הם התחילו להגיע אל הסטודיו בדרום תל־אביב. כל אחד מהם בנפרד שופע באישיות כובשת ובסטייל הורס, אבל רק כשהאחרון מביניהם הגיע עם אופניו החשמליים המקום התחיל להתפוצץ מאנרגיות, ובאוויר התפזר קסם שאי אפשר להסביר. שלם הגדול מסך חלקיו.
כמו רביעיית הגברים של "הפמליה", ה"שבאבניקים" כבשו בסערה את המסך הקטן (ועוד הרבה מסכים במגזר החרדי, שרבים מתוכו מקפידים לצרוך באדיקות כל פרק מיד לאחר עלייתו באתרים פיראטיים). מצוידים בחליפה וקנייטש בכובע הפכו – דניאל גד (אבינועם), אורי לייזרוביץ' (גדליה), ישראל אטיאס (מאיר) ועומר פרלמן (דב לייזר) – לחביביי המבקרים והצופים. את הסדרה שמשודרת ב־HOT VOD יצר אלירן מלכה (יחד עם המפיק דני פארן), ואת חלק מהפרקים ביים מאור זגורי.
אנחנו נפגשים רגע לפני שידור הפרק האחרון של העונה וימים מספר אחרי ששלושה בחורי ישיבה חרדים נזרקו מהישיבה בגלל ששימשו ניצבים בסדרה, והעניין מסעיר מאוד את השבאבניקים. תוך שהם מתארגנים לצילומים, הם שמים בצד את הצחוק ואת הציניות ומדברים מתוך ליבם.
פרלמן (דב): "מתוך מאה ניצבים בסדרה, בערך ארבעים אחוז היו תלמידי ישיבות חרדים. היה מדהים לפגוש בחורי ישיבות אמיתיים כאלה, וכבוד להעביר את הקול שלהם. זה פשוט לא היה יכול לעבוד אם לא היו מגיעים בחורי ישיבה אמיתיים לסט. מרגש לראות אותם רוצים להיות חלק מהדבר הזה. הם השראה. הם באו ואמרו, 'אנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו כדי לתת לכם הצצה לעולם שלנו', ובזכות זה הסדרה הזו עשתה כל כך הרבה טוב. אני יכול להעיד על עצמי שפעם כשהייתי מגיע לירושלים, הייתי משתדל להתרחק מחרדים, הם לא עניינו אותי ואפילו הרתיעו אותי. מאז הסדרה בא לי רק לשבת ולדבר איתם, לשמוע על העולם שלהם. הם מלאי סטייל ואישיות, ואם רק נהיה מודעים ורגישים אליהם כולנו נרוויח. ללכת ולהעיף את הבחורים האלה מהישיבה זה ללכת אחורה".
אטיאס (מאיר): "הם לא באו להיות נגד משהו או מישהו בעולם החרדי, ההפך, הם באו להשתתף בסדרה שמשקפת את העולם שלהם. אני מבין שיש חוקים למקום מסוים ויכול להיות שעכשיו יבוא ראש ישיבה ויגיד שלא עושים את הדברים האלה, אבל מפה ועד לזרוק אותם זה מוגזם, זה באמת מצער אותי מאוד. כל המטרה של הסדרה היא לעשות קירוב לבבות, גם אם צפים נושאים שמעוררים ביקורת ושיח. חבל שבסופו של דבר נגרם ההפך, ושלושה בחורים שילמו מחיר כל כך יקר".
גד (אבינועם): "הייתי שמח אם ראש הישיבה היה נוהג בהם כדרך 'בית הלל' ומשאיר אותם בישיבה. בעצם המעשה שלו, הוא פספס את כל מה שהסדרה הזו מדברת עליו – קירוב לבבות. איזה מסר חינוכי בא להעביר הראש־ישיבה הזה? הוא הורס להם את העתיד בגלל שהשתתפו בסדרה? זורק אותם מהישיבה?"
