עם רוח גבית חזקה בדמות הצלחה בינלאומית מסחררת וקהל צופים נאמן, חזרה בשבוע שעבר דרמת האקשן "פאודה" למסכים. סצנות בודדות לתוך פרק הפתיחה כבר היה ברור שהנוסחה שרקמו בכישרון רב יוצריה אבי יששכרוף וליאור רז עדיין עובדת. הסכסוך הישראלי־פלסטיני מרתיח את האדמה שאנחנו יושבים עליה, אבל גם מפיק לנו טלוויזיה מעולה.
לפני הכל: "פאודה" ("כאוס" בערבית) היא סדרת אקשן ישראלית ברמה בינלאומית. עובדה שמסבירה את הרכישה שלה על ידי נטפליקס בשנת 2016 ואת הזכייה שלה במקום השמיני ברשימת 30 הסדרות הבינלאומיות של העשור של הניו־יורק טיימס. ההישגים האלה הם שלה בזכות ולא בחסד, בשתי העונות הקודמות שלה היא הציגה מתח שנבנה היטב, טבעות שמתהדקות במומחיות ורגעי אקשן עוצמתיים ומרהיבים לצפייה.
הרכב מנצח לא מחליפים, ובפאודה יש כללי ברזל שמקפידים עליהם: לכל עונה יש את הארכי־נבל שלה, שמתכנן פיגוע מפלצתי – בראשונה זה היה אבו אחמד – "הפנתר", בשניה אל־מקדסי והפעם אנחנו פוגשים את פאוזי חמדאן. בכל עונה יהיה זה אותו אדם – דורון קביליו המסוקס (בגילומו של רז) – שיילחם בראש הנחש, עד הפיצוץ הבלתי נמנע, שיתרחש – איך לא – בפרק הסיום.
עד כאן, הקבוע, ועכשיו לשינויים: העונה הנוכחית מעבירה את הפוקוס מהגדה לרצועת עזה, ומצטיידת בשחקנים חדשים ומסקרנים: מרינה מקסימיליאן, ריף נאמן ועלא דקא (שכיכב בתאג"ד והשתתף ב"דה וויס"). הטוויסטים המעניינים ביותר בסדרה קשורים בדרך כלל למותן של דמויות ראשיות – בעונה הראשונה היה זה בועז, גיסו של דורון, בשנייה מפקד היחידה מורנו ושירין הפלסטינית, מושא אהבתו של דורון – ועכשיו כבר אפשר להתחיל ולנחש, מי מהדמויות תשרוד את העונה השלישית.
למרות שהיא במהותה סדרת אקשן, פאודה לא שוכחת לרגע שגיבוריה הם בראש ובראשונה בני אדם. בין מזימות, אסטרטגיות, פעולות ומעצרים, היא מפנה זרקור חומל אל דמויות משני צידי המתרס. דורון הוא אולי הגיבור העשוי ללא חת, גבר האלפא ששותה קפה שחור מפינג'אן – אבל הוא גם אבא פגום שמזגו החם גרם לכך שיורחק מילדיו.
"פאודה" לא מהססת להציג גם את הצד האנושי של אלו שנמצאים בעברו האחר של המתרס – באופן שמצד אחד לא מעניק להם הנחות, ומצד שני לא מהסס להביא לקדמת הבמה גם את סבלם. זו גם אחת הסיבות – בנוסף לשימוש הנרחב בשפה הערבית – שפאודה היא סדרה שמצליחה מאוד גם בעולם הערבי.
ובכל זאת, הפרק הראשון של העונה השלישית מביא איתו גם כמה תהיות, שלא לומר חורים בעלילה. למשל, אנחנו פוגשים את דורון כשהוא שתול כבר חצי שנה בכפר ליד חברון ומתחזה למאמן אגרוף מקצועי, שלוקח תחת חסותו צעיר שאביו, בכיר חמאס, נמצא בכלא הישראלי. האם יכול להיות שאותו האיש שחיסל בעצמו את בכירי הארגון בגדה בעונות הקודמות, מצליח להיות אנונימי לחלוטין ולהסתובב בחופשיות בין אנשיו מבלי שיזהו אותו? האם הגיוני שבפרק זמן של שישה חודשים הפך להיות דמות אהודה ומוכרת כל כך בכפר?
הפגמים האלו יישכחו כמובן במהרה בנפתולי העונה הנוכחית, שתהיה כנראה גם הנצפית ביותר עד כה. ב־48 השעות הראשונות לאחר עלייתו של הפרק הראשון ליוטיוב, צפו בו כבר חצי מיליון בני אדם. המספרים הבלתי נתפסים הללו אינם כוללים את הצופים דרך הטלוויזיה. "פאודה", אם למישהו עוד היה ספק, היא כבר לא רק אירוע טלוויזיוני, אלא אירוע לאומי. והיא מזכירה לנו שבוע אחר שבוע, פרק אחר פרק, את מעגל הדמים שאנחנו שבויים בו. ביד אחת מקרבת אלינו את מה שאנחנו מנסים להדחיק, ובשנייה מרחיקה ואומרת: זו רק טלוויזיה. טלוויזיה מעולה, אבל רק טלוויזיה.
פאודה, חמישי 22:00, yes action וב־VOD
