סצנת הפתיחה של "הרמון", דרמה פסיכולוגית המבוססת על סיפורו של גואל רצון ו־21 נשותיו (אבל "כל דמיון בין הסדרה לבין אירועים אמיתיים הוא מקרי בהחלט", תבהיר שקופית הפתיחה לבן על גבי שחור בהתפלפלות משפטית), נראית כאילו לקוחה מבימת התיאטרון, ממחזמר סטייל בוסתן ספרדי שנעשה בשנות השמונים. אלו דקה וחצי ארוכות מדי, שהבחירה הבימאית שלהן היא פשוט זוועתית. את המולת הילדים המשחקים בחצר עם המוזיקה האתנית עוד אפשר להחליק בגרון, אבל נשים חובטות במרפסות בשטיחים, ברצינות? אין לכם את זה ביותר ארכאי?
הסדרה שנכתבה על ידי ענת ברזילי והדר גלרון, שמעידה על עצמה כי השתייכה במשך שנה לכת עם מנהיגה כריזמטית, ואליהן צוות גדי טאוב כתסריטאי, מבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של מעיין מרים סמדר "נשות הרמון – חיי בצל גואל רצון".
במרכזה ניצבים זוג הורים חסר אונים (יורם טולדנו ואסי לוי המצוינים), שעולמם חרב עליהם בשנית כשבתם הגדולה מאיה (חן אמסלם־זגורי בתצוגת משחק מרהיבה) מנסה לצרף לכת של שבתאי (אלון אבוטבול שופע הכריזמה), את אחותה הקטנה הגר (נועם לוגסי בתפקיד שעתיד להזניק את הקריירה שלה). זאת כדי "לעלות מדרגה רוחנית" ולהיות ראויה לשמש לו כאישה.
במלחמה על הבנות, יכולתו של מנהיג הכת לטלטל גם ממרחק את זוג ההורים הבורגני ולערער את אמונם זה בזה ואת הדבר הבסיסי שיש לו לאדם בחייו – המחשבה שהוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו – מצמיתה ומעוררת אי־נחת רבה, לא פחות מאשר אוזלת ידם מול הרשויות. אילו פירורים נותרים לאנשים נורמטיביים שנקלעים לצרה בשטחיו האפורים של החוק ואילו נתחים גסים יכולים לבצוע ולקחת לעצמם אנשים רעים וחטאים עד מאוד.
מעבר לסיפור הפיקנטי והחזק בפני עצמו, שיכול לבדו להחזיק גם כמה עונות, מנסה הסדרה להתמודד עם אחת השאלות החמקמקות ביותר שאיתה נאלצים להתעמת כל בני האדם באשר הם, וגם החוק בתורו – שאלת הבחירה והרצון החופשי. גם במציאות עצמה, למרות שסיפור הפוליגמיה של רצון ונשותיו, שאף "התהדר" במאפיינים של כת, היה ידוע לרשויות, עבר זמן רב עד שהצליחו להרשיעו על פי חוק. בעוד שרצון הורשע בעבירות מין רבות שביצע בנשותיו ובנותיו ובגינן נגזרו עליו שלושים שנה בכלא, דווקא מעבירת החזקה בתנאי עבדות הוא זוכה, דבר המחדד את השאלה האם נשים שחיות בכתות כאלו הן קורבנות או לא, או שמא הן קורבנות של עצמן, כלומר של הבחירות האומללות שלהן להשתעבד. אם הרמון תצליח בין השורות של פרקיה לקיים דיון רגיש ומעמיק בשאלה הזו, היא את שלה תעשה.
בשלב זה קשה לקבוע האם הכתיבה של הסדרה מתאפיינת בברק ובחוכמה, והאם המניפולציות הרגשיות שיפעיל מנהיג הכת יצליחו לעורר שאלות מהותיות על נפש האדם ותלאותיה. אם נניח לפרולוג האומלל, שמסמל את נקודת החולשה של הסדרה – הבימוי־להישכח, הסיפור שאינו יכול שלא לעורר עניין בישראל, והליהוק והמשחק הנהדרים מצליחים לפצות על היעדר חשיבה אומנותית, מקורית או עכשווית בבימוי. ניתן רק לדמיין מה היה קורה אם הוא היה עומד באותו רף גבוה של המשחק. צפייה בשני הפרקים הראשונים של "הרמון" מסמנת אותה כסדרה מבטיחה שבטח נדבר עליה בשבועות הקרובים במשרד, או לכל הפחות אחת כזו שממש נחמד לנקות איתה את הראש בסוף יום.
ועוד מילה על רייטינג: נתוני הצפייה הגבוהים של פרקי הפתיחה (16.2%־16.4%) שהצליחו להאפיל אפילו על יקירת הקהל הוותיקה "מאסטר שף" (14.9%), מגלים מה קורה כשיש אשכרה תוכן מקורי טוב. רשת, קשת, הוט ויס, אנא נסו זאת בבית יותר.
הרמון, חמישי, 21:00, רשת 13
