אקדים ואומר: אין לי כוונה לרפות את ידיהם של אנשים המעוניינים בתיקון חברתי, בפרט בכל הקשור ליחסים בין גברים לנשים. אין לי כוונה להוציא את הרוח ממפרשיהם של אנשים בעלי כוונות טובות השואפים בצדק להימנע מהדרה של אוכלוסיות במרחב הציבורי. אלא שעם כל זאת, אני חושב שהמאבקים האלה צריכים להניח לעברית לנפשה.
אסתכן בתחזית: התופעה הנפוצה ברשתות החברתיות, שבמסגרתה נוהגים אנשים להשתמש ביצירים לשוניים לא תקניים כמו "חברותים", "אתםן", "א.נשים" ושאר מרעין בישין, תיזכר כקוריוז שולי בדברי הימים של העברית. השימוש בשפה התקינה פוליטית אך לא תקינה לשונית עוזר אולי לאנשים להרגיש טוב יותר מבחינה חברתית בסביבות מסוימות, אבל הניסיון המלאכותי לחולל שינוי בשפתם של רוב הדוברים לטווח הארוך נידון לכישלון ודאי. הסיבה לכך פשוטה: התופעה הזו נוגדת את הנטייה הטבעית של רוב דוברי השפה לנוחות ולחסכנות.
המילה "חברים", למשל, מספיקה כדי להעביר את המסר שאנשים רוצים להעביר בפנייה לקהל מעורב של חברים וחברות. בניגוד למילה "חברות", היא לא בהכרח מנכיחה מגדר. מסיבות דומות, בצירוף "התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית" יש שש הברות מיותרות. לא שהסטודנטיות, המהוות את רוב אוכלוסיית הסטודנטים בארץ, מיותרות חלילה; הן פשוט כלולות כבר במילה "סטודנטים" (שהיא, אגב, קצרה יותר).
אם למישהו נדמה שאני כותב מעמדה של גבר לבן פריווילגי החושש מאובדן השליטה על הלשון, הוא טועה. למעשה, איני מודאג בכלל בקשר לעניין. אני באמת ובתמים חושב שאנשים טובים משחיתים את זמנם לריק ועוסקים בטפל, בקרב אבוד מראש. הניסיון לכופף את השפה ולעוות אותה לצרכים פוליטיים וחברתיים, באופן שהופך את חוויית הקריאה לבלתי נסבלת, נובע מהאמונה הבלתי מבוססת שלפיה השפה יכולה בכוחות עצמה ליצור מציאות ולשנות נורמות חברתיות. האם הניטרליות המגדרית של השפה האנגלית יצרה מידה רבה יותר של שוויון בין המינים בארצות דוברות אנגלית?
חסידי התקינות הפוליטית המוגזמת הכריזו בימינו מלחמה על הקו הנטוי, והחליפו אותו בנקודה. "א.נשים". מתברר שבניגוד לקו הנטוי, המייצג חלוקה בינארית בין גברים לנשים, הנקודה מאפשרת בעיניהם לכלול בפנייה גם כאלה שאינם מגדירים את עצמם כגבר או אישה. הכול כדי שאף אחד לא ייעלב. ישראלים רבים מתאמצים כדי להתאים את הפנייה לשברירי אחוז מהאוכלוסייה, אבל משום מה לא עלה בדעתם, למשל, לתרגם את הטקסטים שהם מפרסמים לערבית, לרוסית ולאמהרית. אם כבר רוצים לפנות לכלל האוכלוסיות ולא להדיר אותן מהשיח, זה מעשה הגיוני יותר. אבל אל תחפשו כאן היגיון.
גברי ציון לא ישבו וחשבו איך להדיר נשים או אוכלוסיות אחרות כחלק ממזימה פטריארכלית. בפועל זה עניין כמעט שרירותי. הרי מספר סתמי, להבדיל, בא תמיד בצורת הנקבה. כביש אחת, כביש ארבע, כביש שש. למה? אולי מפני שבניגוד למקרים רבים שבהם סיומת הנקבה מאריכה את המילים, כאן דווקא צורות הזכר נוטות להיות ארוכות יותר ("ארבעה", "חמישה" וכן הלאה). אתם רוצים לשנות את החברה, להנכיח נשים, לקדם שוויון? עשו את זה במציאות הממשית. אין טעם להטריח את הציבור או לסרבל לשם כך את העברית.
