בין האמנים היחידים שהביעו בגלוי תמיכה ברב אלימלך פירר, אחרי הסערה שפרצה בעקבות ערב ההתרמה לעמותת "עזרה למרפא" שהוא עומד בראשה. במשך שנים הוא היה חלק מהערב הזה כמשתתף וכמפיק.

"איזה פסטיבל תקשורתי של פלגנות ווכחנות שמעורר מהומה רבה על לא דבר", כתב בפוסט בפייסבוק, "ההתרמה השנתית היא אירוע חשוב ומרגש ומפגש בין אנשים רבים בחברה הישראלית. מאירוע שכולו נתינה, כבוד האדם, השראה, חיבור בין ניסיון וקדמה, התנדבות ואהבת ישראל, הופנה זרקור של חוסר הבנה, מלכודת תקשורתית מתלהמת טיפוסית לימינו, ניסוחים מטעים שמובילים מיד לוויכוחים, חוסר סובלנות וחומרי דלק ובערה שאין להם קשר למציאות".

"הסיפור של הרב פירר זועק לשמיים", הוא אומר עכשיו בכעס. "החדירה של הפוליטיקה והפופוליזם לחברה הישראלית מדאיגה מאוד. אני האחרון שאפשר לחשוד שהוא בעד הדרת נשים. אני לא מבין את זה, אני יכול להתווכח על זה. אבל זה המנהג של הבנאדם, וצריך לכבד את זה. את יודעת כמה מנהגים לא נורמליים יש לאנשים? כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. ואגב, הרב פירר הוא בדיוק דוגמה לבנאדם שיכול לקשר בין חילונים לחרדים. אוטודידקט שמשלב מדע והלכה, אדם שאוהב לעזור לכל אדם. אז הדיון מה קורה במרחב הציבורי הוא דיון חשוב, אבל לא על גבו של הרב. ובכלל, אפשר להתאמץ ולמצוא את השמונים אחוז המשותפים בינינו, ולא את העשרים המפרידים. זה כואב ממש".

ובכל זאת, הדר מבקש שלא נתעכב על הרב פירר, ונדבר דווקא על דוגמה אחרת – בית הספר של שני ילדיו הקטנים. עד לאחרונה למדו השניים בבית הספר "קינג סלומון" ברמת־השרון, בית ספר פרטי לילדי עשירים שנודע ברמת הלימודים הגבוהה. בין היתר לומדים שם בדגש על לימודי יהדות. "חברים שלי ששמעו שהילדים שם אמרו לי: 'לא מפריע לך שהם לומדים פרשת שבוע?' ואני רוצה לומר להם: 'אתם נורמליים? מה מפריע לכם שהילדים ידעו פרשת שבוע? זה רק של הדתיים?'. התורה היא של כולנו. כמה דברים אפשר ללמוד מפרשת השבוע, ואתה לא צריך לחזור בתשובה בשביל זה. אבל כל דבר הופך ל'הדתה'. פעם לא הייתה הבעיה הזאת. כולם חיו את חייהם יחד, הכול היה בסדר, לא שפטו אף אחד. אף אחד לא הרגיש שמהלכים עליו אימים, הפוליטיקה לא הייתה מעורבת בדת. מצד שני אני לא מבין גם מה הבעיה ההפוכה, ללמוד ליבה אצל החרדים. מה הבעיה בזה? זה לא איום".

זכיתי לאהוב

אנחנו נפגשים במשרדי טדי הפקות, החברה שהקימו טמירה ודודו ירדני. הם אלו שזיהו את הכישרון של צביקה הדר הצעיר, אימצו אותו ויצרו יחד לא מעט תוכניות ופורמטים: "שמש", "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד", "הפיג'מות", "השיר שלנו", "השמינייה" ו"נולד לרקוד".

יש הטוענים שהריאליטי מת, אתה מסכים איתם?

