להיות איתה: יאיר ומיטל אורבך עולים לבמה

מוצאי שבת, מועדון היישוב אשחר שבגליל. בחוץ קפוא, בפנים חמים ונעים. המקום מלא מפה לפה. למעשה כל מי שגר ביישוב והצליח למצוא בייביסטר נמצא כאן. המאורע: הופעת טרום בכורה של "יאיר ועצבנית", מופע הסטנדאפ החדש והזוגי של יאיר אורבך ורעייתו מיטל. כזוג מעורב, הוא דתי והיא חילונית, חלק מהמופע מוקדש למתח המובנה שבין אמונותיהם הפרטיות וכמובן של המשפחות המקיפות אותם, אבל יש גם הרבה חומר שעוסק בדברים שכל זוג עם ילדים – ארבעה במקרה שלהם – מתמודד אתם: היריון, לידה, ילדים של אחרים, קניות באיקאה ועוד. הקהל מפרגן מאוד, וצוחק מכל הלב גם כאשר המופע מתארך לכמעט שעתיים כשהשניים מטילים למגרש את כל הפאנצ'ים שלהם, וזאת לצורך בדיקת חומרים. זהו המגרש הביתי שלהם, תרתי משמע – גם מקום מגוריהם וגם בית לעוד זוגות מעורבים רבים, שמוצאים את חייהם בתוך המופע. כמה ימים לאחר מכן אני נפגש עם השניים.

יאיר: "תכלס, המופע יקום וייפול עלייך. אבל בלי לחץ, מיטלי"

מה חשבתם לעצמכם כשהחלטתם לערבב זוגיות וקריירה?
יאיר: "לא חשבנו יותר מדי, זה פשוט קרה. לפני כחצי שנה מיטל הייתה לקראת סוף שנת ההוראה בבית ספר כאן באזור. היא רצתה הפסקה, קצת לחפש עם עצמה כיוון. ישבנו במטבח וזרקתי לה משפט – 'בואי נעשה מופע זוגי'. היא אמרה סבבה, ולמחרת התחלנו לעבוד".

ואחרי חצי שנה יש לכם מופע שלם ביד.
"היו שלבים. בערב ט"ו באב יש באשחר מסורת שאנשים עולים ונותנים קטע, בעיקר שירה. סימנו לעצמנו את התאריך והחלטנו ששם נעלה עם קטע ראשון ונראה איך יהיה. כתבנו קטע על הפער שבין בני זוג דתיים וחילונים, עלינו לעשר דקות והיה מספיק טוב כדי שנגיד 'וואלה, יש פה משהו שעובד'. למרות שהיום אנחנו מסתכלים על הקטע הזה ואומרים 'איזה בוסר'".

ליאיר הבמה מוכרת, לך הרבה פחות.
מיטל: "הבמה לא חדשה לי. הופעתי כרקדנית עם להקה עד גיל עשרים. בבית הספר תמיד אהבתי להופיע בטקסים, אבל נכון שלא עשיתי סטנדאפ. להיות קומיקאית זה משהו אחר ושאפתני לגמרי. אם הייתי צריכה לעמוד לבד על הבמה ולדבר, בחיים לא הייתי עושה את זה. הנוכחות של יאיר גורמת לי להעז".

זה גם היה יכול לגרום את ההפך. כשיש לידך מישהו עם ניסיון, חוסר הניסיון שלך בולט עוד יותר.
"נכון. ובאמת יש פער גדול בינינו לטובתו. אבל זה רק מדרבן אותי. לא מוריד, אלא מעלה. מאתגר. תכלס זה נחמד שאחרי לא מעט שנות נישואין סוף־סוף יאיר מלמד אותי משהו ולא רק אני אותו".

מיטל: "נפגשנו לדייט ראשון שנמשך 6 שעות. חמש וחצי שעות הוא מדבר, וחצי שעה אני"

אז איך מתחילים לכתוב מופע זוגי?
"התחלנו ממש עם סיום שנת הלימודים, באחד ביולי. הכנו רשימת נושאים שכללה את כל מה שקשור לילדים, הורות וכולי, ואז פירטנו בכל נושא כזה דברים שמפריעים ומציקים לנו בחיים והתחלנו לדבר עליהם. יאיר לקח את השיחות האלה ועיבד אותן לפאנצ'ים".

