הימים ימי קורונה. למרות שאף אחד מאיתנו לא חזה את מה שהולך לקרות פה במדינה, נראה שאין שבוע מתאים יותר מלדבר על למידה מקוונת.
"אף אחד כמובן לא שמח על המצב, אבל זו בהחלט הזדמנות טובה לעסוק בלמידה מקוונת. בתוך היחידה שעליה אני מופקדת יש מספר תוכניות שכולן עוסקות בעולם הווירטואלי ומכוונות לתלמידים מכיתה ז' עד י"ב. אנחנו פועלים כזרוע ביצועית של משרד החינוך, והתפקיד של מט"ח הוא להוביל את משרד החינוך כמה צעדים קדימה בכל הנוגע לחדשנות בלמידה, ולהציע מגוון תוכניות שיפנו למגוון ילדים וייתנו תמיכה ופתרונות למידה יצירתיים ועדכניים. פיתחנו הרבה מודלים ללמידה אחרת, ואכן תחת קורת הגג הווירטואלית שלנו מתרחשת למידה מדהימה, ואחרת.
"אפשר לומר שאנחנו ערוכים לכל תרחיש, ואכן נערכנו באופן מהיר יחסית לימי הקורונה. פתחנו אולפנים שמשדרים בשעות הבוקר שיעורים של מורים שמותאמים לפי שכבות גיל של בתי הספר היסודיים – למשל קריאה בכיתה א' או שברים בכיתה ה'. מעבר לכך יש כל מיני תוכניות שלנו שרצות כבר כמה שנים ועכשיו אנחנו מתגברים אותן. המערכת קיימת ותיאורטית יש כוח אדם לתת מענה לכל התלמידים שבבית".
אז אולי הרקע הזה של הקורונה יאפשר לקוראים להיות קשובים ופנויים יותר לשמוע על התיכון הווירטואלי, שזה פרויקט מעניין מאוד. בואי נדבר עליו קצת.
"אחת מהתוכניות הגדולות והחשובות שלנו היא התיכון הווירטואלי. אגב, בשונה מכל מה שקורה עכשיו בארץ, התיכון הווירטואלי לא צריך שום היערכות והלימודים בו ממשיכים כסדרם. התיכון הווירטואלי, שממוקד רק לתחומי מתמטיקה ופיזיקה, יסיים בקיץ הזה שמונה שנים של פעילות, כשבעצם יצאנו לדרך עם שאלת מחקר אחת: האם אפשר לקחת תלמידים ולהוביל אותם ללמידה וירטואלית שרובה סינכרונית? היו לא מעט אנשים שהיו סקפטיים ביחס לאפשרות לקחת נערים ונערות בכיתה י', שאין להם אפשרות ללמוד ברמת חמש יחידות לימוד בבתי הספר שלהם שבחלקם הגדול מצויים בפריפריה, ולהוביל אותם לכיתה י"ב ברמת 5 יח"ל פיזיקה ומתמטיקה".
אני כמעט מתפלאת לגלות שיש בימינו דבר כזה – בית ספר שאין בו לימודי מתמטיקה ברמת 5 יח"ל.
"זה המצב. בתיכון הווירטואלי לומדים מדי שנה כאלף תלמידים – נערים ונערות מהמגזר החרדי והערבי, בנות אולפנות ובני ישיבות מכל הארץ, שאין להם אפשרות לעשות 5 יח"ל בבית הספר שלהם. המטרה שלשמה הוקם התיכון הווירטואלי היא לתת הזדמנות שווה לתלמידים בפריפריה. שלא יהיה אף תלמיד, ולא משנה היכן הוא נמצא ומאיזה בית הוא מגיע, שלא יכול לרכוש מיומנויות של המאה ה־21, לחתור למצוינות, להשיג תעודת בגרות איכותית ולצאת לחיים האזרחיים בדיוק כמו תלמיד ממקומות עם מדדי טיפוח כשל רמת־השרון או תל־אביב. ובאמת אנחנו רואים שאנחנו מצליחים להגיע למקומות שבעבר לא הייתה בהם אפשרות כזו, בדואים ברהט או חרדים בביתר עילית לומדים ומצליחים, וזה סיפוק אדיר".
ולמה בעצם ההתמקדות היא רק בפיזיקה ומתמטיקה?
"לפני שמונה שנים התחילו לדבר על ירידה בכמות הלומדים למקצועות האלו ברמה גבוהה, כמו גם על החשש מפני השפעה עתידית על תעשיית ההיי־טק ועל עתידה של מדינת ישראל. התיכון הוקם בהשקעה כספית גדולה מאוד של קרן טראמפ, שנוסדה בשנת 2011 כדי לסייע למערכת החינוך בישראל לבלום את ההידרדרות במצוינות בלימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר העל־יסודיים ולהניע בה שיפור משמעותי. על הפיתוח הייתה אחראית קרן טראמפ, אבל משרד החינוך הוא זה שמממן את הפעילות.