"אני לא חושב שמות הריאליטי זו כותרת נכונה. הריאליטי עדיין עובד בטלוויזיה בצורות כאלו ואחרות, הוא פשוט התפשט לרשת ומקבל צורה קצת אחרת. הריאליטי לא מת, הוא משתנה ומקבל טוויסטים בדמות כוכבי רשת. אגב, אני חושב שמה שקורה עכשיו עם הבחירות השלישיות זו אחת מתוכניות הריאליטי העצובות והיקרות שיש. לא בצחוק, באמת. העם יבחר, העם לא יבחר, כל תוכנית ריאליטי בעולם עובדת בפורמט הזה".

ואם כבר ריאליטי, מה דעתך על נטע ברזילי?

"נטע ברזילי היא אחת הגאוות הגדולות שלנו בטדי. יש בה משהו הרבה יותר גדול מסתם אדם ששר יפה. היא שנונה, מוכשרת ובאה עם אג'נדה. מעבר לשירה הנדירה היא יודעת לספר את הסיפור ויש לה יכולת התבטאות נדירה. כשאנחנו עושים את הכוכב הבא לאירוויזיון, החלום הוא למצוא אמן שייצג אותנו בכבוד. היה חלום כזה שנצליח לבלוט ולהביא מתמודד מצוין. להגיד לך שחשבנו שזה יתגשם ובעוצמות כאלו? לא האמנו".

כשאני שואלת את הדר במה הוא אוהב לצפות מחוץ לעבודה ואילו תוכניות הוא אוהב, הוא מתחמק באלגנטיות מלפרגן או לקטול את המתחרים. "אני צופה בעיקר בכדורגל. זה האסקפיזם שלי. ליגות בעולם והליגה שלנו. גם כדורסל. מבחינתי חדשות הספורט זו המהדורה החשובה של היום. זה לגמרי הגילטי פלז'ר שלי".

הוא מכבד אותי בתותים, רימון ואננס. "נגמר הסיפור עם הרוגלך", הוא מסביר בחיוך חצי מתנצל.

השינוי הבריאותי בחייו בא אחרי התקף הלב שחטף לפני שבע שנים, אירוע שגרם לו לשנות דברים נוספים באורח חייו. הכול התחיל ביום הולדתו: "אנשים אחרים קונים דברים כיפיים, טסים לחו"ל, אני קיבלתי מאשתי יום בדיקות". בדיקת האקו־לב שביצע הצביעה על משהו לא תקין, והדר נשלח לצנתור.

שבועיים אחרי הצנתור, שבו תיקנו את הדרוש תיקון, עבר הדר בוחן מאמץ על הליכון בקופת חולים, ותוך כדי הבדיקה קרס. "במשך שתיים וחצי דקות ניתקתי מגע. מה שנקרא 'יוסטון, וי האב אה פרובלם'". העובדה שזה קרה בקופת חולים הצילה את חייו, כיוון שאחת הרופאות במרפאה נתנה לו שוק חשמלי. "פקחתי עיניים וראיתי המון נשים מסביבי וכולן צועקות 'צביקה, צביקה', חשבתי שהפכתי לשהיד והגעתי לגן עדן. הרגשתי כאילו מישהו החנה לי ג'יפ על החזה והבנתי שעברתי אירוע לב".

כשהיה בדרך לבית החולים הרופאה מקופת החולים כבר עדכנה את איכילוב על מצבו, והרופא ביקש שיעלו אותו מיד לצנתור בלי לעבור במיון. כתבי הרכילות והבידור שקיבלו את ההודעה שהדר פונה מקופת חולים כבר חיכו לאמבולנס שהגיע בשעטה היישר לקומה מינוס אחת, כדי להעלות את הדר ישירות לצנתור. אלא שקומה מינוס אחת היא גם הקומה שבה שוכן חדר המתים של בית החולים.