יאיר: "כמעט בכל יום, מהבוקר ועד שהילדים חוזרים מהקייטנות, ישבנו לכתוב. ככה במשך חודשיים. במקביל, כחלק משיווק המופע, פתחנו את דף הפייסבוק 'יאיר ועצבנית'. שם אנחנו מעלים תכנים שקשורים לעולם שלנו. עדכון הדף תופס חלק משמעותי מהזמן שלנו, כי אנחנו משתדלים להעלות בכל יום שני פוסטים, ב־12 בצהריים ובשש בערב. קשה לשמור על הקצב הזה, בטח לשמור על רמה מספיק גבוהה".

וזה עובד? אומרים שהחשיפה והנוכחות בפייסבוק זה כבר לא מה שהיה פעם.
"קצת מצחיק שבמהלך השנים כשסטנדאפיסטים צעירים שאלו אותי איך להצליח, אמרתי להם כל הזמן שיעלו תוכן בפייסבוק. הם עשו את זה, ומצליחים מאוד היום, ודווקא אני פספסתי איכשהו את תור הזהב הזה של הפייסבוק, הזמן שבו תוכן שהיית מעלה היה טס בוויראליות. אם היינו מעלים את המופע הזה לפני שלוש שנים, הוא היה עף. היום הפייסבוק נחלש וצריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לקבל את תשומת לב הגולשים".

שחר חסון מעלה בכל יום חמישי בצהריים לפייסבוק סרטון אלתורים מהמופע שלו, ומקבל אלפי לייקים בכל פעם ובזמן קצר מאוד.
"מה ששחר עושה הוא בלתי נתפס. אין דרך להגדיר את זה אחרת. להעלות בכל שבוע יותר מעשר דקות של אלתורים טובים, וככה לא לשרוף את המופע עצמו, זה פסיכי. הוא תמיד היה חרוץ. אני זוכר אותו מלפני 15 שנה בקאמל, היה מופיע שלוש פעמים בערב, כל הזמן עובד. ההצלחה שלו לא מפתיעה ואני הכי שמח בשבילו. גם אנחנו מנסים כאמור להעלות בכל יום בשעות קבועות, אצלנו זה עדיין טעון הוכחה. מצד שני, אנחנו הדתיים לפעמים שבויים בקונספציה שאומרת שכל מי שהוא מעל גיל שלושים נמצא רק בפייסבוק, אבל זה לא נכון. יש הרבה אנשים שהם קהל היעד שלנו באינסטגרם, ושם אנחנו חלשים. האמת היא שאין לי כוח לתפעל עוד פלטפורמה, למרות שאומרים שהחשיפה שם הרבה יותר משמעותית".

כדורים ובובות ענק

משפחת אורבך כוללת את יאיר (37), מיטל (35) והילדים גדעון (8), אדווה (6), דפנה (4.5) ושיר בת השלושה חודשים. יאיר הוא חלוץ הסטנדאפיסטים במגזר הדתי־לאומי. בתחילת שנות האלפיים השתתף בערבי חובבים במועדון הקאמל קומדי־קלאב בתל־אביב, והתפרסם כשהשתתף בתכנית "האקדמיה לצחוק" ששודרה בערוץ 2 בשנת 2004. שנה לאחר מכן עלה לבמה עם מופע מצליח בשם "קרנבל ברשות התורה", ב־2011 השיק מופע חדש ומצליח לא פחות שנקרא "יאיר אורבך – המופע המלא", ובמקביל יצא לסיבוב הופעות משותף עם קובי אריאלי, אלא שבשנים הבאות הוא קצת נעלם מהבמות.