לייזרוביץ' (גדליה): "דרך ארץ קדמה לתורה. אם 'הראשישיבה' (בהגייה של גדליה) שלהם, השפיצר שלהם, קורא את זה, שיעשה חשבון נפש ויראה כמה העולם החרדי הרוויח מהסדרה הזו, ויחזיר אותם לישיבה".
אני בספק אם הוא קורא מוצש.
לייזרוביץ': "כן", הוא צוחק, "הוא בטח 'צו"לניק' (צדיק ורע לו, כינוי לחנון חרדי אדוק – ר"ר)".
עולם של תורה ונספרסו
כשברקע סערת חוק המרכולים, מלחמות שבת בעיר אשדוד, שאלת הפרדת החרדים באקדמיה, ופולמוס עבודות הרכבת בשבת, הסדרה שבאבניקים מצליחה לאחד סביבה דתיים, חילונים וחרדים, ולגרום לכל אחד למצוא את עצמו בארבעת הצעירים. אבינועם לסרי, בנו של ח"כ חרדי מזרחי, הוא נהנתן יהיר שנמצא בישיבה רק בגלל זכות אבות. מאיר סבג הלבבי הוא בחור ספרדי ("אתה פרענק, לא ספרדי", מטיח בו השדכן) שמתקשה בלימוד, מחפש שידוך, אך נתקל שוב ושוב באכזבות בשל נתוני הפתיחה הנמוכים שלו בעולם החרדי. דב לייזר בראון המתנשא, הוא בנו של עורך דין מאמריקה שלומד לתואר במשפטים במקביל ללימודיו בישיבה, ואילו גדליה (שכמו מדונה מסתפק רק בשם פרטי) הוא צו"ל חסר טקט המתקשה בשידוכים.
עבור עומר פרלמן זהו התפקיד הגדול הראשון שמילא עד כה. דניאל גד שיחק את התפקיד הראשי בסרט "מפריח היונים" ומככב בסדרות נוער שונות, אטיאס שיחק ב"זגורי אימפריה", שם שיחק גם לייזרוביץ' שמופיע כבר שנים בתיאטרון, בקולנוע, ובסדרות שונות בטלוויזיה.
הארבעה לא ממש הכירו זה את זה לפני העבודה על הסדרה. אמנם אטיאס ולייזרוביץ' חלקו שירות צבאי משותף ושיחקו יחד בזגורי, אולם היתר נפגשו בפעם הראשונה במהלך החזרות. בתור גיבושון הם ערכו סופי שבוע בירושלים, שבהם הם התלבשו כחרדים, נטמעו בישיבות והתארחו אצל משפחות חרדיות. הכול כדי להכיר מקרוב את עולמם של השבאבניקים – עולם של תורה ונספרסו, חולצות של "ברוקס ברדרס" ויראת שמיים, בחורות ואינטרנט.
וכן, הם מצחיקים. הדינמיקה הכיפית ביניהם עובדת מצוין גם מחוץ לסדרה, למרות שעברו כבר למעלה משנתיים מאז הסתיימו הצילומים. הם נפגשים באירועים הקשורים לסדרה, אבל גם יוצאים יחד לשתות בירה, לצפות בכדורגל ולבלות, והם גם פעילים בקבוצת הווטסאפ שלהם "שבאבניקי על".
דמיינתם שסדרה על ארבעה בחורי ישיבה חרדים תזכה להצלחה כזאת?
פרלמן: "משהו בדינמיקה בינינו, בשילוב העבודה עם אלירן, שהוא בחור אינטליגנט ורגיש – עבד טוב. הייתה תחושה על הסט שמשהו מיוחד קורה. אבל בין לדמיין את זה קורה לבין ההתממשות של זה, יש פער גדול. עבורי, הזכות הגדולה היא להיות ביצירה שמעבירה מסר, ויש לה בשורה לקיום של שלום וקבלה של שכבות מאוד מנותקות אחת מהשנייה בעם הזה".