"אני שוכב, מחכה שיכניסו אותי לצנתור, פתאום מגיע דובר בית החולים ומעדכן שכולם בטוחים שיצאתי חי מקופת החולים ומתִּי באיכילוב. וכאן מתחיל מערכון, אני מרגיש בתוך סרט". לבסוף הייתה זו טמירה ירדני שיצאה אל הכתבים, ובמסיבת עיתונאים מאולתרת הודיעה שהדר עדיין חי ובועט.

"הפרופסור שעשה לי את הצנתור אמר שרוב האנשים מגיעים אליו כפעולה יזומה, באופן פרטי. 'אתה הגעת דרך קופת חולים, הצלתי לך את החיים ועשית מזה כסף. אתה היחיד שעשה ממני כסף ולא ההפך'"

במשך חמישה ימים נשאר להשגחה בטיפול נמרץ. באותם ימים הגיעו אינספור מבקרים אל חדרו. "אני שוכב במיטה מנומנם, מסביב למיטה סידרו לי חי"ת של כיסאות, כדי שיהיה מקום לכל המבקרים, ואני מרגיש בשבעה של עצמי. וברצינות – הרגשתי אהוב. אני לא נרקיסיסט ובחיי היומיום אני לא חי בתחושה שאני אהוב".

יום אחד הוא פקח עיניים וראה את הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר רבה הראשי של ישראל, שהיה הרב שערך את החופה שלו. "אמרתי לעצמי, אתה חי בסרט, א־לוהים בא לקחת אותך. הוא אמר לי שהיה באזור ושמע שאני שם אז בא לבקר. גם המפכ"ל באותם ימים, יוחנן דנינו, היה בבית החולים, אז הוא עבר אצלי".

בשלב כלשהו התייצבה אמו של הדר בפתח החדר ואסרה על המבקרים להיכנס, כדי לתת לבנה לנוח. אחרי שהחלים, ובעקבות העיסוק המוגבר של מדורי הבידור במצבו, גילה שהפך פרזנטור למחלות לב. "הייתי חרד לפרטיות שלי עד אז, ופתאום אנשים ניגשים אליי ברחוב ואומרים לי 'היה לי בוחן מאמץ בשבוע שעבר וחשבתי עליך', ושולפים לי את התוצאות באמצע הרחוב – 'בוא תראה'".

ממשבר הלב נולד הקמפיין של הדר לקופת החולים שבה ניצלו חייו, ומופע סטנד־אפ שכתב עם רמי ורד והעלה כבר 600 פעמים. "הפרופסור שעשה לי את הצנתור אמר שרוב האנשים מגיעים אליו כפעולה יזומה, באופן פרטי. 'אתה הגעת דרך קופת חולים, הצלתי לך את החיים ועשית מזה כסף. אתה היחיד שעשה ממני כסף ולא ההפך'".

הדר לא יכול לומר שחייו השתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות החוויה, אבל הוא בהחלט למד להקדיש זמן לדברים החשובים בחיים. "זה לא שבעקבות האירוע ראיתי את האור, אבל אנחנו כבר לא מחכים לאירוע מיוחד כדי לצאת או לנסוע או לבלות. אם בא לי משהו מיוחד לא אחכה ליום הולדת עגול".

גם את היחס לילדיו המתבגרים שינה. "גיל ההתבגרות זה נורא. אתה בא אליהם בטענות כל הזמן, והם באים בטענות אליך. 'למה אתה לא עוזר', 'למה אתה לא מסדר'. לא יוצא לנו בשוטף להגיד להם כמה אנחנו גאים בהם וכמה איכויות יש בהם. וזה שאני כועס עליהם זה לא החיים באמת. בשנה הראשונה אחרי זה היה מוגזם, חשבתי מה היה קורה אם הייתי הולך מכאן. מה היה הזיכרון שלהם? של אבא כועס ונרגן? זה לא שלא צריך לבוא בטענות כשצריך, אבל חשוב לומר להם גם את הדברים הטובים".

