"ליכא קושטא בעלמא": על מחיר הסטייה מאמת צרופה

סנהדרין צז עמ' א
הסוגיה: סיפור על מקום בשם "קושטא" ("אמת" בארמית) שאיש אינו משקר בו לעולם, ועל מה שקורה לאדם מן השורה שמנסה לחיות במקום

 

 

 

יאיר אגמון
//יאיר אגמון הוא סופר, במאי קולנוע ובעל טור במוצש

אני פוגש את אורלי בבית הנסן בירושלים. אני מאחר בשלוש דקות, והיא באחת עשרה. לפני כמה חודשים היא ואני צרחנו זה על זה בטלפון, כמו ששמאלנים וימנים שמתווכחים יודעים לצרוח זה על זה. מאז עברו הרבה מים בנהרות בבל, והיום אנחנו כבר סבבה. מה זה סבבה, אני שרוף עליההה.

אנחנו יושבים בבית קפה ירושלמי מתוק, אני מזמין אמריקנו חזק וסנדוויץ' עם גבינות עיזים, והיא מזמינה מין שייק בריאות עם מלא ג'ינג'ר. כשהקפה שלי מגיע, אני טועם אותו ומגלה שהוא חלש, אז אני מבקש מהמלצרית עוד שוט קטן של אספרסו, כדי להרגיש. כמה דקות חולפות. היינו אמורים לנצל את הזמן הזה כדי ללמוד סוגיה תלמודית, אבל במקום זה, אנחנו מדברים. אורלי מספרת לי את הסיפור שלה, ואני מספר לה את הסיפור שלי. והסיפורים שלנו, גם שלה וגם שלי, הם סיפורים קצת עקומים, שלא לומר מאוד עקומים. לא מושלמים, לא מדהימים, לא נוצצים. החיים שלנו לא זרמו לנו חלק. שנינו לא מושלמונים.

הסיפור במסכת סנהדרין נפתח בהנחת היסוד הקודמת של רבא – בעולם שלנו אין אמת. ואם גם אתם חיים כמוני וכמו אורלי בעולם הזה, אתם בטח יודעים שזה נכון. העולם הזה הוא עולם של שקרים ועיוותים. אנחנו כפופים למניפולציות, לאופנות, ללחצים חברתיים ותרבותיים, לתודעות כוזבות, לרשתות חברתיות ולאנשים אחרים. החיים הללו הם סבך סמיך של שקרים ופשרות. ובעולם שלנו אין אמת.

כשרבא מתאר את "עיר האמת", הוא מחזיר אותנו אל "עולם השקר" שבו אנחנו חיים עם לחלוחית נפלאה בעיניים

וכשרב טבות, "איש האמת", האיש שלעולם לא משקר, מגיע ל"עיר האמת", רבא משתכנע, לכאורה, שיש אמת בעולם. הנה – יש מקום שנקרא אמת. אבל האמת היא (!) שהעיר הזו היא מקום איום ונורא. מן המקום שבו אנחנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב, כתב יהודה עמיחי, ובצדק. בעיר האמת אין נימוס, בעיר האמת אין דרך ארץ, בעיר האמת אין רגישות, בעיר האמת אין חיים. וכשרבא מספר לנו סיפור על "עיר האמת" ומתאר אותה ככה – הוא מחזיר אותנו אל "עולם השקר" שבו אנחנו חיים עם לחלוחית נפלאה בעיניים. בחיים האלה, העקומים, המצ'וקמקים, השבורים, פועמת אמת צרופה. יש בהם נימוס, ויש בהם חמלה, ויש בהם חסדים, ויש בהם שקרים לבנים ורכים. והעולם שלנו – על כל שקריו וסדקיו ומשבריו וגליו – הוא הוא עולם האמת.

את הסיפור הזה על עיר האמת "דוחפת" הגמרא בתוך דיון שלם על "ימות המשיח", ועל "העולם הבא". בני האדם עסוקים מאז ומתמיד בחיים שאחרי החיים הללו. העולם המעוך והסדוק הזה מאכזב אותם, אז הם מפנים את המבטים ואת האנרגיות לעולם אחר. והמיקום המופלא והטעון של הסיפור הזה, כך לימדני מורי האהוב יובל ריבלין, הופך את הגמרא על פיה, וגורם לנו כתלמידים (וככותבים) – להחזיר את המבט אל החיים עצמם. אל ההבלים, אל האפרוריות, אל משחקי הכבוד בעבודה, ואל הדלקת הנרות המשפחתית. החיים העקומים הללו, על הבליהם ושקריהם – הם העיקר. וגם אם חס וחלילה לא יבוא משיח, וגם אם אין עולם הבא – הכול בסדר, הכול בסדר גמור. הסיפור שלנו הוא הסיפור שלנו. גם אם אנחנו לא מושלמונים, יש לנו את העולם הטוב שלנו. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

אורלי גולדקלנג
//אורלי גולדקלנג היא סגנית עורך מקור ראשון ובעלת טור בעיתון

את החברותא שלנו על האיש הטוב שמגיע לעיר האמת אנחנו מתחילים בתמונה מבוימת. ככה זה כשעיתון. אוליביה הצלם המתוק מגביה את הגמרא שיראו היטב, שולח הוראות במבטא צרפתי קסום, איפה לשים את היד ולאן להפנות מבט, ומבטיח שאנחנו נראים אחלה ומשתפים פעולה למופת. אנחנו מאמינים לו, ולא ממש אכפת לנו אם הוא סתם מנומס. רק אחרי שנסיים לדון בשמו נוטף שמן הזית וניפרד באיחולים לבביים לנסיעה טובה ובטוחה, נתכנס לבית הקפה הקסום שאגמון בחר, נשב על סוגיה מודפסת ב־A4 שאגמון הכין, ואני אענה על סדרת שאלות אישיות שאגמון שאל כשלא ידע למה הוא מכניס את עצמו. הוא יספר את מה שקצת הכרתי מבין השורות בטור המופלא שלו ואני את מה שאני לא כותבת עליו לעולם. אמת מארץ תצמח ומחברותא על משקה ג'ינג'ר חריף ואמריקנו חזק.

