נמרוד לוי הצטרף להפועל ירושלים לפני תחילת העונה הנוכחית, וכבר הספיק לזכות במדיה בשני תארים. המנה הראשונה, בתחילת העונה, הייתה גביע ווינר, בזכות ניצחון מתוק מבחינתו על האקסית מכבי תל־אביב; המנה המרכזית הגיעה בשבוע שעבר בדמות זכייה בגביע המדינה, לאחר ניצחון על עירוני נהריה במשחק גמר צמוד בהיכל ביד־אליהו שהסתיים בתוצאה 89:92. בדרך לשם, בסיום מותחן ברבע הגמר, הדיחה מחזיקת הגביע את האלופה מתל־אביב.
"זה היה שבוע מיוחד מאוד בשבילי ובשביל המועדון. זו הפעם הראשונה שאני זוכה בגביע המדינה, חיכיתי לחצי הגמר ולגמר ורציתי כבר לעלות על המגרש", אומר לוי. "אלו המעמדים שחלמתי עליהם מאז שהייתי ילד. האווירה בגמר הייתה מחשמלת, הקהל שלנו נתן הופעה מיוחדת ובלתי נשכחת. בדרך חזרה לירושלים עצרנו בשער הגיא לחגוג איתם, ומשם המשכנו למלחה. זו הייתה חוויה שאזכור לתמיד. יש עוד הרבה עבודה לפנינו ובשבילנו כרגע השמיים הם הגבול".
"השחקן הישראלי צריך להיות משמעותי יותר בכדורסל שלנו. זה הבסיס שעליו צריך לבנות ולקדם את הליגה, ואני מאמין שזה גם מה שהקהל רוצה לראות. לצערי ישנם רבים שקידום השחקן הישראלי פחות חשוב להם"
לוי חתם בקיץ החולף על חוזה לשנתיים בירושלים, לאחר משא ומתן ארוך בין הצדדים, שגם נקלע למבוי סתום מספר פעמים במהלכו. "מה שעברתי בקיץ החולף לא היה שונה ממה שכל שחקן כדורסל עובר במהלך פגרה, בשלב שאין לו חוזה והוא מחפש מקום טוב להיות בו", מסביר לוי, "היה לי חשוב להתחרות ברמה גבוהה ולהיות חלק מקבוצה שמשחקת גם במפעל אירופי. בדקתי גם אופציות מחוץ לישראל, אבל ברגע שהגיעה הצעה שהניחה את דעתי ועונה בדיוק על הדרישות שלי, מקבוצה בסדר גודל של ירושלים, לא חשבתי אפילו שנייה יותר. עבורי זה המקום המושלם להיות בו".
"הייתה לי שנה קשה מאוד בעונה הקודמת ואני פשוט שמח להיות בהפועל ירושלים, עם הנהלה מצוינת, צוות מקצועי נהדר, שחקנים שהם חבורה של לוחמים וקהל שמעביר בי צמרמורת בגוף בכל פעם מחדש", מציין הפאוור־פורוורד/סנטר בן ה־24, המתנשא לגובה 2.08 מטרים. כחלק מהמעבר, ארז לוי את חפציו ועבר לגור בירושלים, בשכונת רמת־שרת הקרובה לארנה, ההיכל הביתי של הקבוצה.
"בחודשים האחרונים למדתי להכיר בפעם הראשונה את ירושלים ואני אוהב מאוד את העיר, את האווירה ואת האנשים, וממש נהנה פה", הוא מספר. "גם מבחינה מקצועית כמעט לא היו לי קשיי התאקלמות. כל הגורמים במועדון, ממנהל הקבוצה דיוויד בסן, דרך הצוות המקצועי וההנהלה ועד לשחקנים, קיבלו אותי בזרועות פתוחות מהרגע הראשון ועזרו לי בכל דבר שאני צריך. במועדון יש תחושה כמו במשפחה ופשוט היה טבעי לי להגיע לפה. ברגע שאתה אוהב את האנשים, החיבור הופך לקל יותר, ואני שמח על העובדה שאני כאן. הסיטואציה הזאת נותנת לי הרבה מוטיבציה לעבוד קשה בכל יום, כדי להשתפר ולתרום כמה שאני יכול".
