אחרי השירות הצבאי, לא הייתי מסוגל לטייל בארץ. הנגב הזכיר לי את בסיס הטירונים. ברמת הגולן עשינו אימון מתקדם, ומהגליל העליון עלינו להר דב. כל הארץ נראתה לי כשטח־אש גדול. ואכן, אין הרבה מדינות שבהן טיול פשוט באזורים מסוימים דורש תיאום עם הצבא. על הקשר בין ידיעת הארץ, המיליטריזם הישראלי וכיבוש הנוף כבר כתבו ודיברו הרבה, אבל אף פעם לא בצורה שומטת לסתות כפי שמציגות אותו שני שבתאי, עדי כהנא ובתאל דותן ביצירתן המהממת "גן הפקאן", בעזרתם של המעצב עופר לאופר ומעצב הסאונד אמיר מאיר.
בקטע המדובר, בחורה קוקטית בצורה גרוטסקית (דותן), שנראית בתחילה בדרך לשיעור יוגה, שולטת באיתני הטבע, הופכת לציידת אימתנית ומנחיתה מסוק, תוך שימוש בפירוטכניקה מתוחכמת ועדינה שיוצרת אפקט ענק. בעיסוק בדרך מקורית בנושאים כמעט שחוקים – מיליטריזם, אהבה, תרבות מול טבע – מצליחות השלוש גם להציג בהם פנים חדשות. כך, לדוגמה, כשמגיע טיפוס בעל שאיפות פרסום עם מכונת קריוקי אל שמורת הטבע, הוא מוצג בניגוד לסטריאוטיפ לא כרעשני ונלעג אלא כבחור עדין, עם סיפור אהבה קטן ועצוב. מכאן משתרשר הסיפור לפרוטוטיפ של הטבע הבלתי המופרע, ומציג מין מדרש לסיפור גן העדן, שבו חווה והנחש מתערבבים, וכן האישה ואדם, שכן את הזמר בתחילת דרכו מגלמת שני שבתאי (שכגבר נושאת דמיון מטריד לשי גבסו). בשילוב עם עבודת הגוף המרשימה של עדי כהנא נוצר מעין מדרש על סיפור הבריאה והגירוש מגן עדן, בלי הצהרות על "תיאטרון יהודי"; פשוט בעבודה דרמטית מצוינת.
בשלב הזה, הקהל מוחזר דרך שימוש בסאונד לפרולוג שפתח את הערב, ובו גילמה שבתאי בחורה באתר היכרויות, שכמו מגלמת את עונשי חוה – מ"ואל אישך תשוקתך" ועד "בעצב תלדי בנים". זו מעין תמצית של ההצגה כולה, שבה מוצג הפער לא בין החלום ושברו אלא בין החלום והגשמתו. כל זאת, תוך שימוש מודע ביתרונות ובייחודיות של המדיום הבימתי, ותוך תיבול באזכורים תרבותיים, מ"אליס בארץ הפלאות" דרך "חולה אהבה בשיכון ג'" ועד שיר נפלא של בעז שרעבי. גם העיצוב הבימתי משחק בחוכמה בין עדינות למוגזמות ובין רזון לעודף. כך נולדת על הבמה מזרקה מצמד סלעים והטבע חודר אל מבנה התיאטרון (צפיתי בהצגה כשהתארחה בתיאטרון "הבית") ביפו, בעזרת חול שנופל מהתקרה (העפר שממנו בא האדם מכסה אט־אט את הבמה), או שקית ניילון שרצה לרגע לאורך הבמה. והעיר משתלטת על הטבע בחזרה, בעזרת השלכה פשוטה של זוג נעליים קשורות על חוט. הפרשנות שלי היא לא הכרחית, היו גם רגעים שפחות הפעילו אותי, ואתם אולי תראו דברים אחרים במופע הססגוני הזה – אבל כדאי לכם מאוד לחוות את הערב המופרע והנהדר ולהיווכח איזה פוטנציאל יש למדיום הבימתי, ואיך השלישייה המוכשרת מממשת אותו.
גן הפקאן: עונה 2 הזירה הבין־תחומית
