*יום חורפי וגשום בגבעת רם שבירושלים. אני בדרכי לאקדמיה ללשון העברית, שנמצאת ממש בתוך קמפוס האוניברסיטה העברית. שבוע השפה העברית, שמצוין סביב תאריך הולדתו של אליעזר בן־יהודה, הוא הזדמנות מצוינת לראיין את מי שעומד מאחורי עמוד האינסטגרם הפופולרי של המוסד העליון למדע הלשון העברית, תליק כרמון.
תליק כרמון (41) – נפתלי על שם סבו, הקיצור מילדותו – הוא ראש מדור קשרי קהל של האקדמיה. הוא חולש על הצגת התוכן, הרשתות החברתיות, האתר, אגרות המידע (ניוזלטר בלועזית) והאירועים שמפיקה האקדמיה, כפי שקוראים לה בקיצור. "אני שנתיים וחצי באקדמיה. לפני כן עבדתי בארגונים חברתיים – הייתי בתנועה לאיכות השלטון הרבה שנים ובאגודה לזכויות האזרח. התמחיתי בלקיחת מסרים מורכבים ובפישוטם בשביל ציבור רחב יותר. שם הדגש היה על מאבקים משפטיים, באקדמיה ללשון העברית המסרים לשוניים".
מטרתו של תליק היא ובראש ובראשונה לקרב את השפה העברית לציבור מפתיע, "לא אנשים שהיו חושבים להתחבר לשפה העברית קודם". ההחלטה להציב בתפקיד של תליק אדם שאינו בלשן אינה מקרית. "זה לא מובן מאליו שמחליטים לקחת מישהו מבחוץ כאיש שיתווך את האקדמיה לציבור הרחב", אומר תליק. "יש הבנה, הכרה, שאנחנו רוצים להגיע לקהלים חדשים, לקהלים צעירים".
הרשתות החברתיות הן הדרך לחבר בין האקדמיה – שנחשבה שבמשך שנים למנותקת מהעם – ובין קהלים חדשים וצעירים. המספרים מדברים בעד עצמם: בפייסבוק 265 אלף אוהדים, בטוויטר כ־19 אלף ובאינסטגרם נחצה לאחרונה רף 100 אלף העוקבים, 72 אחוזים מהם מתחת לגיל 34.
למה החלטתם לפתוח עמוד אינסטגרם לאקדמיה?
"הצעירים נמצאים שם. עד עכשיו ברשתות החברתיות עקבו אחרינו מורות ללשון, עורכי לשון, אבל האג'נדה היא לפתוח את זה לציבור רחב יותר – לא רק לציבור שמעורה בשפה, אלא לציבורים חדשים. שכמה שיותר אנשים יתעסקו בשפה ויתעניינו בה".
כל פוסט מתחיל את דרכו בשאלה ששולח גולש, בחומרים מאתר האקדמיה או בענייני השעה. "בכל שבוע אני מנסה לערוך תמהיל שיעסוק בתיקוני לשון, בעושר השפה, בהתייחסות לסדר היום הציבורי ולחגים. יש רשימה של נושאים, ואני נעזר גם בחומרים באתר של האקדמיה וגם במערכת הפניות שלנו, שהיא פעילה מאוד – כ־1,500 פניות בחודש זורמות למערכת שלנו. גם ברשתות יש עוד מאות אם לא אלפי פניות. הרבה מהנושאים שאנחנו כותבים עליהם מגיעים משאלות הציבור".
כל פוסט או ציוץ שכותב תליק (או הסטודנט שעוזר לו בכתיבה וברעיונות) עובר הגהה של המזכירות המדעית של האקדמיה, כדי למנוע תקלות וטעויות.
אתה התחלת את העיסוק ברשתות החברתיות?
"כשהגעתי היה כבר דף פייסבוק עם 70,000 אוהדים. אבל חשבון אינסטגרם עוד לא היה לנו והתחלתי לעבוד על זה רק לפני שנה וחצי. קפצנו די מהר למאה אלף עוקבים. זה יפה, אנחנו לא משקיעים בקידום בתשלום. הכול אורגני וטבעי".
איך מגיעים למאה אלף עוקבים באינסטגרם?
"אני לא חושב שיש הרבה דפים מנחילי ידע שמקבלים אהדה כזו. זה שילוב של הטקסטים הבהירים והנגישים, עם העיסוק בסוגיות שבני נוער ואנשים בכלל מתחברים אליהן. ה'סטורי' לדעתי עוזר לנו – יש לו תפוצה רחבה יותר וקל להפיץ אותו".
יש הבדל בתכנים שאתה מוסר לאינסטגרם, לפייסבוק, לטוויטר?
"צריך להיות, אבל אני לא תמיד מצליח לעשות את זה. אם היה כוח אדם, אז כן, בוודאי. ועדיין, יש בסטורי דברים שלא יעלו בפייסבוק. אינסטגרם הוא ויזואלי. אבל יש טקסטים שחוזרים על עצמם בטוויטר ובפייסבוק או באינסטגרם.