עד כה נראה השידוך בין הצדדים כהצלחה, לפחות בזירה המקומית. לוי תורם 8.2 נקודות, 4.9 ריבאונדים וכמעט אסיסט בממוצע למשחק בליגה, ב־22.7 דקות לערב. באירופה הוא משחק הרבה פחות, 12.4 דקות לערב בליגת האלופות של פיב"א, שבהן הוא תורם 4.7 נקודות ושני ריבאונדים בממוצע. ירושלים ממוקמת שנייה בטבלת ליגת העל אחרי מכבי תל־אביב, והיא סיימה ראשונה בשלב הבתים בליגת האלופות. "אני תמיד רוצה להוציא מעצמי יותר ולתרום לקבוצה יותר, אבל אני מרוצה מההשתלבות המקצועית שלי בירושלים ועושה הכול כדי להתקדם. זה אף פעם לא נגמר. ההתנהלות במועדון היא ברמה הכי גבוהה, יש לנו קבוצה של בחורים טובים ואני מרגיש שזה שונה ממקומות אחרים ששיחקתי בהם. ביומיום אני מבלה הרבה זמן עם בר טימור, תמיר בלאט ועידן זלמנסון, שהפכו לחברים קרובים, אבל באמת שהתחברתי במועדון לכולם, מאלי האפסנאי ועד לאחרון השחקנים".
"הייתה לי שנה קשה מאוד בעונה הקודמת ואני פשוט שמח להיות בהפועל ירושלים, עם הנהלה מצוינת, צוות מקצועי נהדר, שחקנים שהם חבורה של לוחמים וקהל שמעביר בי צמרמורת בגוף בכל פעם מחדש"
ההצלחה של ירושלים העונה נובעת, כך נראה, גם מהעובדה שהקבוצה משחקת יחד ואין בהכרח כוכב אחד שמוביל אותה מדי ערב.
"אני חושב שזו הגדרה מדויקת למדי", מסכים לוי, "מהרגע הראשון עודד קטש אמר לנו שיש הרבה כישרון בקבוצה, אבל המטרה העיקרית היא שנשחק ביחד בתור קבוצה, וזה יהיה הכוח האמיתי שלנו. וזה באמת מה שקורה. בכל ערב נתון אצלנו מישהו אחר מתעלה. אנחנו לא קבוצה של כוכב אחד".
איך העבודה עם קטש עבורך?
"עבדתי עם קטש בעבר במסגרת הנבחרות, והוא מאמן נהדר שמבין שחקנים. הוא יודע ורואה את הדברים הקטנים והחשובים שעוזרים לך להתקדם ולהפוך לשחקן טוב יותר. אני נהנה לעבוד איתו, חושב שאני מתאים לשיטה שלו, והרבה בזכותו היה לי קל יותר להשתלב מקצועית בירושלים. הוא באמת משהו מיוחד".
צמיחה לגובה
העונה לוי הוא שחקן רוטציה בקבוצה שמשחקת פעמיים בשבוע. "בראשון־לציון לפני שלוש עונות שיחקתי גם במסגרת אירופית, אבל ברור שכרגע אני נמצא בסיטואציה אחרת, שבה התפקיד שלי בקבוצה גדול יותר", הוא אומר, "העומס הוא משהו שצריך לדעת להתמודד איתו נכון, אם זה לאכול טוב, לנוח ולהתאים את עצמך למצבים שונים, כמו נסיעה שלפעמים נמשכת יום שלם. צריך לדעת להכין את הגוף. אני נהנה מכדורסל בימים אלה ומברך על מה שקורה. כיף לשחק פעמיים בשבוע ולהתחרות מול קבוצות טובות בארץ ובאירופה".