באופן כללי הוא למד מאז להסתכל על החיים עם מידה רבה יותר של הומור, "ולעשות קצת הרבה דיאטה. אני לא סובל ספורט, אבל כן משתדל לשמור על הבריאות ועל תזונה, ומכל שנה נוספת להפיק את המיטב".

ז'וז'ו ואני

הוא בן 53, נשוי בשנית ללטי. יש לו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים, ויחד הם מגדלים גם את שני ילדיה מנישואיה הראשונים ושני ילדים משותפים. הוריו עלו לארץ בשנות השישים מרומניה, מהמעברה המשיכו לשיכון בבאר־שבע ("משפחה רומנית בתוך מובלעת מרוקאית גדולה"). אמא מנהלת חשבונות, אבא מהנדס בניין, איש מצחיק שהיה כותב שירים לילדיו ושר איתם. "אבא היה אומר לי 'תחייך אל העולם והוא יחייך אליך בחזרה'. זו קלישאה נוראה אבל היא עובדת. קומיקאים אוהבים לומר 'הייתי מופרע וזרקו אותי מבית ספר', אבל הייתי תלמיד לפלף עם ציונים טובים. כן הייתי המצחיקן, והייתי ראש מועצת התלמידים. באופן כללי גדלתי קצת כמו בסדרה 'שנות השמונים', כולם היו עם כולם, כולם היו מסורתיים, בשבת הלכו לבית הכנסת ונסעו לים באשקלון".

כילד הוא לא היה חזק במכות, אז ההומור הציל אותו. "תמיד יכולתי לחקות מישהו או לעשות דאחקה. הרגשתי חלק מהחבר'ה, לא הרגשתי שזה כישרון מיוחד. אז אחד כדורגלן והשני מצחיקן. לא ראיתי בזה קריירה, אלא צחוקים".

לקראת הגיוס לצבא חלם להיות טייס, ואפילו זומן למבדקים לחיל האוויר. "קיבלתי חוברת הסבר עם שלושה טייסים מצולמים מהגב. לגמרי דמיינתי את עצמי אחד מהם". אבל לבסוף הוא לא התקבל ושירת בנ"מ, במערך ההגנה האווירית. "עשיתי חיִל בתפקיד, עד היום אני רב־סרן במילואים. ההורים כבר השלימו עם זה, חשבו שאהיה בקבע ויהיה לי מקצוע".

אלא שגם בבסיס, הדר המשיך להצחיק את החבר'ה. ובכל פעם שהיה צורך בהנחיית טקס או בקטע בידור ביקשו את עזרתו. "התחלתי לטעום במה מקצועית, היכל התרבות תל־אביב, לטרון, האמפיתאטרון בקיסריה בטקס מרשים. החיידק היה קיים ופתאום הייתה התפרצות".

אחרי הצבא המשיך להופיע באירועים נוספים. הוריו עדיין לחצו שיישאר בקבע. הוא חלם על לימודי משחק, "אבל לא הייתי בטוח בזה. בחיים לא הייתי בחוג דרמה ולא קראתי מחזה". הוא חלם על בית־צבי, אבל לבסוף התפשר עם הוריו שחסכו שקל לשקל כדי שהילד ילך לאוניברסיטה, והחל ללמוד תואר ראשון בתיאטרון וחינוך באוניברסיטת תל־אביב.

אחרי סיום התואר נולד ז'וז'ו חלסטרה. הוא התחיל בתור סאטירה שפחות הצליחה באולם קטן בקאמרי. טמירה ירדני, שראתה אותו שם, כיוונה אותו לדמות קומית. כשניסה להתחמק ולפזול לדמויות אחרות, הסבירה לו שכמו שחנה לסלאו היא סבתא זפטה ובראבא הוא יאצק – הוא ז'וז'ו.

