"בלי הרבה דיבורים", היוצא בסדרת זוטא של הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא חלק נוסף בתהליך הקאנוניזציה שעוברת המשוררת חמוטל בר יוסף, ומאפשר מבט דק ואינטימי על שירתה שנפרשת על פני למעלה מחמישה עשורים.
בר יוסף היא פרופסור לספרות באוניברסיטת באר שבע ומתרגמת מחוננת, וככזו היא בעלת השכלה ספרותית רחבה; מתוך כך, הבחירה הפואטית העקבית שלה בשיריה מעניינת ביותר: שירתה איטית, מאופקת, כמעט דהויה באופן שבו היא נמנעת מתיאורים רגשיים סוערים, למרות שהמהלכים הביוגרפיים שמחוללים אותה עשויים מהחומרים העזים ביותר. וכך, שירים על נושאים קשים ושוברי לב כמו גירושין, יתמות ואסונות משפחתיים נכתבים בלשון מדודה, כמעט דיבורית, שמאחורי האיפוק העז שבה נתון שברון לב גדול: "שֻׁלְחַן מִטְבָּח שֶׁהִצַּבְתִּי / הָיָה לִי לֱאֶרֶץ אוֹיֵב / הָרִצְפָּה שֶׁבְּתוֹכָה רֻצַּפְתִּי / הָיְתָה לִי לְאֶרֶץ אוֹיֵב / הַקִּירוֹת בְּחֶלְבִּי טִיַּחְתִּי / הָיוּ לִי לְאֶרֶץ אוֹיֵב / אֶרֶץ לִחְיוֹתָה נוֹלַדְתִּי / הָיְתָה לִי לְאֶרֶץ אוֹיֵב / וְלָמָּה חַיִּים לִי בְּאֶרֶץ / הָיְתָה לְאֶרֶץ אוֹיֵב".
זהו קובץ שבור לב, שהיופי ועצם הכתיבה שלו הם מרד: מרד בבדידות, ברצון הנואש לאהבה, בסבל ואף במוות. מול מגע הכאב נוצרת תנועה אינסטינקטיבית של התכווצות ואף רצון להימנע מהשירה. אלא שזהו המקום שבו מתגלה משוררת אמת: בר יוסף כותבת את שיריה מתוך מודעות גדולה לצרכים האנושיים הנואשים ביותר, ומגישה אותם לקורא באיפוק שאינו מסתיר את הזעקה שבהם.
שיריה דורשים קריאה שנייה ושלישית, כזו שחודרת מבעד לשקט החיצוני שאופף אותם כביכול; כאשר השקט הזה מופר, מתוך התפעמות פתאום – שעשויה לרוב מרסיסי אור המאירים על השגרה – נוצרים שירים מופלאים החוגגים את האור ומתרפקים עליו: "רְאֵה אֵיךְ הַכֹּל נִשָֹּא עִם רוּחַ הַיּוֹם / הַכֹּל נֶאֱחָז וְתָלוּי בְּתוֹךְ הָרוּחַ הַיּוֹם: / הַבָּשָׂר תָּלוּי בַּנְשָׁמָה / וְהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בָּאֲוִיר / וֱהָאֲוִיר תָּלוּי בַּשָּׁמַיִם / נֶאֱחָז בִּזְרוֹעַ הָאוֹר. // רְאֵה, בְּעֹמֶק הַתַּפּוּז מִתְעַגֵּל הַפְּרִי. / בָּרֶחֶם שֶׁל הַיַּלְדָּה יֵשׁ יֶלֶד".
יש משוררים שמודעים יותר לדיבור, ולעומתם כאלה המודעים בעיקר לשתיקה; "בלי הרבה דיבורים" הוא מבחר מייצג של שירת חמוטל בר יוסף, וכשמו כן הוא – הכרעה פואטית לשירה מחויבת, מאופקת, שהכאב בה הוא גילוי לשתיקת ולתשוקת חיים גדולה.
פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁלֹא יָדְעָה לִשְׁתֹּק / עוֹד כְּשֶהָיְתָה תִּינֹקֶת בַּת שָׁלֹשׁ / הִיא פִּטְפְּטָה נוֹן סְטוֹפּ, בְּלִי לִבְדֹק / עִם הַקָּרוֹב וְהָרָחוֹק. // הַפִּטְפּוּטִים הִזִּיקוּ לָהּ עַד בְּלֹא מְתֹם: / בְּבֵית הוֹרֶיהָ, בַּכִּתָּה, עִם הַבָּנִים / עִם בַּעֲלָה וְהַיְלָדִים. בְּכָל מָקוֹם / הִשְׁאִירָה נֶעְלָבִים וּתְאֵבִים לִנְקֹם. // עַכְשָׁו סוֹף סוֹף הִיא לֹא אוֹמֶרֶת כְּלוּם. / וּבְכָל זֹאת כָּל מַה שֶּׁכָּתְבָה / מַמְשִׁיךְ, כְּמוֹ קוֹל עָמוּם שֶׁל רוּחַ, / לָשֵׂאת בְּאָזְנֵיכֶם נְאוּם.
בלי הרבה דיבורים
חמוטל בר יוסף
הקיבוץ המאוחד
125עמ'