"אני עובד עם סטודנט צעיר, כדי להתחבר לטרנדים צעירים. לא מזמן היה טרנד של 'אוקיי בומר', מכירה? זה התחיל באמריקה. 'בומרים' הם אנשים שנולדו בשנות החמישים, ו'אוקיי בומר' זה 'שמענו אותך יא זקן'. זה לא היה בפייסבוק, אבל באינסטגרם ערכנו סקר, 'איך הייתם מתרגמים: סבבה סבא? או ניחא קשישא?'. אנחנו מנסים להתחבר לעולמות תוכן צעירים".
ואיך אתה מצליח להגיע לטרנד הזה, נניח?
"אני מכריח את עצמי להתעדכן. בפייסבוק אני נכנס ל'צינור', למובילי דעת קהל. באינסטגרם אני נכנס לדפים משפיעים כדי להבין על מה מדברים".
אתה קצת חוקר את התרבות של בני הנוער.
"אני לא מתיימר להגיד משהו עליה. אני כן מנסה לדבר בגובה העיניים. זה חלק מההצלחה של הפעילות שלנו. לפעמים אני מעבד תשובה מאתר האקדמיה לפייסבוק, ומקליל מילים כבדות כדי לפשט את המסר".
"לא מזמן היה טרנד של 'אוקיי בומר', מכירה? זה התחיל באמריקה. 'אוקיי בומר' זה 'שמענו אותך יא זקן'. זה לא היה בפייסבוק, אבל באינסטגרם ערכנו סקר, 'איך הייתם מתרגמים: סבבה סבא? או ניחא קשישא?'"
אין פה פספוס? ביודעין אתה מרדד קצת – גם את השפה.
"השאלה היא עד כמה אפשר להעמיק ברשתות החברתיות. אחד מהפתרונות שלנו בפייסבוק, למשל, הוא שאת הטקסט המרחיב אני אשים בתגובות. אבל נכון שאני מרדד, מפשט. אי אפשר לתפוס את כל ההיבטים של סוגיה לשונית ולהפיל אותה על כולם ברשתות החברתיות".
אז למה לעשות את זה בכל זאת?
"כי אני מעורר עניין בציבור. אחת הבעיות היא שאין מספיק אנשים שמתעסקים בלשון, שרוצים לחקור. אני רוצה להצית את הזיק. אחוז אחד ירצה, בגלל פוסט שהוא קרא, לקרוא באתר, ויירשם לניוזלטר, שהוא יותר מעמיק. זה גם חלק מהעניין. אני לא יכול לתפוס את כל החינוך הלשוני, אבל כן לסובב איזשהו בורג".
מה זה גומץ?
עכשיו אנשים מכירים את השם "האקדמיה", אומר תליק על מידת השפעתה של פעילותו ברשתות החברתיות. "יש בני נוער שפונים אליי בשאלות. בפייסבוק חסמנו את האפשרות, אבל באינסטגרם לא היה לי לב לחסום. בני נוער שואלים אותנו על עברית, אני לא רוצה לפספס את זה".
עד כמה התחביבים שלך משפיעים על פרסומי האקדמיה?
"אני ירושלמי, אז בשנה שעברה כשרק דיברו על שלג העלינו פוסט לקראת השלג. אדם מביא את האישיות שלו לתוך הכתיבה".
ועד כמה העבודה עם אנשי האקדמיה, הלשונאים, משפיעה עליך?
"עדיין אגיד לך בשיא הכנות שאני יכול לכתוב רשומה על טעות ולטעות את אותה טעות ביום שאחרי".
אפשר לומר שהשפה של בני הנוער לא גרועה כמו שחושבים?
"זו התפיסה שלי, אבל אני לא יודע אם אני מייצג את האקדמיה. בכל דור אומרים שהעברית הולכת ומתקלקלת. העברית עדיין חיה, בועטת, משתמשים בה. אני לא רוצה להסיק מסקנות לגבי כלל בני הנוער אבל אשמח שהם יתעניינו יותר. שירחיבו את התחומים שהם רוצים להעשיר בהם. תחקרו, תשאלו, תבדקו בגוגל. אנחנו מתים על פרצופונים, אימוג'יז, אבל כדאי לזכור שלפעמים אפשר להשתמש במילים. זה אחד הדברים שאני מנסה בצורה מחויכת לעשות בפרסום שלנו".
לא ייתכן שאצא מבניין האקדמיה בלי שלמדתי אף לא מילה אחת חדשה בעברית. שאלתי את תליק מה המילה האהובה עליו בעברית. "יש מילה שהפתיע אותי עד כמה אנשים מתחברים אליה. זה מין פורמט כזה שהכנסנו, לתאר מקומות שאנשים לא יודעים לתאר מה הם. הגּוּמָּץ. את יודעת מה זה גומץ?".
לא… מה זה?
"זה החלק הזה בברך, 'בית השחי' של הרגל. גומץ".
שמעת אנשים משתמשים במילה?
"המון. זה מאוד הצליח, אנשים מתים על זה. זה משהו תלמודי, זה לא חידוש של האקדמיה. אנשים מתחברים למילה הזאת. יש לה צליל חמוד, שגם אני מתחבר אליו".