בתחילת העונה ליאור אליהו עזב את ירושלים אחרי שש עונות. אליהו זכה עם האדומים בשתי אליפויות וגם היה קפטן הקבוצה. לוי, שהגיע כמחליף על המשבצת שלו, פחות אוהב את ההשוואה המתבקשת בין שניהם. "לליאור יש קריירה נהדרת, הוא היה ביורוליג, שיחק בספרד, עשה המון בירושלים והגיע לרמות הגבוהות עם סגנון משחק מיוחד. אני מבין שאנשים משווים בינינו, אבל לדעתי אנחנו שונים בדרך שבה אנחנו משחקים, וחשוב לי להביא את עצמי למגרש, לא כמחליף של אף אחד אחר".
איך אתה מתמודד עם הלחץ ועם הציפיות הגדולות שיש מירושלים?
"כולנו מודעים לציפיות הגבוהות מאיתנו, אבל גם לנו השחקנים יש ציפיות גדולות מעצמנו, והגעתי לפה כדי להיות בקבוצה בווליום כזה. הלחץ שנוצר הוא טוב, הוא עוזר לדחוף אותנו קדימה ולעבוד קשה יותר. בכל מה שנוגע לתקשורת מסביב, אני פחות מתעסק במה שכתבו או אמרו ובעיקר ממוקד במשחק הבא".
נמרוד לוי נולד וגדל במודיעין. אמא שלו, שנולדה בשוודיה, פגשה את אביו כשטייל עם חבר בקופנהגן, ולאחר שנישאו עלתה לישראל. "שוודיה היא חלק מהשורשים שלי", הוא מספר, "אני דובר את השפה, יש לי שם סבא, סבתא ודודות, ומאז שנולדתי בכל קיץ אני מבלה שם בין שבועיים לחודש. אני גם מתאמן שם בתקופות האלה. לאורך השנים קיבלתי הרבה דברים טובים מבני המשפחה שלי בשוודיה ומהזמן שביליתי איתם, וזה חלק בלתי נפרד ממני".
לוי נולד למשפחה שאוהבת ספורט. מגיל צעיר החל לרכוב על אופניים, ואף זכה בתואר אלוף ישראל ברכיבה על אופני שטח. לכדורסל הגיע בכיתה ד'. "באותן שנים עשיתי כל מה שאחי הגדול עשה, וכשהוא החל לשחק כדורסל, מהר מאוד גם אני מצאתי את עצמי על המגרש", הוא נזכר בחיוך. "התחלתי לשחק במודיעין בחוג כדורסל והמאמן הראשון שלי, שמוליק לב הכהן, היה איש מיוחד. בגילים האלה רגילים למקם את מי שהכי גבוה מתחת לסל, אבל מהרגע הראשון הוא דחף אותי לשחק בתפקיד הרכז, ועזר לי לפתח כישורים שעזרו לי מאוד בהמשך".
"ליאור אליהו היה ביורוליג, שיחק בספרד, עשה המון בירושלים והגיע לרמות הגבוהות עם סגנון משחק מיוחד. אני מבין שאנשים משווים בינינו, אבל אנחנו שונים בדרך שבה אנחנו משחקים, וחשוב לי להביא את עצמי למגרש, לא כמחליף של אף אחד אחר"
אחרי ששיחק בקבוצת הקט־סל, הילדים והנערים במודיעין, החליט לוי לנסות ולמצוא מסגרת מקצועית מאתגרת יותר. "תמיד לקחתי את הכדורסל ממש ברצינות והוא תמיד היה בעדיפות ראשונה מבחינתי", הוא מצהיר. "כשהייתי בן 13 רציתי להתקדם והחלטתי ללכת לאימון פתוח של מכבי תל־אביב. הם אהבו את מה שראו והציעו לי לעבור אליהם. ישבתי עם ההורים, דיברנו והחלטתי ללכת על זה. שם כבר היה ברור מבחינתי שהדברים הולכים לכיוון של לעשות הכול במטרה להפוך למקצוען. גרתי אז עדיין בבית, ובכל יום סיימתי את הלימודים במודיעין, עליתי על הרכבת עם אופניים מתקפלים בתיק, נסעתי לאימון במכבי וחזרתי בערב הביתה. היום זו זכורה לי כתקופה טובה, עם מאמנים שהעניקו לי יסודות כדורסל בריאים".