"כשעברנו ממודיעין לאשחר ב־2014, החלטתי שפחות בא לי להמשיך לשכור אולמות להופעות ולמכור כרטיסים", הוא מסביר, "גם כי יש בזה המון לוגיסטיקה וגם כי הרגשתי שהגעתי למיצוי. בנוסף התגבשה אצלי הבנה שסטנדאפ לא נמשך לנצח, ושאני צריך לגבות את עצמי בדברים אחרים".

הרגשת שההומור שלך התיישן?
"הייתה לי תקופת שיא בשנים 2011־2010. סיבוב ההופעות שלי היה סולד־אאוט, וגם כרטיסי הסבב עם קובי אריאלי נמכרו כולם מראש, ואז עשיתי עוד סבב עם מופע חדש שהיה בסדר, אבל לא סולד־אאוט. העניינים התחילו לקרטע. אמרתי לעצמי שזה הגיוני. אם אני הולך להופעה של קטורזה, סביר שלא אלך אליו שוב גם אם יהיה לו מופע חדש. הנישה של הדתיים לא כל כך גדולה מראש גם ככה, רובם ראו אותי בסבבים הראשונים, למה שיבואו שוב".

יאיר: "היריון נמשך תשעה חודשים ואת מתלוננת שנה וחצי. זה לא הגיוני. ראיתם פעם את המדריכה בספארי אומרת 'זו הנקבה של הקנגורו, היא בהיריון אז היא לא קופצת היום'?"

וגם נכנס דור חדש של סטנדאפיסטים דתיים.
"אנדרדוס נכנסו אז, וזה ממש לא הפריע. להפך, ממש דחפתי אותם. היה לי חשוב שיהיו עוד כמוני, וההיצע הנרחב שיש היום זה מבחינתי הגשמת חלום. חלמתי שיהיה ריבוי כזה, שהתרבות הדתית תתפתח, שאנשים יעזו. אני לא חושב שיש קשר בין ההצלחה של אנדרדוס לתחושת ההליכה אחורה שלי. אגב, אני עדיין עושה סטנדאפ לבד, משהו כמו פעמיים בחודש. בתכלס, כמות ההופעות שלי תלויה בהחלטה עד כמה להיות מפונק. אני מבקש מחיר לא נמוך היום, ואם יציעו לי סכום נמוך יותר אתפנק ואגיד שלא בא לי. וזה בהחלט פינוק, כי רוב האנשים לא מרוויחים אפילו אלף שקל ביום".

ואז עם דעיכת הסטנדאפ אתה פותח עסק של יבוא בובות ענק מסין, שממשיך עד היום במקביל לשתי יוזמות עסקיות נוספות – "באבלגול", משחק קבוצתי באמצעות כדורי ענק, ו"באטלבו", פעילות חץ וקשת אתגרית. תמיד היית יזם בנפשך?
"ניסיתי כל מיני דברים גם בעבר, עם הזמן השתפרתי ולמדתי מטעויות. תמיד היו ברקע שאמרו 'זה לא יצליח', היום אני פשוט לא מקשיב להם".

מיטל: "אני זוכרת את היום שהוא בא אלי עם סרטון של 'באבלגול' ואמר – 'זה יהיה העסק הבא שלי'. אני רואה את הכדורים המתנפחים האלה, לא כל כך יודעת מה לחשוב, אבל יודעת שאם הוא אומר – זה יהיה".

מיטל: "בגלל ההיריון הזה מידת הנעליים שלי עלתה בשתי מידות. צמח לי פונפון בפופיק, אני יולדת, למען השם, זה כמו להוציא מלון מנחיר!"

הודעת חיזור בקופי–פייסט

כשמיטל בוליס בת ה־26 מקריית־גת קיבלה ב־2008 הודעה בפייסבוק מאחד בשם יאיר אורבך שהציע לה לצאת איתו, לא היה לה מושג במי מדובר. אורבך אמנם כבר חרך אז את במות המגזר הדתי־לאומי, אבל מיטל הייתה רחוקה מאותו מגזר שנות אור.

"אני באה ממשפחה מאוד חילונית שעלתה מרוסיה ב־73' והייתה ממקימי קריית־גת", היא מספרת, "עברתי מסלול נדוש מאוד של בית ספר, תיכון ואז תואר ראשון בחינוך".