אטיאס: "פיללנו וקיווינו, אבל אני חייב להיות כן ולומר שלא ידעתי שהשבאבניקים הולכים להיות 'הפמליה' החדשה. זה מגניב ומדהים שזה קורה".
גד: "לגמרי האמנתי, ברגע שקראתי את התסריט הגוף שלי נדרך. ויתרתי על תפקיד בסדרה 'תאג"ד' בשביל אבינועם. ויתרתי על זה עוד לפני שהדברים בשבאבניקים היו סגורים, והסוכן שלי אמר לי 'דניאל, אתה תצא קירח מכל הכיוונים', ובכל זאת ויתרתי כי האמנתי בזה".
לייזרוביץ': "גם אני ויתרתי על תפקיד אחר בשביל גדליה. ידעתי מההתחלה שזה יצליח, גם בזגורי ישר הבנתי את זה".
כשראיתי את הפרק הראשון התעצבנתי מגדליה הצו"לניק, מאבינועם הנהנתן, מלייזר המתנשא וממאיר התמים. איך קרה שתוך כמה פרקים נשביתי בקסמיהם?
גד: "אבינועם הוא נושא הדגל של השילוב בין שני העולמות, הוא סוחב את החבורה למראות העולם החילוני, לאו דווקא רק ממקום של נהנתנות, אלא מתוך רצון להיות חלק מהעולם המודרני, ליהנות מהאפשרויות שהוא מציע ודרך זה לעשות קירוב לבבות. יש לו הרבה אהבה לבורא, ובכלל הוא רוצה להקרין את סט הערכים שהוא גדל עליו בבית, לעולם החילוני. הוא מנסה לקחת גם מהעולם החילוני את הדברים הטובים. לפעמים זה מצליח, ולפעמים לא, וכשהוא פחות מצליח הוא נשבר. רגעי השבירה יוצרים את האמפתיה כלפיו".
פרלמן: "הרבה אנשים מסתכלים עליי ואומרים לי שבמציאות אני 180 מעלות מלייזר, אבל לייזר בא מתוכי, מתוך צד באישיות שלי שהיה מושתק עד עכשיו. סבא שלי הוא לגמרי השראה לדמות של לייזר, ואפילו השתמשתי במצית הזהב שלו בסדרה, כדי להביא לסט משהו ממנו. יש לו תמונה מהבר מצווה שלו כשהוא עם תפילין, מבט ממזרי ועיניים בורקות. מין שילוב של קודש וחול, והתמונה הזו היא לגמרי השראה ללייזר. מצאתי את הדמות הזאת בתוכי בוורסיות שונות, ומשהו מתוך זה כנראה עבר הלאה למסך".
אטיאס: "סוד הקסם של מאיר זה הכנות והתמימות, הוא לא שופט את האנשים שסביבו, הוא מסתכל על החיים ופתוח אליהם. יש בו יושרה ואמת וכמובן המקום שהוא בא ממנו. הוא לא מבין למה הוא לא יכול לצאת עם מישהי עשירה. מאיר הוא הלב של החבורה, הדבק, הנשמה הטובה שתמיד יעזור לך".
לייזרוביץ': "גדליה נכנס לי ללב מההתחלה. התרגשתי ממנו והיה לי חשוב להביא את הדמות שלו. גדליה הוא לכאורה דמות קיצונית, ששורפת שלט של דוגמנית. כשחילונים קוראים בעיתון על חרדי ששורף שלטים הם אומרים 'החרדים האלה', ופתאום גדליה גורם להם להבין למה הוא עשה את זה. על פניו הכי קיצוני, אבל הוא גם הכול מהכול".