"תראי מה זה", הוא אומר אחרי שסיימנו לגולל תקציר מסיפור חיינו והתפנינו ללימוד אגדתא מרתקת, "אפילו מה שם האיש שמגיע לקושטא, עיר האמת, אנחנו לא יודעים עד הסוף". "רב טבות (טוב) שמו, ויש אומרים רב טביומי (ימים טובים) שמו", כותבת הגמרא. אולי לא רק לאמת, גם לטוב פנים שונות.

האמת, קצת חששתי. את דף הגמרא הראשון שלי למדתי עם בתי. החברותא הנוכחי שלי הוא בני, ובין לבין השתרבבו עוד כמה למדנים שביחד ניסינו לפצח דפי גמרא. אבל חברותא עם דתל"ש גלוי ראש, חריף מחשבה ורגיש כתיבה – זה עוד לא היה לי. והרי כבר פעם איימנו על קשרי העבודה החמימים שלנו בשאגות זעם כשכל אחד התעקש קשות על האמת שלו; כשנראה היה לי שהוא הלך רחוק מדי עם הנרטיב הפלסטיני, ואני התעקשתי לשרטט לו את גבולות השיח של העיתון. אז לדסקס אמת עם פוסט־מודרניסט? כמה טבות כבר יצא מזה ואילו טביומי יבואו בעקבותיו? הרי אפילו את צורתו של הטוב שאמור היה לצאת מהמחלוקת בינינו אנחנו לא באמת יודעים. אבל האמת היא שגם את השיחה הטראומטית ההיא סיימנו במילים חמות, כששנינו יודעים ששום דבר ממנה לא ישנה את הכבוד ההדדי וההערכה בינינו. אז על מה כל כך רבנו בעצם? יש אמת, אכן, וכשהיא מתנגשת באמת אחרת, יש פה כבר עניין של סדר עדיפויות.

בעצם, אני אומרת לאגמון, זה אותו סיפור כמו בריאת העולם במידת הדין, ניסיון שכשל על פי רש"י, עד שנברא עולם חדש במידת הרחמים. במקום שבו האמת אינה מכירה בגינוני נימוסים ובאילוצים דומים, מידת הדין מכה קשות באיש הטוב שמבקש לשמור על צניעותה של אשתו ועל דיבורו הנקי – מעשה שאמור היה להירשם לזכותו. הוא מאבד את שני בניו ומגורש מהעיר שדורשת מיושביה לבחור בין אמת אבסולוטית לבין דרכי שלום.

אז על מה כל כך רבנו בעצם? יש אמת, אכן, וכשהיא מתנגשת באמת אחרת, יש פה כבר עניין של סדר עדיפויות

דווקא מתוך הסיפור הקשה הזה רבא לומד שיש אמת בעולם. והרי לימדונו חז"ל שיש לשנות מפני השלום. והרי אנחנו רוקדים בפני הכלה, כלה יפה וחסודה, גם כשהיא לא עונה לקריטריון החן המקובל עלינו. והרי אהרן הכוהן, איש השלום, היה מחבר בין אנשים בטענה שקרית שצד ב' של הסכסוך מעוניין בפיוס ומרכך כך את ליבם. אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו משנה את דברי שרה כשהוא מצטט אותה בפני אברהם אדונה הזקן. שלום בית, אתם יודעים. התורה מצווה עלינו "ועשית הישר והטוב" – קודם הישר ואחר כך הטוב, אבל בשום צורה לא ישר בלי טוב. אז מה בא רבא ללמד אותנו? מה הוא למד מקיומה של כזו אמת נוקשה וחריפה? אולי מה שעולה מהסיפור הוא שלמרות נחיצותם של השקר הלבן ושל עיגולי הפינות, בסוף־בסוף יש גם אמת צרופה, ולסטייה ממנה יש מחיר. אם נהפוך אותה להרגל, היא כבר לא תשתלם לנו.

אגדתא זו מופיעה מיד אחרי תחזית עגומה לימות המשיח, ובכללה "ותהי האמת נעדרת". "אמר דבי רב", מצטט אגמון, "מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". הפוסט־מודרניסט שבינינו מבסוט. אני דווקא חוששת. ההיעדרות של האמת המוחלטת מתחילה בפיצולה לנרטיבים שונים. הרבה יותר מדי אמת לשעתה. ובכל זאת, לאמת שלנו יש רבדים שונים, שכולם אכן אמת טובה. הרי בסופו של דבר, התמונה המבוימת פה בצד מספרת גם סיפור אמיתי, על שני ידידים שנהנו להיפגש ולאתגר את השיח ביניהם. ומעל דף הגמרא חסד ואמת נפגשו, הוסיפו טוב ואולי אפילו ימים טובים.