לאחר שנתיים בקבוצת הנוער של מכבי תל־אביב החליט לוי על מעבר נוסף, הפעם לאקדמיה של איגוד הכדורסל במכון וינגייט, שהצריכה ממנו לעזוב את הבית בגיל 15. "לא היה לי קל לעזוב והיו לי גם רגעים קשים, בעיקר בתקופה הראשונה באקדמיה שבה פחות שיחקתי, אבל היה חשוב לי מאוד להתקדם מקצועית, ובסופו של דבר זה לא היה עניין גדול", הוא אומר, "אני מגיע ממשפחה שבה יודעים לקחת את הדברים לכיוון החיובי, וגם כשהדברים עבדו פחות טוב, ידעתי לקחת אותם למקום נכון. קיבלתי המון תמיכה, המשכתי לעבוד קשה ועם הזמן התחלתי להתקדם".
בסיכומו של דבר שיחק לוי שלוש שנים באקדמיה. "זו הייתה תקופה טובה בשבילי, לבלות עם אותם שחקנים שהפכו לחברים ולהתקדם מקצועית. נהניתי מאוד בווינגייט". לוי, שתמיד היה גבוה יותר מכולם, עשה בשנים באקדמיה עוד קפיצה גדולה בגובה, עד ל־2.08 מ' – בהחלט לא ממדים רגילים לשחקן ישראלי. "יש לי אבא בגובה 1.95 מ' ואמא שמתנשאת לגובה של 1.84 מ', אז זה לא כל כך מפתיע שאני כל כך גבוה", הוא צוחק, "מדברים איתי ושואלים אותי הרבה על הגובה, ואני כבר רגיל לזה. יש בארץ אנשים חמים, שיותר חופשיים לשאול ולהעיר. זה לא משהו שמפריע לי. גם עכשיו בירושלים אוהדים מדברים איתי ברחוב ואני נהנה מזה".
לאחר שסיים את האקדמיה חזר לוי למכבי תל־אביב, שם שיחק בקבוצת הנוער, ומשם עבר בהשאלה לקבוצות מהליגה הלאומית. "המעבר בין הנוער לבוגרים לא היה קל עבורי", הוא נזכר, "התחלתי בהפועל כפר־סבא, שם כמעט לא שיחקתי. משם עברתי לעירוני רמת־גן ולגליל, שם הייתה לי עונה טובה ומשמעותית להתפתחות שלי".
את עונת 2016/17 החל לראשונה בקבוצה בליגת העל, מכבי ראשון־לציון, אך במהלך העונה חזר שוב למכבי תל־אביב. "באותן שנים סבלתי מהרבה עליות וירידות, דבר טבעי לשחקן צעיר", הוא מסביר, "בשלב הזה בקריירה אתה צריך ללמוד למצוא את המקום שלך ברמות האלה, וצריך מאמנים שיאמינו בך וייתנו לך קרדיט. למזלי, גם בתקופות שבהן פחות שיחקתי, זה לא שבר אותי. תמיד האמנתי בעצמי וידעתי שאני יכול לשחק ולהיות טוב. הרגשתי שאני מתאים מקצועית, וכל הקשיים שעברתי חיזקו אותי בסופו של דבר".
לעזוב בלב שלם
עונת הפריצה המיוחלת של לוי התרחשה ב־2017/18 לאחר שחתם במכבי אשדוד, שאותה מאמן האמריקני בראד גרינברג. "העבודה עם גרינברג קשה מאוד כי הוא דורש ממך הרבה. אבל זה משהו שאני אוהב, ומהרגע הראשון נוצר בינינו חיבור טוב. מה שעוד יותר חשוב הוא שעוד לפני שהוא מאמן, הוא בן אדם שאפשר לדבר איתו, כזה שמתעניין בך ומתנהל מצוין מול שחקנים".