פגישה ראשונה
הארבעה עברו כאמור טירונות בעולם החרדי, ולוו ביועץ דת צמוד שהסביר להם איך מבטאים מושגים בהברה ישיבתית־אשכנזית, איך שרים בהתלהבות "ימים על ימי מלך תוסיף", איך מסבירים סוגיה בגמרא ומה זה מים אחרונים. עבור רובם, הדת איננה עולם זר.
גד: "אני הולך עם אבא לבית הכנסת בשבת, ואנחנו עושים ארוחת שישי משפחתית. אני מניח תפילין מגיל 13, ובעיקר מאוד מאמין. אני תמיד אומר שהכובע לא קובע והמעיל לא מועיל, מה שכן משנה זה האמונה, שבחיים הפרטיים שלי זה משהו שמאוד נותן לי משמעות".
אטיאס מניח תפילין גם הוא, לומד תורה בשיעור קבוע עם חברים מהברנז'ה, ונוסע לאומן. גם לייזרוביץ' מניח תפילין ו"לוקח מהיהדות דברים מופלאים". לפרלמן, שבחייו כל קשר לדת הוא מקרי בהחלט, הסדרה הייתה היכרות ראשונה עם עולם זר. לקח לו, אגב, שנה להשתחרר מההרגל של הנחת היד על הראש, כדי לוודא שהכיפה או הכובע לא מחליקים לו.
"אני מגיע ממקום חילוני מאוד, והדת מרוחקת מאוד מהעולם שלי. הכרתי חרדים רק מהתקשורת, מה שאומר ששמעתי רק על סוג ספציפי שלהם, שמגיע לתקשורת רק בהקשרים שליליים. כאן גיליתי שיש המון שכבות בעולם החרדי. לראשונה הכרתי חרדים שרוצים להיות חלק מהעולם המודרני, משהו שהוא ההפך הגמור מהתדמית הפנאטית שהם קיבלו. התסריט של שבאבניקים הצליח לערער על מוסכמות. אלירן הצליח להראות איך עולמות שונים יכולים להתמזג".
מה היית לוקח מהעולם הזה?
"הבנתי שבעולם החילוני שלנו אין דברים שהם קדושים, וזה חסר. הבנתי שאמונה היא רצון למצוא אחיזה במציאות. זה משהו שאני יכול להזדהות איתו. יש משהו יפה בלהקטין את עצמך מול כוח שהוא גדול ממך ויכול לתת לך ביטחון ולענות לך על שאלות. זה יכול להיות אלוהים או מישהו או משהו אחר".
מה הפתיע אתכם לרעה בעולם החרדי?
גד: "הפתיע אותי עניין הגזענות, העובדה שבחורה אשכנזייה לא יכולה להתחתן עם בחור ספרדי. בכלל עולם השידוכים במגזר הפתיע אותי לרעה. כאב לי גם לשמוע על שנאת חינם בין המגזר החרדי לדתי־לאומי. מעולם לא הסתכלתי על אדם כדתי יותר או פחות בגלל שהוא חובש כובע קסקט, בורסלינו, כיפה שחורה או סרוגה".
פרלמן: "אחת התגליות שהיו לי מטלטלות היא ההבנה שמדובר בבחורים בני 23 שמעולם לא חוו חום ומגע, אינטימיות ואהבה. זה דבר שמעצב אותך, כי כל אחד משתוקק למצוא אהבה. הקור של לייזר מגיע מכך שהוא לא חווה אינטימיות וחום, לא מצד המשפחה שלו ולא מצד אישה. גם אותי נושא הגזענות בשידוכים הפתיע לרעה, היה לי עצוב וקשה לראות את זה. יש משפטים שלייזר אומר שהיה לי קשה להגיד אותם, אבל זו המציאות, ואני שמח שזה עולה. בעולם החרדי וגם בחברות אחרות עדיין מעמד או מוצא משפיעים על אהבה ומערכות יחסים, ועל זה כל החברות צריכות להילחם. לשבור את נושא המעמדות. האחריות היא של חילונים ודתיים. זה עולה בסדרה ואני מקווה שזה ייתן כוח ליצור שינוי בחברה החרדית, ובכל חברה שקיימת בה גזענות ואפליה על רקע כסף או מוצא".
