כבר מזמן קבעתי לעצמי כלל זהב בחיים: להימנע מציפיות גבוהות. ובכל זאת, אחרי ששמעתי כל כך הרבה שבחים והמלצות על "פסקדו", אחרי שהיא זכתה בכל כך הרבה תחרויות וסקרים – אני מודה שמזמן לא חיכיתי ככה לארוחה. מצוידים לא רק בציפיות אלא גם בזוג חברים חובבי דגים, הגענו אל המסעדה האשדודית. היה זה ערבו של יום ראשון, שהיה חורפי וגשום, ובכל זאת המסעדה המתה מפה לפה. כבר התחלה טובה.
העיצוב במקום נתקע קצת בתחילת שנות האלפיים. לא שהוא היה נורא, פשוט לא ממש מעודכן, עם תמונות ענקיות של דגים, שולחנות עץ פשוטים ותפריט קוקטיילים ביץ'־קלאבי צעקני שפשוט לא היה קשור למקום. ואולי זה חלק מהקסם של פסקדו, אולי זו סוג של אמירה: אנחנו כאן בשביל הדגים.
גם התפריט נקי ולא מתיימר. אין כאן סיפורים ארוכים ומתישים אלא ניסוח פשוט של שתיים־שלוש מילים לצד דף של הספיישלים המודפס מדי יום ומתבסס על חומרי גלם עונתיים וכל מה שהדייג העלה בחכתו. זוהר בבדידותו מופיע בתפריט גם סטייק אנטריקוט יחיד. אני מבינה את הרצון לזרוק עצם פרה לסועדים הקרניבורים, אבל לא חבל להפוך מסעדה שלמה לבשרית רק בגללה? החלטנו ללכת על המון מנות פתיחה ולחלוק שתי מנות עיקריות: מנת ביצי דגים מסקרנת ומנת הדגל של המקום – פסקדו פלנצ'ה.
לאט־לאט השולחן התחיל להתמלא. הסשימי קליפורניה היא מנה יפהפייה לא פחות משהיא טעימה – נתחים של אינטיאס בשורה ארוכה מצד אחד, טור פרוסות אבוקדו מצד שני וביניהם תערובת קצוצה של בצל ירוק, סלרי ופלפלים חריפים. סשימי טונה חלפיניו היה מצוין אף הוא, נדיב בגודלו, והוא שילב בין מליחות שהגיעה מתיבול הסויה, זץ חריפות מהטבסקו הירוק וסיומת רעננה של כוסברה. מהמנות המיוחדות דגמנו את הסביצ'ה אבוקדו שהגיע עם הוראות (הו, כמה שמלצרים אוהבים לתת הוראות איך נכון לאכול את המנה): את קוביות הדג והאבוקדו שמגיעים בתוך חצי אבוקדו ריק יש להפוך ולערבב עם הצ'יפס הפריך. הדג היה שמיימי, האבוקדו רך־רך ועשיר טעמים (למה רק אצלי אבוקדואים מגיעים במצב צבירה של קשה־אבן או שחור־רקוב?)
העובדה שמסעדה ממוקמת על קו החוף עדיין לא מבטיחה שהדגה בה תהיה טרייה, אבל כשהבעלים כוללים את ערן ז'נו, שמשתייך לאחת ממשפחות סוחרי הדגים הגדולות בישראל, כנראה אי אפשר לטעות. זו לא רק הסחורה שמובחרת, גם השירות. המלצר שלנו היה שילוב נדיר של ידע, תשוקה והיכרות עמוקה עם התפריט, וכל זאת מבלי להיות מעיק או נחמד באופן מלאכותי.
אבל חוץ מהדגים יש כאן גם לא מעט מנות ירקות. הפטריות (מנה עצומה) היו חביבות, אבל חבל שלא גיוונו קצת והרכיבו מנה שכוללת יותר מסתם שמפיניון צלוי מוקפץ בשמן זית ופסטו. הזוקיני שטוגן בפירורי פנקו היה סתמי ואילו סלט הירקות הקצוץ (מלפפון, עגבנייה, בצל סגול) היה טרי וטעים אבל בנאלי כמו זה שמוגש בחדר אוכל בקיבוץ, ובטח לא שווה 35 שקלים.
העיקרית הראשונה – הלוא היא הפסקדו פלנצ'ה, הייתה מנת נתחי בס צלוי שהוגשה עם ערימת ירקות חצי חיים חצי צלויים (בצל, שרי, פלפל חריף) חתוכים בגסות א־לה סלט איכרים, לצד תפוח אדמה מדורה שהוגש בצלחת נפרד (לייק על הקונספט) והיה ממש מנה בפני עצמו. התפוד הוגש מעוך חלקית, כשהקליפה השרופה בדייקנות עדיין עליו, ובצל ירוק, שמן זית, מלח ופלפל גס מפוזרים למעלה. החיסרון: ההגשה המעניינת הזו גרמה לו להתקרר מהר מדי. היתרון: הוא היה מושלם.
כעת לשיא הערב – המנה שלא השאירה אף אחד מאיתנו אדיש (מי בטראומה ומי בערגה): ביצי דגים ברוטב מרוקאי חריף. לא, לא מדובר בביצים קטנות דוגמת קוויאר אלא בשקים עדינים וגמישים אשר השף המיומן שלף מתוך נקבות בס. השקים נושאים בתוכם אלפי ביצים זעירות ובעת הבישול הן הופכות לעיסה שמזכירה קצת מרקם של מוח. אם כל זה לא הספיק לכם, אז השקים הללו דומים במראם לתולעים, מה שבהחלט מקשה על הביס הראשון – אבל מי שיצלח אותו יגלה את אחת המנות המקוריות והטעימות שמוגשות בארץ.