בהמשך הגיעה "הקומדי סטור" בראשית ימי ערוץ 2, שהפכה את הדר לפנים מוכרות בכל בית בישראל. הפינה "החלסטרה של ז'וז'ו" הפכה אותו לאחת מדמויות הקאלט הפופולריות בישראל.

ההצלחה הבאה שלו הייתה קומדיית המצבים "שמש", שהפכה גם כן לסדרת קאלט, שזוכה לשידורים חוזרים עד היום. בהמשך הנחה את "לא נפסיק לשיר", שהפכה בהמשך ל"כוכב נולד". הוא היה בין יוצרי התוכנית "נולד לרקוד", שאותה גם הנחה. והיו גם פורמטים שפחות הצליחו, כמו הנחיית התוכנית "שישי שואו".

בין רלוונטי לפתטי

לצד ההצלחה, הפחד מכישלון מלווה אותו תמיד. "בכל שלב יש פחד לאן הולכת הקריירה שלי. כשעשיתי את ז'וז'ו אמרתי לעצמי: 'מה, זה מה שאני אעשה כל חיי?', וגם בכוכב נולד, פרויקט חיי, הייתי תקוע בכלוב זהב. כל הזמן בחששות. גם להיות סטנדאפיסט זו תענית לנפש, בעיקר החרדות לפני כן. על זה התשלום, לא על ההופעה עצמה".

את הפגישה שלנו הוא מבקש להקדים לתשע בבוקר, שעה כמעט לא לגיטימית בתעשייה. אבל הדר הוא איש עבודה ולא אדם של חיי זוהר. "אנחנו יושבים כאן בטדי כל הזמן וחושבים על פיתוחים חדשים, בכל זמן נתון יש כאן בין חמישה לשמונה פורמטים בפיתוח". אחד הפורמטים שצפויים לצאת לאור בחודשים הקרובים הוא תוכנית ריאליטי שתחפש את הסטנדאפיסט הבא של ישראל.

התוכנית שהפכה למזוהה איתו בשנים האחרונות היא "לצבי יש בעיה". הדר משחק בה את עצמו – שחקן וקומיקאי באמצע החיים שמחפש איך להחיות את הקריירה שלו. דרכה הוא בא חשבון עם ההיסטוריה שלו, החל מהכישלון ברייטינג ועד ללגלוג על עברו כמנחה ריאליטי ושעשועונים.

"זו סדרה ששמה על השולחן את השאלה שמעסיקה כל אמן – עד מתי אתה רלוונטי ומתי אתה הופך לפתטי. זו שאלה שמעסיקה אותי באופן יומיומי. למשל, עד כמה אני צריך להיחשף ברשתות החברתיות. אומרים לי 'תצלם, תעלה דברים לרשת'. אני מנסה להבין את הזירה הזאת, רוצה להיות מחובר, אבל את האינסטוש מפעילים לי. אומרים לי: 'תצלם את הקהל בהופעת סטנד־אפ ותעלה תמונה'. לא נשמע לי הגיוני שקהל ששילם 119 שקל לכרטיס עכשיו גם יצטלם איתי. אפשר לראות בזה אויב או הזדמנות גדולה".

אחרי שלמד על בשרו שהחיים יכולים להתהפך ברגע ושההצלחה לא תמיד מובנת מאליה הוא מגדיר את עצמו "איש של חלומות פשוטים". "אני אשמח שהדברים שאני עוסק בהם יצליחו. שכל אדם שיצפה בי בחנוכה בהצגה יֵצא עם מסר, עם תובנה. אני איש של עבודה. אנשים בתעשייה מתלוננים, קשה לקום בחמש בבוקר לצילומים, זה הרבה שעות, ואני אומר: בחייאת – קיבלת סנדוויץ' על הבוקר, מאפרים אותך, שכרך בצידך – פרופורציות, חברים. בואו נסתכל על הדברים בפריזמה רחבה יותר. זו לא עבודה קשה, בטח לא כשנהנים ממה שעושים".