אטיאס: "שלחו לי מעיתון חרדי את רשימת המאורסים היומית, ואת פשוט רואה טור של אשכנזים מאורסים עם אשכנזיות, וטור של מזרחים מאורסים עם מזרחיות. אני חושב שיש כאן משהו פגום מהיסוד, ואני מאוד מקווה שהוא ילך וייעלם. אשתי רומנייה, ובחיים המוצא שלה לא היווה עניין בקשר בינינו".
מציעים לכם שידוכים?
אטיאס: "אני היחיד שנשוי, אבל אני כל הזמן מקבל הצעות שידוכים בשביל השאר. כולן רוצות להכיר את אבינועם, גדליה ולייזר".
תגובות חוצות מגזרים
על סט הצילומים נרשמת התרגשות מהמצולמים. כל צוות ההפקה, שמורגל בעבודה עם סלבריטאים, מבקש מהם משהו – תמונה משותפת, סלפי או ברכה לאחיינית החוגגת בת מצווש. האהבה אליהם חוצה גבולות ומגזרים. כמו השבאבניקים גם להם אכפת מהנראות החיצונית, והמצלמה לא מתחילה לעבוד עד שהאחרון בהם מבסוט מהתספורת והחולצה. לייזרוביץ' משתף שלא מזמן טייל עם דבורה (מאיה ורטהיימר) בבני־ברק, והתגובות הנלהבות ל"גדליה" היממו אותו. "כשהייתה מישהי שצעקה 'תלך מפה, אתה לא שייך לפה', כולם התגייסו להגן עליי ואמרו לי להתעלם ממנה". הוא מספר שגם בצד החילוני הוא מקבל תגובות מדהימות. "ידידה שלי, הכי חילונית שאפשר, היא רקדנית ונוסעת בקו שעובר בבני־ברק. בעקבות גדליה היא אמרה לי שהיא מקפידה לפחות באוטובוס להתלבש יותר צנוע, כי היא מבינה טוב יותר מה עובר על חרדים".
פרלמן: "מה שקרה בבני־ברק קרה גם בתל־אביב. חברות שלי רואות את הסדרה בשקיקה, וזה פתח להן את הראש. זה מדבר חרדית בעטיפה חילונית. לא מזמן פגשתי שני אחים חילונים שעובדים בבר בתל־אביב, הם היו פעם בחורי ישיבה והם פתחו מולי את סיפור החיים שלהם. הם אמרו שהמקום שממנו באו היה משהו שהם נורא התביישו בו, ופתאום עכשיו כשהשבאבניקים והחרדים מוצגים באור אנושי, הם קיבלו הזדמנות לשתף את העולם הזה בלי להתבייש. הרגשתי שעשינו משהו גדול, הרבה מעבר לטלוויזיה".
אטיאס: "מישהי כתבה לי תגובה שממש ריגשה אותי. היא סיפרה שהיא חרדית שרואה את הסדרה, שמעולם לא יצא לה לראות סדרה שתואמת למציאות שלה, ושהיא שמחה שסוף־סוף רואים על המסך את הרצונות והתשוקות שלה. היא אמרה שהיא תמיד חלמה שתהיה סדרה שתשקף את העולם שלה".
פרלמן: "אני מקבל באמת המון הודעות. היה בחור ישיבה שבשבוע הכפילים שלח לי הודעה שהוא שם תמונה שלי כי אנשים לא מפסיקים לעצור אותו ולבקש להצטלם כי חושבים שהוא לייזר. נכנסתי לפרופיל שלו ותכלס הוא באמת נראה כמו לייזר בראון שמחוץ למסך. בחור חרדי שחבר שלו יצא בשאלה ועזב את הארץ כתב לי שהוא ראה את השבאבניקים והדמות של לייזר הזכירה לו את החבר הזה. הוא הרים לו טלפון אחרי ארבע שנים שהם לא דיברו והם התפייסו".
