בשבוע שעבר ביקרנו באחד מהמוסדות הקולינריים הבולטים של אזור הדרום, מסעדת הדגים "פסקדו". השבוע הצפּנו למוסד אהוב לא פחות, אבל כזה שבאופן אישי תוצריו מדברים אליי הרבה יותר. "מקלות וניל" היא קונדיטוריה מיתולוגית בעפולה, שמייצרת כל דבר מאפה שעולה בראשכם – טארטים יפהפיים, קוגלהופים ריחניים, בריושים ממולאים בכל טוב, קרואסונים אווריריים, עוגות מוס מרהיבות ואקלרים חלומיים. כולם עומדים בסטנדרט הגבוה ביותר, ללא שום צורך בהנחת פריפריה. לפני כמה חודשים הרחיבו במקלות וניל את התפריט וכעת מגישים כאן לא רק קינוח אלא גם את שאר הארוחה.
המקום נטול כל קונספט עיצובי ומזכיר יותר אזור אכילה בקניון מאשר בית קפה, אבל זה לא הפריע לו להמות חברות שישבו לקפה, משפחות עם ילדים שבאו לסגור את הפינה של ארוחת ערב ורכבת אינסופית של לקוחות שהגיעו לאסוף מאפים הביתה.
התפריט אכן מורחב ובהחלט מאמין במוטו "פחמימה, את חברה". הוא נע בין ארוחות בוקר (מוזלי, שקשוקה, ביצה עלומה), בצקים למיניהם (טוסטים, פיצות וכריכים) ומבחר פסטות טריות תוצרת בית, סלטים ואפילו מנת דג אחת.
החלטנו לדגום את הניוקי, שהוגש באופן משונה עם פוקצ'ת הבית (אוהבים פה פחמימות, כבר אמרנו), והגיע עם רוטב חמאת מרווה ויין לבן שהיה שמנוני מדי, והזכיר רוטב שמנת שחיממו אותו למחרת במיקרוגל. החיבור עם גבינת הוולנסיי, הערמונים, אפונת השלג והאספרגוס היה מוצלח, רק חבל שהיה מדובר באספרגוס מ"עלי אקספרס". רוצה לומר: מסמורטט, קטן וראה ימים יפים יותר.
המשכנו אל לביבות הבטטה ביוגורט. הן היו יותר מאפינס שטוחים מאשר לביבות אבל היו מוצלחות, אם כי מעט מלוחות מדי. היוגורט בהחלט עזר לאיזון הטעמים, והסלט שלצידן היה כל מה שצריך מסלט מלווה. קצת מלפפונים, קצת סלנובה, קצת שרי, קצת ויניגרט.
המצטיינת מכולן הייתה דווקא מנת סלט הקינואה. פטריות היער המוקפצות שבתוכו הוסיפו טאץ' מעניין שלא רואים בדרך כלל בסלט הזה, אבל החלק הכי מפתיע בו היה לחם האגוזים האלוהי שהוגש איתו. אני לא זוכרת מתי נהניתי ככה מפרוסת לחם טרי וחמים (ועוד אפילו בלי חמאה).
אך האמת היא שעם כל הכבוד לאוכל – אנחנו פה בגלל הקינוחים. לא אכחיש, היה מאתגר לבחור מתוך הוויטרינה המושלמת. חוץ מהקינוחים שכבר הוזכרו יש שם גם עמדת גלידת יוגורט עם מיני תוספות לצד קופסאות של מרנגים, טראפלס, מקרונים ועוד ועוד. בהמלצת המלצרית התבייתנו בסוף על "ספירלה וניל" שהייתה פשוט תענוג בלתי פוסק: תחתית פריכה ומתוקה עם קרם קרמל מלוח, מעליה פרלינה אגוזי לוז ומלא־מלא קרם שנטילי וניל מושלם. כל כך מושלם שבעוד אני מתארת אותו כעת צפים בי געגועים עזים לטעום ממנו שוב (ומדובר על לפני יומיים, כן?). גם עוגת המוס "שוקו שוקולד" לא אכזבה, חוסלה במהירות והייתה עשירה בגווני שוקולד שנעו בין מוס שוקולד חלב למריר לגלסאז' רושה מבריק.
אין ספק, "מקלות וניל" היא תחנת חובה למצפינים. אלו מביניכם שסובלים מחולשה למתוק מוזמנים לדלג אל המנה האחרונה ולהתחיל בהעמסת הסוכר. הנאה צרופה מובטחת.
//מנשנשים
ממזרח תיפתח הרעה כדי לחמם לכם את החורף, אסם יצאה במגוון טעמי ביסלי חדשים מהז'אנר (המעט מאוס) "מסביב לעולם" בסדרה הרגילה ובסדרת הבת "אח של", המבוססת על חטיפי תירס. דגמנו שני טעמי "אח של": הוואסאבי קאוואי שאמור היה לזרוק אותנו ליפן היה לא יותר מבינוני. עדיני החך, שימו לב: החריפות הוואסאבית בהחלט מורגשת, אז שמרו מרחק. למרות בינוניותו הוא עוד הצטיין לעומת הגרסה התאילנדית, העונה לשם "פאד תאי קוואסן", שהיא ללא ספק החטיף המיותר בתבל. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא איך הסדרה הזו עברה מבחני טעימה.