לוי סיים את העונה ההיא באשדוד עם 10.5 נקודות ו־6.3 ריבאונדים בממוצע, ונבחר לשחקן המשתפר בליגת העל. "מה שקרה לי באותה עונה היה צירוף של כמה דברים", מנתח לוי את העונה המוצלחת, "כשהגעתי לאשדוד לא ציפו ממני להיות שחקן מוביל, אבל כבר בהכנה הצגתי יכולת טובה, וברגע שדיוויד לאורי המצוין נפצע, התחלתי לקבל יותר דקות ולקחתי את ההזדמנות שניתנה לי. מבחינתי הדבר החשוב ביותר היה שהצלחתי להציג יציבות מקצועית לאורך העונה כולה".
"זו הפעם הראשונה שאני זוכה בגביע המדינה. אלו המעמדים שחלמתי עליהם מאז שהייתי ילד. האווירה בגמר הייתה מחשמלת, הקהל שלנו נתן הופעה מיוחדת ובלתי נשכחת. זו חוויה שאזכור לתמיד"
בסיומה של העונה ההיא החליטה מכבי תל־אביב להחזיר אותו לשורותיה, והחתימה אותו לשנתיים בקבוצה בתמורה ל־200 אלף דולר לעונה. אלא שלוי שיחק רק בשמונה משחקי ליגה במדי הצהובים, שבהם קלע 5.1 נקודות וקטף 1.5 ריבאונדים ב־10.4 דקות בממוצע. ביורוליג שיחק במצטבר 21 דקות בלבד בחמישה משחקים, ובאמצע ינואר 2019 הוא ביקש להתיר את חוזהו ולעזוב את המועדון. "לעולם לא אגיע למועדון בלי מטרה ברורה להיות חלק חשוב מהקבוצה, וגם כשחתמתי במכבי האמנתי וקיוויתי לקבל קרדיט על המגרש, אבל בפועל זה לא יצא כמו שרציתי", הוא מסביר את המהלך. "מהרגע הראשון במכבי הרגשתי שייעדו אותי לתפקיד משני, הדברים לא התקדמו כמו שרציתי ואני לא מרגיש שקיבלתי שם הזדמנות אמיתית. צריך הרבה אומץ כדי לקום ולעזוב מועדון כזה, זו החלטה קשה ומאוד לא פופולרית. מעטים עשו את זה בעבר, אבל אני הרגשתי שזה מה שנכון לי ולקריירה שלי. הרבה אנשים, מתוך המערכת ומסביב, אמרו לי שמדובר בהחלטה שגויה ואני עושה טעות, אבל אני רציתי משהו אחר. הכדורסל הוא הדבר הכי חשוב בשבילי, ורציתי לשחק. למרות הקושי, החלטתי בלב שלם ללכת על זה ולעזוב".
כך, פתאום, כמה חודשים אחרי שסיים עונה מצוינת וחתם על חוזה בסכום כסף גדול, נשאר לוי לבדו – בלי חוזה ובלי קבוצה. הוא החל להתאמן לבד והחליף סוכן, במטרה למצוא תחנה חדשה בקריירה. "זו הייתה תקופה לא פשוטה", הוא מודה, "דווקא אחרי שהקריירה שלי החלה לצבור מומנטום, פתאום הדברים הלכו הכי רחוק ממה שרציתי. לא היה לי קל, אבל שוב, המנטליות שקיבלתי מהמשפחה שלי גרמה לי להמשיך להילחם ולעבוד קשה. התאמנתי לבד וכשהגיעה ההצעה לחזור לאשדוד, למקום שאני מכיר ואוהב, לקחתי אותה בשתי ידיים".
לוי הגיע לקדנציה השנייה באשדוד כשהיא מסובכת בתחתית, ומיד חזר להציג בה יכולת נהדרת, שעזרה לקבוצה להתאושש. הוא רשם מספרי שיא בקריירה, עם 15.1 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו־2.7 אסיסטים לערב, כולל משחק שיא של 36 נקודות ב־33 דקות מול הפועל חולון. "אני שמח על הבחירה שלי לחזור לאשדוד ועל היכולת שהצגתי, שעזרה למועדון להינצל מירידה ואפילו להגיע מרחק נגיעה מהפלייאוף. בסוף הדברים הסתדרו בשבילי בצורה הכי טובה שיכולה להיות".