לייזרוביץ': "ניגש אליי עיתונאי חרדי אחרי ההקרנה הראשונה, ואמר לי 'חבר שלי נהרג, הוא היה גדליה. הרגשתי שהוא חי דרכך'. נגמרתי מזה. בכיתי מאוד.
"בבית קפה ניגשה אליי מלצרית וסיפרה לי שהיא ממושב תפרח במקור, שיש לה אח חרדי ושהם כבר לא מדברים כמה שנים. היא אמרה לי: 'הוא יודע שאני עובדת בתל־אביב ומכירה שחקנים, והוא פשוט התקשר ושאל אם אני קשורה לשבאבניקים. הוא אמר שהוא חייב לפגוש את גדליה, אילו מידות טובות יש לו, איזו אישיות'. היא ענתה לו 'הוא שחקן', והוא התעקש שגדליה בא מתוכי. מפה לשם הם בקשר וחזרו לדבר".
מה ההבדל בין התגובות שאתם מקבלים לסדרה בעולם החרדי ובעולם החילוני?
אטיאס: "מצד אחד החרדים אומרים לי, צ'מע זה אחד על אחד, יש לי חברים כאלה בדיוק, והדרך שבה שיקפתם את העולם החיצוני והפנימי שלהם מדהימה'. מצד שני יש מי שאומרים לי שהגזמנו, ושבחורי ישיבות לא מתנהלים ככה. בעולם החילוני אנשים בעיקר אומרים לי 'בואנה, איזה מגניבים הם'".
פרלמן: "המון חרדים מזהים את עצמם בסדרה, הם רואים שהם מוצגים כמגניבים, הם אגב באמת ממש מגניבים. הם מצליחים להזדהות עם המצבים שהדמויות עוברות, שזה הכי מטורף מבחינתי. זה אומר שהצלחנו להביא פיסה מהעולם הזה, וזה הכי הרבה ששחקן יכול לבקש. מצד החילונים אני שומע המון תגובות כמו 'באמת יש אנשים כאלה?' חברים שלי שהם הכי מתרחקים מהעולם הזה, פתאום נדלקים עליו. הוא מסקרן אותם, הם מרגישים שהם יכולים להזדהות עם דברים בתוכו, ורוצים פתאום לדעת עליו עוד".
לייזרוביץ': "בעולם החרדי אני מקבל בעיקר תגובות כמו 'יו גדליה, איזה צדיק, היה לי כזה בישיבה'. ניגשים אליי אנשים ואומרים 'אני גדליה', כל אחד שונה מהשני, אבל הם מרגישים גדליה. תגובות מאוד מפרגנות וכיפיות. בעולם החילוני, התגובות הן 'אם לא גדליה, לא הייתי מבין את העולם הזה', כי גדליה הוא הכי צו"ל אבל הוא הולך אחרי הלב והמצפון שלו".
גד: "אני מרגיש שבזכות הסדרה חילונים מסתכלים באור חיובי יותר מבעבר על חרדים. הם רואים אותם פתאום כאנשים שמתמודדים עם אותם קונפליקטים שהם מתמודדים איתם. אם בעבר החליפה והכובע יצרו מרחק וכולם נראו להם אותו דבר, עכשיו הם נחשפים לדמיון. מהדתיים או החרדים אני מקבל הודעות שהם מאושרים שסוף־סוף מציגים על המסך את הדילמות והקונפליקטים שהם מתמודדים איתם. מזדהים מאוד עם אבינועם ועם הרצון שלו לשלב בין עולם הערכים שהוא נולד אליו, לבין העולם המודרני שהוא רוצה להיות חלק ממנו".