אז את בעצם דתייה. תכף תגידי שחשבת גם על עבודה סוציאלית.
"אני דור שני למורים. להוריי יש אמונה באלוקים, אבל כל עניין הפרקטיקה הדתית קיים הרבה פחות. עד שהכרתי את יאיר לא ידעתי מה עושים בפסח, מה זה ליל סדר, מה זה קידוש בשבת".

איך בכלל קרה ששלחת לה הודעה?
יאיר: "הייתי באיזו הפסקה ממילואים ורציתי לצאת עם מישהי. שלחתי הודעות לכמה בנות, והיא ענתה ראשונה".

מיטל: "אתה מבין שהוא עשה קופי־פייסט, הרומנטיקן".

יאיר: "כזה אני".

מיטל: "ראיתי את ההודעה, הוא כתב בה שהוא סטנדאפיסט וזה נשמע לי הזוי כי מעולם לא שמעתי עליו. אמרתי, בטח הוא איזה וונאבי. אני גרתי אז בתל־אביב, הוא גר בסעד כי למד במכללת ספיר. נפגשנו לדייט ראשון שנמשך שש שעות. חמש וחצי שעות הוא מדבר, אני חצי שעה. אחרי כמה פגישות הוא חוזר למילואים וכמובן שוכח את יום ההולדת שלי".

יאיר: "הכרתי אותה חמישה ימים. איזה סרט היא עשתה לי".

מיטל: "חמישה ימים אבל אינטנסיבי. בכל מקרה, אחרי חודש הוא אמר שאני לא מצחיקה אותו כמו איזו ידידה שלו או מישהי שהוא יצא איתה לפניי. זה נורא העליב אותי, ואז גם התחילו לצוץ כל ענייני הדתי והחילונית וחשבנו שעדיף להיפרד. רגע לפני שעשינו את זה אמרנו שאולי בכל זאת ניתן לזה צ'אנס, לא נחשוב על העתיד אלא על מה שכיף לנו כרגע. אז סלחתי לו והנה אנחנו כאן".

יאיר: "מהרגע הזה היה ברור שאנחנו מתקדמים במהירות ואכן אחרי ארבעה חודשים התארסנו".

יאיר: "הייתי באיזו הפסקה ממילואים ורציתי לצאת עם מישהי. שלחתי הודעות לכמה בנות, והיא ענתה ראשונה"

היית אז בת 26. גיל אירוסין צעיר יחסית לחילונית.
מיטל: "נכון שאני חילונית, אבל כזו שמגיעה מרקע רוסי שמרני מאוד. כל חברותיי הטובות כבר היו נשואות באותו שלב פלוס ילדים, אני זו שדווקא הייתי מאוחרת. ממש לא החילונית הישראלית הממוצעת. לא הלכתי עם בגדים חשופים, לא בגלל דת אלא בגלל איך שאבא שלי הסתכל עליי כשיצאתי מהבית. אתה יודע מה מצחיק? כשהתחלנו לצאת דיברתי עם אחותי. אמרתי לה שאני יוצאת עם דתי והיא התחילה לצעוק עליי. עכשיו היא שומרת לנו על הילדים כדי שנוכל להיפגש איתך".

היית כבר דמות מוכרת במגזר אז, והלכת לרעות בשדות חילונים. חששת מענייני ה'מה יגידו'?
יאיר: "ברמה המשפחתית, אחי הגדול גם נשוי לחילונית, אז הוא נשכב בשבילי על הגדר. אני לא חיפשתי דווקא דתייה או חילונית, לא היה פרמטר ברור. אבל קצת חששתי מדייטים עם דתיות בתקופה ההיא כי הייתה לי תחושה שהן בוחנות אותי מעבר ליאיר האדם הפרטי. לא הרגשתי נוח ברוב המקרים. כן, היה לי חשש שנישואין עם חילונית יכולים לפגוע לי בקריירה, שיהיו למשל מקומות דתיים שלא יזמינו אותי יותר. היו גם טוקבקים מרושעים בסגנון 'ראיתי אותו עם מישהי, אוכל שרצים', שהיו שקר כמובן. כשהיא הייתה באה איתי להופעות הייתי מבקש ממנה שתתלבש בהתאם ולא חשוף. בשלב מסוים, בעיקר אחרי המעבר לאשחר, אתה מבין שאתה נורמלי. שיש עוד זוגות כמוך. זה היה ממש משחרר".