להשתפר בהגנה
לאורך השנים לוי הוא גם חלק מנבחרת ישראל. כבר לפני שנתיים זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת של קטש, והופעת הבכורה שלו הייתה בפברואר 2018, בניצחון ביתי על בריטניה במסגרת מוקדמות גביע העולם. "בפעם הראשונה שבה הגעתי לנבחרת הבוגרת הייתה הרגשה מיוחדת וטובה. יש עכשיו דור חדש בנבחרת שצפוי לרוץ יחד בשנים הקרובות, ובשבילי זה כבוד גדול להיות חלק מזה. יש משחקים חשובים מאוד לפנינו".
"מהרגע הראשון במכבי תל–אביב הרגשתי שייעדו אותי לתפקיד משני, ואני לא מרגיש שקיבלתי שם הזדמנות אמיתית. צריך הרבה אומץ כדי לקום ולעזוב מועדון כזה, זו החלטה קשה ומאוד לא פופולרית, אבל הרגשתי שזה מה שנכון לי ולקריירה שלי"
לוי אמנם אינו שחקן ותיק, אבל הוא כבר מעורה היטב במאבק השחקנים הישראלים על מעמדם המקצועי בליגה, ובמהלך השביתה שנערכה לפני שנתיים השתתף באופן פעיל בשיחות עם ראשי המנהלת ומשרד הספורט. "אני פחות עוסק בחוק זה או אחר שנקבע ופחות יודע מה נכון יותר או פחות לעשות, אבל בדבר אחד אני בטוח: השחקן הישראלי צריך להיות משמעותי יותר בכדורסל שלנו, בטח יותר ממה שקורה עכשיו", הוא קובע. "זה הבסיס שעליו צריך לבנות ולקדם את ליגת העל, ואני מאמין שזה גם מה שהקהל רוצה לראות. לא חסרים אצלנו כישרונות מקומיים, צריך לדעת לתת להם קרדיט בליגה הבכירה ולהפוך אותם למשמעותיים. אנחנו חיים בישראל והדגש צריך להיות שילוב ישראלים מצד אחד והמשך פיתוח כישרונות חדשים מצד שני. לצערי בכל העניין יש הרבה אינטרסים שמעורבים, וישנם רבים שקידום השחקן הישראלי פחות חשוב להם. זה דבר שחייב להשתפר".
מה אתה עדיין שואף לשפר במשחק שלך?
"את משחק ההגנה. להשתפר בשמירה על עמדות שונות במגרש ולשפר את עבודת הרגליים, זה הבסיס להכול".
על מה אתה חולם?
"יש לי הרבה חלומות. בטווח הקצר אני חולם להמשיך ולזכות בתארים עם ירושלים. אנחנו מכוונים ורוצים לזכות בכל התארים, כולל באליפות. זה רחוק ולא קל ויש עוד הרבה תחנות בדרך, אבל אני בהחלט מאמין שאנחנו מסוגלים לעשות את זה".
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
"אני אוהב לבלות זמן עם המשפחה שלי, היא חלק גדול מהחיים שלי. אני אוהב אוכל טוב, ובקיץ אני אוהב לגלוש. אני רואה מדי פעם קרבות MMA, ועוקב בעיקר אחרי קונור מקגרגור, שהוא מקור להשראה עבורי. זה ענף שהפך לפופולרי בכל העולם, והוא מעניין אותי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"מבחינה מקצועית אני מרגיש שאני בחמש ונמצא במועדון הכי טוב שיכול להיות בשבילי. מבחינה אישית, ברוך השם אלף פעם. אני מרגיש שהחיים שלי במקום טוב ואני נהנה מהמקום שבו אני נמצא".