"היום אני חושבת שקריאת הכיוון של הלמידה הווירטואלית שהחלה במקצועות האלו צריכה להתפשט הלאה. אילו הייתי שרת החינוך או מנכ"לית המשרד הייתי מביאה לידי כך שכל ילד יבחר ללמוד שני מקצועות לימוד כלשהם בצורה וירטואלית. כולם היום מדברים על מיומנויות המאה ה־21 בלמידה, אני הייתה מורה למתמטיקה בעצמי, ואין מיומנויות המאה ה־21 בבתי ספר. נקודה. בתיכון הווירטואלי אנחנו באמת מקנים את המיומנויות האלו לתלמידים, הלכה למעשה. מעבר לזה שנער שלמד אצלנו רכש ידע של 5 יח"ל מתמטיקה או פיזיקה, הוא גם קיבל כלים אמיתיים להמשך החיים שלו, ושכלל את יכולות הלימוד והעבודה שלו בצורה בלתי רגילה.
"בכיתה וירטואלית, אם לא תפעיל כל הזמן את התלמידים הם פשוט לא יהיו איתך. במערכת החינוך הרגילה, לומד הוא פסיבי"
"נדרשו שלוש שנים עד שהנערים סיימו בגרות, ולאחריהן נשמנו לרווחה. לקחנו ילדים והצלחנו להביא אותם לתעודת בגרות. התחקינו אחרי הציונים והשווינו אותם ביחס לממוצע הארצי: בפיזיקה אנחנו מעל הממוצע הארצי ובמתמטיקה אנחנו קצת מתחת לממוצע הארצי. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהמציאות שאנחנו יוצרים בתיכון הווירטואלי היא משנת חיים. זו באמת עשייה חברתית מדהימה. יש תלמידים מהמגזר הערבי, מכפר בצפון קרוב לחצור הגלילית שאף אחד לא רוצה לללמד בו, שלומדים 5 יח"ל מתמטיקה ופיזיקה. ויש תלמידים חרדים שאם היית רואה אותם ברחוב לא היית מעלה בדעתך שהם עושים בגרות. זו מהפכה שקטה. נערים ונערות שלולא התיכון הווירטואלי ידם לא הייתה משגת חינוך והשכלה ברמה כזו".
תתארי לי איך נראה שיעור בתיכון הווירטואלי.
"הלמידה מתחלקת ללמידה סינכרונית וא־סינכרונית. למידה סינכרונית זה כשלומדים און־ליין בזמן אמת. קבוצה של כ־30 תלמידים שמגיעים משישה־שמונה בתי ספר שונים מרחבי הארץ נכנסים לשיעור שיש לו שעה קבועה לאורך השנה, כל אחד מהמחשב האישי שלו. למידה א־סינכרונית זה כשהתלמיד נכנס לאתר אינטרנט וממלא מטלות בזמנו החופשי.
"בכיתה וירטואלית, כשמורה נכנס לתוך כיתה זה כמו כיתה רגילה. למורה יש כלים שאיתם הוא יכול לשרטט, כל הילדים שומעים את המורה, אם ילד שואל שאלה כל הכיתה מקשיבה, אם המורה שואל 'האם מה שעשינו עכשיו ברור? – במקום להצביע הם מסמנים וי או איקס. זו ממש דינמיקה של כיתה רגילה שבה מפעילים את כל החושים, רק בכלים טכנולוגיים. היתרון הגדול זה שאפשר לקחת מגה־מורה, את המורה הכי טוב שיש בנמצא, ולהביא אותו לפריפריה".
ואיך משפיעה הלמידה וההוראה המקוונת על אופי הלמידה?
"בכיתה רגילה עומד המורה ומדבר, רוב הילדים לא מקשיבים, אולי אפילו מתעסקים בסמארטפון. בכיתה וירטואלית אם לא תפעיל כל הזמן את התלמידים הם פשוט לא יהיו איתך, ולכן צורת הלמידה חייבת להיות פעילה מאוד. זה יתרון ענק. במערכת החינוך הרגילה, לומד הוא פסיבי. מי שמצליח זה מי שיש לו ערוצי קלט ופלט טובים, אבל למעשה מעטים הילדים שיכולים לקלוט בלי להיות פעילים. כשתלמידים מגיעים אלינו, קשה להם מאוד בהתחלה. התיכון הווירטואלי דורש מהם להיות אקטיביים במיוחד, והם התרגלו ללמידה פסיבית. ואני לא אשקר, יש גם נשירה, זה לא משהו שמתאים לכל תלמיד. זה דורש מהתלמידים שינוי עמוק וזה דורש גם מהמורים שינוי. בכיתה רגילה אם המורה נכנס לכיתה והוא מצחיק או מדליק, לבוש יפה או מדבר עם הידיים, קל יותר להעביר שיעור, אבל כשמורה נכנס לכיתה וירטואלית, הוא צריך לחפות על המרחק הפיזי. זה אתגר שדורש ממנו להיות יותר מרתק, ובהתאמה, גם הלמידה הופכת להיות הרבה יותר אקטיבית".