מיטל: "כשגרנו במודיעין היינו עוף מוזר. הקהילה שם הייתה חמודה מאוד, אבל לא היה לי נוח להגיע לבית הכנסת. הם נורא ניסו אבל זה היה קשה. ובאשחר זה קל וכיף".

ואז אתם מתחתנים.
מיטל: "ומתחילים שנה קטסטרופלית. פתאום אנחנו גרים ביחד, וכל ענייני הפערים הדתיים צפו למעלה ובבום. רבנו בצורה נוראית, התקשורת בינינו הייתה לא טובה, לא ידענו לנהל את הוויכוחים. כל אחד הרגיש שהוא מוותר יותר מהשני, ניהלנו פנקסנות קטנונית אחד נגד השני".

היה שלב שחשבתם שזה מתפרק?
מיטל: "חד־משמעית כן".

יאיר: "יש לי טראומה ולכן אני זוכר את הרגע הזה היטב. זה קרה באוטו".

מיטל: "הוא העיר לי על איזה מחשוף, ואצלי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. צרחתי עליו כמו שלא צרחתי מעולם".

יאיר: "זה היה רגע שבו אמרתי לעצמי – 'כנראה שאתה לא טוב בזוגיות'. ובאמת לא הייתי טוב בזה".

ובכל זאת התגברתם.
"כן. זה קרה בראש השנה. קבענו שנהיה אצל ההורים שלי בכוכב־יאיר, אבל מיטל ממש רצתה לאכול ארוחה עם המשפחה שלה שהייתה בתל־מונד. לא הסכמתי שהיא תיסע לשם ברכב".

מיטל: "התחלנו להתווכח על זה, ובחצי ייאוש זרקתי לו – 'בוא נלך ברגל וזהו'".

יאיר: "וכמו ברעיון על המופע, אמרתי לה, יאללה. בין כוכב־יאיר לתל־מונד יש עשרה קילומטרים בקו אווירי. קמתי מוקדם, התפללתי ותיקין ויצאנו לדרך. הלכנו דוך דרך חצרות בכפרים ערביים, היה משונה ומעולה. הגענו להורים שלה אחרי ארבע שעות, אכלנו צהריים וחזרנו ברגל עוד ארבע שעות בדיוק לארוחת ערב החג השני. היו לנו שמונה שעות לבד, עושים יחד משימה שמטרתה לחבר בינינו, זה היה מדהים".

מיטל: "אתה מבין שהוא עשה קופי–פייסט, הרומנטיקן"

מיטל: "עצם זה שמצאנו פתרון מחוץ לקופסה, ושהבנו שאם באמת רוצים יש פתרון, נתן לנו חילוץ מהמצב שבו היינו".

היום אתם רואים בנישואין האלה לכתחילה או בדיעבד?
מיטל: "הא?"

יאיר: "אתה מבין עם מה אני מתמודד? אפס יידישקייט. עגלה ריקה".

ריקה, אבל נחשים ועקרבים יש בה.
מיטל: "מה?"

יאיר: "אני והוא יכולים כשני דתיים לנהל עכשיו שיחה של חצי שעה כזו בארמית ועם רפרנסים לכל מיני אמירות מפורסמות של רש"י, ואת תרגישי מחוץ לעניינים. יש לדתיים עולם תוכן שלם שגדעון שלנו לא מקבל עכשיו בגלל שהוא לומד בבית ספר חילוני. לשאלתך, אפשר לומר שזה בדיעבד, אבל נמצא בסולם החשיבות הרבה אחרי פרמטרים כמו זוגיות נכונה למשל".