הקינוחים היו בינוניים וכללו קרמו ולרונה שמעליו סורבה של שוקולד בלגי וקראנץ' נוגט ו"קופקבנה" – גלידת קוקוס שהוגשה בתוך חצי אננס מרוקן לצד חתיכות אננס טרי. זו הייתה הגשה קצת מוגזמת, אבל ההברקה הייתה בכלל פירורי שיבולת שועל קלויים שנתנו לה טוויסט מעיף.
פסקדו היא מה שקורה כשחומרי גלם טריים ומעולים פוגשים את יחי זינו – שף עם יד נדירה וצנועה, שיודעת להרים אותם בלי לקחת מהם את הכבוד הראוי. והיא בהחלט עמדה בציפיות. היי שלום, ותודה על הדגים.
בקיצור דג זהב // אל תפספסו סביצ'ה טונה ואבוקדו // בשולחן ליד מדרימים לצד מקומיים
//שעת הדרקון
בבר האנדרגראונד האסיאתי שבמרכז תל–אביב ירקחו לכם כשפים
בתקופת היובש בארצות–הברית פעלו לא מעט מסבאות באופן בלתי חוקי והיו חבויות מן העין, מוכרות רק ליודעי סוד. המקומות הללו כונו "ספיק איזי" על שם הדיבור השקט שהיה נהוג בהן, זאת כדי להימנע מפשיטות של המשטרה. בשנים האחרונות טרנד הספיק איזי התקמבק, כבש את בירות העולם ולאחרונה ניתן למצוא גם בתל–אביב כמה מסעדות וברי אנדרגראונד סודיים, שאליהם לא מוביל אף שלט או כיתוב. אחד המיוחדים שבהם הוא ללא ספק ה"מושו", הממוקם מתחת למסעדת "קפה האנוי" וחולק גם את אותם הבעלים, מה שניכר היטב בטביעת היד העדכנית במקום. בתוך מרתף אפלולי ששימש פעם ככספת של בנק, ומאחורי סורג ובריח, נמצא בר עם מראה חתרני, וידיאו ארט מהפנט על הקירות ולוח ניאון שמהבהב בסינית: "בית מרקחת לקסמים מודרניים" (לפחות אליבא דגוגל טרנסלייט). ואכן, במושו רוקחים כשפים.
כל הקוקטיילים כאן מיוחדים מאוד ומורכבים מפיוז'ן אסיאתי–אירופי שנע בין ואסאבי לקונסומה עגבניות, אבל הכי כיף זה כשהמיקסולוג (ברמן בפלצנית) מכין
לכם משקה פרי דמיונו (היוש חלבון ביצה בכוס שלי).
המנות קטנות ומיועדות יותר לנשנוש לצד השתייה, וגם בהן תוכלו למצוא נגיעה של אלכוהול: סלט פפאיה מעולה עם רוטב קוקוס, בוטנים, כוסברה ורום (39 ש"ח); רול מושלם של אצות נורי, טונה אדומה עם איולי וסאקה שערבב את כל החושים בפה (52 ש"ח); או מיני לחמניית באו רכה וחמימה (54 ש"ח) במילויים כמו טרטר בקר או שוק אווז (אנחנו הכי אהבנו את הטאטאקי טונה אדומה).
במיתולוגיה הסינית "מושו" הוא דרקון מזל אניגמטי, רב–פנים ומפתיע. בדיוק כמו המשקאות שתוכלו ללגום בו.
Mooshoo // פרישמן 77, תל–אביב
//חדשות האוכל
שבוע חופש בארגון "יד לאישה", הפועל לשחרור מסורבות גט ועגונות, מחפשים כל הזמן דרכים מקוריות להעלות את המודעות למצוקתן של נשים שנלקח מהן טעם החופש. אחת מהן תתקיים בשבוע הקרוב (19־25.1) והיא מסקרנת במיוחד. 12 מסעדות מובילות ברחבי ירושלים נרתמו למשימה ויצרו מנות חופש שיוגשו באופן חד–פעמי רק במסגרת המיזם. בין המסעדות: המוציא (שבקייה של ברווז), קפה מיכאל (חלה מטוגנת עם שוקולד), רחל בשדרה (תבשיל אורז ספרדי חורפי) ואנג'ליקה עם "קשת בענן" – טורטליני שמש עם פטריות וענני כרובית לצד קשת ירקות ותבלינים לאכילה.
על טבעי בשורה לטבעונים: לאחרונה קיבלה "התחנה הראשונה" בירושלים את תו עמותת Vegan Friendly והפכה למתחם הקולינרי הראשון בישראל שמונגש לצרכן הטבעוני. לאחר שיתוף פעולה מאומץ וחידוש התפריטים, כל בתי העסק בתחנה מציעים מנות נטולות מוצרים מן החי. ב"מזנון" תוכלו לבחור מבין שקשוקה והמבורגר טבעוניים, ב"פרש קיטשן" לנסות תבשיל הודי וסלטים מושקעים, באסיאתית "סטיישן 9" להתחמם עם מרק אגדשי טופו, פואן קווה, פאד קין או גרין תאי, ב"פיורי" האיטלקית תוכלו לנשנש ארבעה סוגי פסטות, ב"בלונדי" לטעום טוסט גריל עם גבינת וגה ועוד.
מתחם התחנה הראשונה // דוד רמז 4, ירושלים
