יש ספרים שהיותם טובים או אפילו מעולים נובע מצורת בניית העלילה ופיתוליה תוך כדי הסיפור. יש כאלה שאיכותם נובעת מיכולתו של הסופר או הסופרת בתחום בניית הדמויות הראשיות. יש שמקבלים את שבחי הביקורת והקוראים בגלל הסוף וסגירת הקצוות. הנה דוגמה לספר שמקיים את כל שלוש הדרישות. לא פלא שהוא מככב שבועות לא מעטים ברשימות רבי המכר וזוכה גם לשבחי הביקורת, שילוב שאינו מובן מאליו.
"המטופלת השקטה" הוא רומן פסיכולוגי שבמרכזו רצח. העניין הוא שהרצח כבר פתור: השורה הראשונה בספר, בחלק שאחרי הפרולוג, היא "אלישה ברנסון הייתה בת שלושים ושלוש כשרצחה את בעלה". כאן נכנסים לפעולה יכולותיו המרשימות של הסופר, אלכס מיכאלידס, תסריטאי הוליוודי כושל שהחליט לכתוב רומן. אלישה ברנסון הייתה ציירת מפורסמת בלונדון, שנשואה לצלם האופנה המוערך גבריאל. חייהם נראו כגן עדן עלי אדמות, עד היום שבו החליטה לרצוח את בעלה. ומאז – היא שתקה. השתיקה הזו, ממש אף מילה אחת שיצאה מפיה, נמשכה לאורך המשפט, שהסתיים באשפוזה במוסד פסיכיאטרי. וגם שם היא המשיכה לשתוק. עלילת הספר מתרחשת שש שנים אחרי הרצח, ומתוארת מנקודת מבטו של תיאו פייבר, פסיכולוג משפטי שמוצא במקרה של אלישה עניין רב. הוא מצליח להתקבל לעבודה במקום שבו היא מאושפזת, ומתחיל לנסות למצוא דרך אל ליבה של אלישה כדי להבין ממנה מה קרה בערב שבו החליטה ליטול את חיי בעלה, ובעיקר מדוע.
את ציר העלילה העיקרי, שמתאר את מערכת היחסים הנרקמת בין הפסיכולוג לרוצחת, מלווים כמה צירים שהכרחיים להתפתחות הסיפור. האחד הוא קטעים מיומנה האישי של אלישה, שמספקים הד הכרחי לצד השותק במשוואה. השני הוא ניסיונו של פייבר להתחקות אחר עברה של אלישה, ולנסות להבין דרך קרובי משפחה ומכרים אחרים מה יכול היה להביא למעשה שביצעה. הציר השלישי הוא מערכת היחסים המעורערת בין הפסיכולוג פייבר לאשתו. שלושת הצירים הללו, שלרגעים רבים במהלך קריאת הספר נראים בחלקם נטולי הקשר וחסרי כל משמעות להתפתחות העלילה – מלבד ניסיונות פסבדו־פסיכולוגיים ללמוד משהו על נפש האדם – מתלכדים לקראת חלקו האחרון ומתנגשים זה בזה במהירות ובעוצמה שיוצרות ניצוצות של ספרות נפלאה.
מיכאלידס הצליח ליצור כאן ספר שמצד אחד מתכתב עם הז'אנר האהוב והפופולרי של ספרות מתח הכוללת גופה בעמוד הראשון, חקירה אינטנסיבית מלאה בתפניות וטוויסט אחרון מפתיע בהחלט. מצד שני, הוא עוסק באופן לא שטחי ולא מעליב בסוגיות שבמעמקי עולם הנפש. הקורא נהנה משני העולמות האלה, וגם אם במהלך הקריאה הוא עשוי לאבד מדי פעם את הקשרים הסמויים בעלילה שהסופר טמן בין הדפים בכוונה תחילה, רק מאמץ קטן יחסית נדרש כדי לצלוח אותם ולהגיע לסוף מתגמל במיוחד.
ואם כבר מדברים על טוויסטים בעלילה, הרי שאותו אלכס מיכאלידס, שכאמור פנה לתחום הפרוזה לאחר שנכשל כתסריטאי בהוליווד, חוזר להוליווד בדלת הקדמית בזכות "המטופלת השקטה". השחקן בראד פיט שקרא את הספר והתלהב, רכש את זכויות התסריט שלו ויפיק אותו בקרוב. זה לא אומר שיהיה מדובר בהכרח בסרט טוב. אחד מהספרים הטובים ביותר בעשור הראשון של שנות האלפיים, "אשתו של הנוסע בזמן", הופק לסרט קולנוע לפני עשור והיה כישלון מוחץ שזכה לביקורות איומות. למפיק קראו אז בראד פיט.
המטופלת השקטה אלכס מיכאלידס, מאנגלית: רחל פן, ידיעות ספרים, 336 עמ'
