לפני מספר שנים נקלעתי בטובתי לאי הנסיך אדוארד שבקנדה. אמנם מטרת הנסיעה הראשונית לא הייתה דווקא מפגש עם החווה הירוקה שבצפון האי הקטן והמקסים, מקום התרחשות הרפתקאותיה של "האסופית" – אן שרלי היתומה, שמגיעה בטעות לחווה של האחים מתיו ומרילה במקום היתום שביקשו השניים, ושעלילותיה המופלאות מתוארות בספר הראשון ובשבעת ספרי ההמשך שכתבה לוסי מוד מונטגומרי – אבל כמובן שמראש היה ברור לי שזה הולך להיות חלק בלתי נפרד מהביקור במקום.
כאח יחיד לחמש אחיות, בלעתי בילדותי גם את מה שנחשב ל"ספרות בנות" בשקיקה רבתי, ולמרות שמדובר בסיפור בדיוני, עברתי באי חוויה מרגשת ואמיתית לגמרי שזרקה אותי הרחק לאחור. כשחזרתי ארצה וסיפרתי על הביקור בממלכתה של אן מאבונלי, התגובות התחלקו באופן די ברור לשני סוגים: האחת, שכללה עיניים נוצצות ובורקות ורצון לשמוע עוד ועוד, הייתה נחלת גילאי השלושים פלוס. השנייה, שכללה מבט חלול שכולו אומר "על מה אתה מדבר, מה זה האסופית הזה בכלל" – הגיעה מהגילאים הצעירים יותר.
על בני נוער וילדים כבר אין מה לדבר – למעט מי שהוריהם מתעקשים להחדיר בהם קלאסיקות ספרותיות, ספרים כמו "האסופית" שוכבים כאבן שאין לה הופכין על מדפי הספריות העירוניות.
זאת אחת הסיבות שבגללה "מדריך הרפתקה לספרי נוער" שראה אור לאחרונה הוא פרויקט חשוב מאין כמותו, ששווה סקירה וביקורת לא פחות מספר פרוזה חדש. מקוטלגים בו 80 ספרי הנוער החשובים והטובים ביותר שראו אור בשלוש מאות השנים האחרונות. זהו קאנון תרבות רחב יריעה שמתחיל ברובינזון קרוזו של דניאל דפו מ־1719, ומסתיים ב"פלא" מאת ר.ג' פלאסיו שראה אור ב־2012.
רשימות מעין אלה מעוררות מיד פולמוסים וויכוחים. בין השאר, לשם כך הן נועדו. שהרי בידי מי נתונה ההחלטה אילו ספרים ייכנסו לרשימה היוקרתית ומי יישארו בחוץ? ומי קובע מהם גבולות ז'אנר ספרות הנוער? דוגמא אחת קטנה היא "גנבת הספרים" מ־2005. קראתי את הספר הנ"ל כאיש בוגר בזמן שראה אור, והוא בעיניי בשום פנים ואופן לא ספר נוער. נכון שליזל ממינגר, הגיבורה, היא ילדה – אבל האם גיל הגיבור קובע את ז'אנר הספר? במולדת הספר, אוסטרליה, "הגנבת" קוטלגה כספרות למבוגרים, והנה פה התקבלה החלטה דווקא להכניסה לקאנון ספרות הנוער. כמובן שיש עוד ועוד דוגמאות להחלטות שנויות במחלוקת שרשימה כזו מעוררת, אבל שוב, זה בדיוק מה שתרבות זקוקה לו: דיון, ויכוח, בחינה מתמדת. והקטלוג החדש הזה עושה מהבחינה הזו את העבודה באופן מושלם.
אבל יש סיבות נוספות מדוע כדאי ש"מדריך הרפתקה לספרי נוער" יהיה חלק מהספריה שלכם. בעידן של שטף מידע אדיר ופיתויים אלקטרוניים אינספור המוצעים לדור הצעיר, כדאי שיהיה איזה עמוד אש בכריכה קשה ללכת לאורו. מעין רשימת חובה משפחתית שאולי לא תצליחו למלא אף פעם, אבל כזו שמסדרת את העולם – או לפחות חלק ממנו – בצורה היררכית וכרונולוגית שעושה סדר בבלגן.
כל אחד מהספרים שנבחרו לקאנון מקבל כפולת עמודים. כעמוד וחצי מוקדשים לניתוח העלילה והסבר על חשיבותו של הספר, בנוסף ישנה אנקדוטה מעניינת הקשורה אליו, וכן קטע קצר על הסופר או הסופרת ובמקרים מיוחדים גם קטע על התקופה המדוברת. אנשי הוצאת "אוקיינוס" בחרו ברשימה של סופרים, מתרגמים, עורכים, מבקרים וחוקרים האוהבים את התחום ושוחים בו, כדי לכתוב את הטקסטים. כל אחד מהם הסתער על המלאכה וניפק פנינה בת שני עמודים שיש בה ידע רב, פרטים היסטוריים חשובים וגם כאלה אנקדוטליים שמעלים חיוך – כמעט סיפור קצר על־אודות הספר המדובר.
מפינוקיו ועד ההוביט, מז'ול ורן ועד מארק טוויין, מהקוסם מארץ עוץ ועד הארי פוטר – המדריך הזה הוא אוצר בלום שבעיקר עושה חשק לקרוא. וזו המטרה של כולנו בסופו של דבר, הלא כן?