איך מצליחים ללוות את התלמידים? זה נשמע כמו הרבה אחריות לכתפיים של בן 16, ללמוד בצורה כזו, מה גם שמדובר בחומר לימודים מורכב.
"זאת באמת הרבה אחריות. אין צלצול שקורא לו להיכנס לכיתה או סגנית מנהלת שעוברת במסדרונות ובודקת מה איתו – ההנעה ללמידה והאחריות לתהליך מוטלות על התלמידים. אנחנו מנסים לעטוף אותם כמה שיותר ולכן פיתחנו מודל למידה שמשלב בין הקניית הידע, שנעשית על ידי מורים המלמדים בשעות מערכת קבועות בזמן בית הספר, לצד תרגולים שמתקיימים גם כן אונליין, ובהם התלמידים נפגשים עם חונכים בקבוצות קטנות אחר הצהריים. התרגולים הם כמו באוניברסיטה: שיעורים פרטיים לארבעה־חמישה תלמידים. החונכים הם סטודנטים, בדרך כלל למקצועות ההנדסה. נוצרים קשרים מדהימים בין המורים לילדים ולחונכים. לפעמים זה מפתיע אנשים כי ברגע שאומרים את המילה 'וירטואלי' ישר חושבים על עולם קר ומנוכר, אבל זה כמו שתמיד אומרים, בטכנולוגיה עצמה אין שום דבר רע, ולהפך – לפעמים אפשר להוציא ממנה את מה שדווקא אי אפשר באינטראקציות רגילות".
תני לי דוגמה.
"אתן לך דוגמה מתוכנית אחרת של מט"ח. יש לנו תוכנית שנקראת 'בגרות' – ילדים לומדים במנות קטנות בווטסאפ. הפצנו את התוכנית בתחילת שנה יחד עם משרד החינוך ותוך שבוע סגרנו את ההרשמה. יש לנו 13 אלף נערים ונערות בכיתות י"א־י"ב שלומדים בקבוצות ווטסאפ לקראת הבגרות במתמטיקה, לשון ואנגלית. בכל שבוע מתקיים שיעור בקבוצת הווטסאפ שיש בה מאה ילדים ומורה. המורה מעלה שאלה, ילד מצלם תשובה, עונה, כל השיעור רץ בהודעות קוליות, כתובות או מצולמות. שיעור שכולו מתנהל בהודעות. בכל שבועיים מחליפים נושא. הקבוצה כמובן פעילה גם מעבר לשיעור. אם תלמיד נתקע בשאלה הוא מעלה את השאלה שלו ותוך רגע יש מישהו שיענה לו. זה מדרבן את הילדים ללמוד כל הזמן. התלמיד לא 'נתקע'. זה מודל למידה מדהים ולא יקר. התיכון הווירטואלי, לצורך ההשוואה, זו תוכנית יקרה מאוד.
"עשינו מחקר על חיזוקים חיוביים. זה דבר ידוע – אם נותנים הרבה חיזוקים חיוביים יש יותר למידה, אבל תחשבי רגע על מסגרת הלמידה בחינוך העל־יסודי – כמעט אין בה חיזוקים חיוביים, ודאי שאין כאלו בין התלמידים לבין עצמם. דווקא הסביבות הטכנולוגיות מאפשרות הזדמנות לחיזוקים. ושתביני, מדובר בילדים אנונימיים. הם לא מכירים זה את זה. אני מאמינה בלמידה אנונימית".
תסבירי לי למה את מתכוונת.
"תתארי לך שמורה רגיל פותח עם הכיתה שלו קבוצת ווטסאפ כזו. תחשבי על כיתה עם 30 תלמידים שאחד מהם ישאל הרבה שאלות, מיד הוא יתויג כלא מקשיב, כלא חכם. עכשיו דמייני את הילד שתמיד קופץ לעזור, זה שנותנים לו צ'פחה בכיתה ואומרים לו 'נו, מה אתה מתחנף למורה כל הזמן?'. כשאתה אנונימי אתה חופשי לשאול כמה שאתה רוצה ואתה חופשי לעזור כמה שאתה רוצה, אף אחד לא יתייג אותך ואף ילד לא ישלם מחיר על 'החפירות' או על השאלות שלו. זה דבר מדהים".
את חושבת שבעקבות נגיף הקורונה תתרחב הפעילות שלכם בקרב תלמידי ישראל?
"אני חושבת שיש עכשיו הזדמנות לחדד מערכות ולהבין את היתרונות הגדולים שיש לטכנולוגיה להציע לתלמידים. אנחנו עמלים קשה מאוד כדי להגדיל את כמות התלמידים שמשתמשים בתוכניות האלה. אבל את יודעת איך זה, עד שאין צורך ממשי, הדברים ממשיכים להתנהל בקצב שלהם. לשינוי – בטח כשהוא מטלטל את כל מה שהכרנו – לוקח הרבה זמן לחלחל, אבל אולי עכשיו תהיה קפיצה. זה המאני־טיים של הלמידה מרחוק".
