01זיכרון ילדות תרבותי. זיכרון עמום מגיל שלוש בערך, שבו אני יושב על הכתפיים של אבא שלי בהופעה של מאיר בנאי, באיזו מדשאה גדולה באוניברסיטה העברית, ואמא שלי – אז, סטודנטית במשקפיים עגולים – עומדת לידנו. אבא שלי אהב את מאיר כששניהם עוד היו בלי כיפה, ואחר כך עם. בלוויה העצובה של מאיר הוא בכה כמו שבוכים על חבר למסע.
02 ספר שקראת פעמיים. "עלי שור" של הרב שלמה וולבה, זקן המשגיחים הליטאים. ספר הדרכה ישיבתי שנפתח למרבה הפלא בסיפור על… סוקרטס. הספר הזה מחביא בתוכו קבלה וחסידות, אימון אישי ובעיקר תעוזה לפתח אינדיווידואליות ולפתוח את הלב בעולם של מחשבה ושל דעת.
03 משורר שאתה מתחבר אליו במיוחד. רועי חסן. כשקראתי את השירים שלו הבנתי ששירה יכולה להיות גרובית ועכשווית. לחסן ישנה היכולת הנדירה לתקן עולם במחאה, וזו זכות גדולה עבורי שהוא ערך את ספר הביכורים שלי. בין המתים, אני אוהב את המלנכוליה האמונית שפועמת בשקט בשירים של זלדה.
04 דמות שמעניקה לך השראה. מרן הרב עובדיה יוסף הוא עבורי גאוות יחידה וסמל ל"ישן מפני חדש תוציאו". כבחור בישיבה ליטאית בהר־נוף, הייתי הולך מדי פעם להתפלל בבית הכנסת שבביתו ומוצא את עצמי יושב ומסתכל עליו בלי יכולת להוריד את המבט. מאז שהוא נפטר אני מרגיש שאין לי על מי להסתכל ככה.
05 יוצר שאהוב עליך במיוחד. אביב גדג'. חבר טוב השמיע לי את אלג'יר באוטו באיזה לילה חורפי, והבטן שלי התהפכה. השירים של אביב הם תפילות שהופכות לניסים ויש בהם אמת לאמיתה. בהופעות שלו אני דומע בלי לשים לב.
06 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? יש לי שיר שנקרא "חרדי מחמד" ויש בו שורה שמספרת שיש לי חלום ללמוד רמח"ל עם שלמה ארצי בבית קפה. כשהשיר הזה התפרסם באתר של עיתון הארץ השורה הזו הפכה לכותרת וגרמה לי להרגיש חרדי מחמד יותר מאי פעם. למרות שבינינו, זה באמת חלום שלי.
07 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם אחת התלמידות של שולי אשתי. היא מחנכת אלופה וכריזמטית, ומאחר שהיא מלמדת בבית ספר לבנות, אין לי שום סיכוי לשמוע ולראות אותה מוסרת שיעור.
08 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. סוכריות גומי בכל הצורות. אני לא נגעל כשאומרים לי שזה מכיל כרבולות של תרנגולות ועצמות של דגים. למרות זאת, אני בטוח שיבוא יום והתפריט שלי יהיה בריא לגמרי.