לצד התגובות הנרגשות, היו גם תגובות פחות נלהבות במגזר, כאלו שציינו שהסדרה לוקה בחוסר דיוק, מהגרביים הצבעוניים מדי של אבינועם ועד לעובדה שדבורה מתייצבת בפתח הישיבה כדי לדבר עם גדליה, שלא נדבר על דפי גמרא שאינם קיימים במציאות. גד מתנדב להדוף את הטענות בשם החבורה. "אצטט בעניין הזה את אלירן שקורא לכל ההערות האלו 'מסכת קטנוניות'. קודם כול היה לנו יועץ חרדי שליווה אותנו, כדי להיות כמה שיותר אותנטיים. חוץ מזה אנשים אומרים לי 'לא יכול להיות קו עלילה כזה, אין מצב שבחור חרדי יהיה עם בחורה לא דתייה'. אבל בפועל קיבלתי כמה הודעות שבהן נשים או גברים סיפרו על קשר כזה. זה קורה, ואנשים חייבים לצאת מהתבניתיות שלהם. הדברים קורים, הכול אפשרי".
מסתכלים קדימה
אחת הסצנות מעוררות העניין בסרט היא כשלייזר מוצא את עצמו באמצע טיול "בין הזמנים" ברמת הגולן בשדה מוקשים, והחבר'ה מזעיקים את צה"ל כדי לחלץ אותו בבטחה. בין שני הצדדים מתפתח דיון מרתק העוסק בסוגיית השוויון בנטל. גם הרביעייה מרגישה כמו בשדה מוקשים כשאני שואלת אותם על החרדים והשירות הצבאי. כולם מתחמקים באלגנטיות מלהגיב, ומבקשים "לא להיכנס לפוליטיקה". בסופו של דבר, דווקא גדליה הצו"לניק מתגייס למשימה.
לייזרוביץ': "דווקא כמי שבא מהעולם החילוני אני יכול להגיד שיש גם הרבה חילונים פציפיסטים. אנשים שלא מתגייסים זה משהו שקורה גם בציבור החילוני, רק שקל להעיר ולבקר אותו במגזר החרדי. אני חושב שאת הטיעון החרדי נגד הגיוס ("ואם כל הצבא היה חרדי, גם אז החילונים היו שולחים את הילדים שלהם להתגייס?") אלירן כתב בגאונות רבה, ובכלל הסצנה החזקה הזאת פעלה לשני הכיוונים. גם החילונים הצליחו להבין טוב יותר את החרדים, וגם החרדים הבינו את הטענות של הצד השני. יש מקום ללומדי תורה. אני חושב שמי שתורם בלימוד אז שיתרום בלימוד, אבל אם מישהו רואה שהוא מחרטט ולא באמת לומד, אז אפשר למצוא התנדבויות או משהו אחר לתרום דרכו למדינה ולקהילה".
לסיום, העונה השנייה נכתבת בימים אלו. יש לכם השערה מה יקרה בה?
לייזרוביץ': "גדליה יגדל בתורה ויפתח בית מדרש שנקרא 'שאגת גדליה', או בתור פיצוי על המצפון שלו הוא יתחיל לעבוד במכבי אש".
אטיאס: "מאיר הופך לחסיד ברסלב ומארגן טיסות לאומן, רק שם לא ישפטו אותו אם הוא אשכנזי או ספרדי, תלמיד חכם, או לא".
פרלמן: "אני מדמיין את דב לייזר הופך לעורך דין שפותר איזה תיק מהפכני בבית המשפט. אני מנסה לשכנע את אלירן לכתוב פרק שבו לייזר לוקח את כל החבר'ה לבית שלו בניו־יורק, וככה לסדר לכולנו טיסה. חוץ מזה, חייבת להיות לו אהבה, ויש לי משום מה תחושה שזה יהיה עם אישה מבוגרת ממנו".
גם גד מפליג עם החלום הניו־יורקי: "אבינועם יפתח רשת בתי קפה כשרים בניו יורק.