מיטל: "לפני הפעם הראשונה שהגעת אלינו לשבת, ההורים שלי הזמינו מישהו שיכשיר את כל המטבח"
יאיר: "זה מוכיח רק עד כמה הם היו לחוצים שתתחתני. אם היית יוצאת עם ערבי, כל הבית היה שטיחים ונרגילות"
מיטל: "זה בא מהתחשבות, ניסיון להפגין כלפיך יחס יפה"
יאיר: "גם ההורים שלי מתחשבים ומראים כלפייך יחס יפה. הנה, אמא שלי לקחה אותך לסדנת אפייה"
מיטל: "בוא, הפרשת חלה עם ימימה מזרחי זה לא סדנת אפייה"

מציק לך שגדעון לא לומד במסגרת דומה לזו שבה אתה חונכת?
"בהחלט. ויחד עם זאת, אני לא מתחרט. בית הספר מתאים לגדעון. לי בית הספר מקום קשה, ואמנם יש בי יידישקייט ואני יכול לכאורה ללמוד דף גמרא אם ארצה, אבל אני לא באמת עושה את זה אז יש גבול להתקרבנות שאני יכול להרשות לעצמי".

מיטל: "יש פערי ידע בינינו, ועצוב לי מאוד שגדעון לא מקבל את הידע שליאיר יש".

יאיר: "אנחנו מנסים להקנות לו לפחות את חלקו בדרכים אחרות".

אז למה בעצם גדעון לא לומד בבית ספר דתי?
יאיר: "החברים של גדעון מהגן הלכו לבית ספר חילוני, ושל אדווה לבית ספר דתי. מפה נולדה החלוקה. התכנון כרגע הוא שבכיתה ז' גדעון יעבור לחטיבה דתית".

להתרסק ביחד

יאיר: "תראי מותק, אני מאוד מנסה לפרגן לך כשאת בהיריון, ולעזור ולתמוך במה שאפשר. אבל אני רוצה לשאול פה את שאר הגברים – האם גם לכם במהלך ההיריון עוברת מחשבה של 'חאלס עם זה!!!'. בסדר, את בהיריון. היריון נמשך תשעה חודשים ואת מתלוננת שנה וחצי. זה לא הגיוני. ראיתם פעם את המדריכה בספארי אומרת – 'זו הנקבה של הקנגורו, היא בהיריון אז היא לא קופצת היום'? חאלס, לכולנו קשה, אנחנו בהיריון, את לא לבד פה, יאללה תתקדמי, גם לכם זה קורה?"

מיטל: "אנחנו בהיריון? בגלל ההיריון הזה מידת הנעליים שלי עלתה בשתי מידות. צמח לי פונפון בפופיק, אני יולדת, למען השם, זה כמו להוציא מלון מנחיר! ואתה אומר לי 'אנחנו בהיריון'? חצי שנה לא ראיתי את הבהונות שלי. אתה יודע מה זה לעלות במדרגות של הגנים הבהאיים כשאתה לא רואה את הרגליים?"

את "יאיר ועצבנית" פותחים וסוגרים שני קטעים מצחיקים מאוד על חיי הזוג המעורב, אבל כאמור באמצע יש הרבה הומור שאינו קשור במגזריות אלא בהורות ובחיי משפחה. כחלק מהשיטה של יאיר אורבך לקבוע דד־ליין קשיח ולעמוד בו, הוא שכר כבר לפני מספר חודשים ארבעה מקומות לארבע הופעות שיזניקו את סבב ההופעות. המופע הראשון יתקיים ביום חמישי הקרוב (23.1) במרכז מורשת בגין ירושלים, ולאחריו ב־25.1 בגולה בפתח־תקווה, ב־30.1 במודיעין וב־1.2 בבית ציוני אמריקה בתל־אביב.

"בגלל שזה לא מופע מגזרי", אומר יאיר, "אני מנסה לשנות את דפוס החשיבה שלי גם לגבי מחיר לכרטיס. אצל דתיים תמיד יש הרגשה של תקרת זכוכית בעניין הזה. הפעם אנחנו מבקשים מחירים גבוהים יותר, גם להופעה סגורה וגם להופעה פתוחה שבה כרטיס יעלה 70־80".

זה לא הרבה למופע סטנדאפ.
"נכון, אבל אנחנו לא מספיק מוכרים. אין לי מושג מה מצבי בשוק, אפילו אצל דתיים, כי קצת נעלמתי. אצל חילונים ודאי עוד הרבה פחות. אז יש ניסוי וטעייה. ברור לי שבהתחלה בעיקר דתיים יזמינו את המופע, זה הבייס שלי, אבל אני מעוניין שזה יתרחב".

לא הלחיץ אתכם להשקיע עשרות אלפי שקלים בשכירת אולמות כשעדיין אין לכם מופע ביד?
יאיר: "אני כזה. מגיע לחוף ואז שורף את הספינות, שלא תהיה אפשרות לחזור".

כשרוב האחריות מוטלת על מיטל, המנוסה על במה הרבה פחות ממך.
מיטל: "למזלי אין לי את המודעות הזו, גם הפיננסית. זה עובר לידי, כסף של מונופול מבחינתי. אם הדבר היה תלוי בי הייתי מתחילה ללמוד את הטקסט יומיים לפני ההופעה הראשונה".

יאיר: "אני פרויקטור. יש לי משימה, יעד, אעשה הכול כדי להגיע אליו ולא משנה מי עומדת בדרכי. בגלל זה גם טסתי להודו לשבוע וכתבתי שם עוד חצי שעה כדי להשלים את המופע".

יאיר: "במהלך השנים כשסטנדאפיסטים צעירים שאלו אותי איך להצליח, אמרתי להם כל הזמן שיעלו תוכן בפייסבוק, ודווקא אני פספסתי איכשהו את תור הזהב הזה של הפייסבוק, שבו כשהיית מעלה תוכן הוא היה טס בוויראליות. אם היינו מעלים את המופע הזה לפני שלוש שנים, הוא היה עף"

מיטל: "ואני בינתיים עם שיר, התינוקת שרק נולדה. אז תוסיף לזיכרון, שהוא לא משהו מלכתחילה, גם טפשת היריון וחוסר שעות שינה כרוני. ובכל זאת אנחנו עולים עם המופע. אוקיי, מתברר שגם אני פרויקטורית".

יאיר: "האמת היא שהמופע יקום וייפול עליה. אם היא תהיה פצצה, המופע יהיה פצצה. היא חדשה, אז הכול עליה. אם היא באה ומפרקת את הקהל – זה יהיה מדהים. אבל בלי לחץ, מיטלי".

חשבתם מה יקרה אם לפני הופעה תריבו, אבל מהריבים הרציניים האלה?
יאיר: "זה בהחלט אישיו. יש לנו מריבות לפעמים, לא פיצוצים אבל יש, והן סוחבות אחריהן תחושות. כשאני מופיע לבד אחרי ריב, אני עושה ניתוק וזה עובד. מאוד מפחיד אותי שתהיה סיטואציה כזו לפני הופעה".

מיטל: "אתה לא סומך עליי?"

יאיר: "סומך עלייך, אבל יש דברים שלא תלויים בנו. למשל, יבוא יום ואנחנו נתרסק בהופעה. זה יהיה קשה. אני כבר עברתי את זה, ואת לא. ויש אפשרות שתגידי 'אני לא עושה את זה יותר'".

מיטל: "אל תשכח שהייתי מורה. נראה לי שהתמודדתי שם עם כל כך הרבה דברים שמרסקים, אני די מחוסנת".

יאיר: "גם אני כזכור לך הייתי מורה, ואני מצטער אבל זה לא דומה".

מיטל: "בכל מקרה יהיה קל יותר להתרסק יחד".

יאיר: "זה נכון. להתרסק לבד זה ממש קשה. לקח לי שבועות לצאת ממקרים כאלה, ואני די חזק מנטלית".

מיטל: "אתה אומר את זה בהשוואה אליי?"

יאיר: "את בכוח רוצה לריב, הא?"