"לא קופאיות, לוחמות סופר" – כך צייץ בשבוע שעבר בטוויטר רשף שי, אחד מחמשת התסריטאים של סדרת הקאלט "קופה ראשית". אני באמת מקווה שהצוות המסור הזה יושב בימים אלה וכותב עונה מיוחדת, או לפחות מספר פרקים, על מרכול "שפע יששכר" ביבנה בימי הקורונה.
יצא שכל סצנות הסדרה, שכעת משודרת העונה השנייה שלה, מתרחשות במקרה בתוך אתר הבילוי הישראלי המבוקש ביותר כרגע, הסופר: בין הבשר באטליז לסידור הסיזיפי של קופסאות השימורים, בין חשבון בקופה לגניבת הפסקת סיגריה בחצר האחורית. כל זאת הופך אותה לסדרה הכי נכונה של התקופה.
ב"קופה ראשית" צוות שחקנים משובח במיוחד, עם שחקניות כמו קרן מור ונועה קולר ושחקנים כמו דב נבון ויניב סוויסה. וכשעובדים של הסופר הופכים בעל כורחם ללוחמים במשרה מלאה בחזית הקורונה, בעוד טייסים נאלצים לשבת בבית – גם סדרה על סופר יכולה להפוך בקלות בלתי צפויה לסדרת אקשן. פאודה הנוכחית, אם תרצו.
"קופה ראשית" היא קומדיית מצבים שמשלבת סצנות מוקומנטריות: על המערכונים מורכב רובד נוסף של צוות צילום שנוכח תדיר במרכול, מתעד את כל הרגעים המביכים באופן שמדמה סדרה תיעודית, וגם מראיין את הנפשות הפועלות על ספה מיוחדת מאחורי הקלעים. המבנה של הסדרה, שמזכיר את "המשרד" המיתולוגית, לגמרי עובד. הסדרה הייתה מועמדת בשנה שעברה לפרס האמי הבינלאומי בקטגוריית סדרת הקומדיה הטובה ביותר, אך לא זכתה לבסוף. אבל אולי היא עוד תזכה – כי מגיע לה.
בסצנות פשוטות לכאורה אך חכמות למעשה, במרכול לא ממותג בעיר לא מרכזית, מביאה הסדרה לצופים את תמצית הישראליות: הלקוח שמנסה לעקוף בתור, הלקוחה המתנשאת שחושבת שמגיע לה הבשר הכי משובח, אלה שנכנסים לסופר עם מוצר שלא קנו בו ואז מכריחים אותם לשלם עליו בקופה, ואלה שעושים שיימינג לעובדי השירות. לעיתים "קופה ראשית" מזכירה תוכנית ילדים, באופן העמדת הדמויות והתום המדומה ששולט בהן, אלא שאז משתחרר לאוויר עוד משפט בלתי תקין פוליטית באופן משווע, אבל קורע מצחוק, שמבלבל את היוצרות.
ובכל זאת, שווה להראות את "קופה ראשית" גם לילדים, ככזו שמראה את חייהם המלאים והמספקים דווקא של העובדים שלעיתים בחברה הישראלית נחשבים לשקופים. תמצאו שם את הקופאית יוצאת אתיופיה לצד הקצב הרוסי, העובד הכללי הערבי, המנקה הסודני והמנהלת האשכנזייה.
"שפע יששכר", כמו כל סופר בארץ, הוא קיבוץ גלויות וכור היתוך, ובה בעת עובדיו הם קבוצה מלוכדת שיודעת לעשות חיים. קבוצה שמקבלת גם את מי שיש לו אופי בעייתי ויודעת ערך החברות מהו. גם הלקוחות הכי נודניקים הם בסופו של דבר לקוחות קבועים ונאמנים, שהעובדים מכירים בשמם, ונוצרים איתם קשרים אישיים. זה יפה ונוגע ללב.
בעונה הנוכחית ניכר כי יוצרי הסדרה בונים על הסימפטיה שכבר יש לצופים הקבועים לדמויות, והופכים אותן ליותר עגולות ופחות סטריאוטיפיות: אם זה העובד הנאמן ביותר, ראמזי עבד ראמזי (אמיר שורוש הנפלא) שנקשר עד כלות למנקים בסניף ונשבר לו הלב מכך שהם מתחלפים תדיר, אנטולי הקצב (דניאל סטיופין המשובח) שמתערב בכל שיחה לא לו ורק עושה נזק, שירה שטיינבוך המנהלת (קולר) שחיה לפי הספר של סטיב ג'ובס וממשיכה לנסות, לשווא, לעצב את דמותו של המרכול, ועוד. מבעד לעיניהם מצטיירת העבודה בסופר כקריירה עתירת סצנות אנושיות מרתקות.
עכשיו קחו את כל זה ודמיינו את כוכבה הקופאית הפרובוקטיבית (קרן מור) עם מסכה וכפפות לטקס בקופה, צורחת על כולם שייקחו שני מטר לפחות ממנה, את הלקוח הקמצן אמנון טיטינסקי (דב נבון) שכל יום נכנס למרכול כדי לקנות רק גביע לבן ועכשיו מוצא את עצמו נאלץ לאגור מזון. דמיינו את ראמזי מסדר סחורה בלי ליטול הפסקות שינה ואת יששכר הבעלים שוחה בכסף כי מכר ביום אחד את כל נייר הטואלט. איזה עושר של חומרים מספקת להם כבר בימים אלה המציאות הוויראלית שלנו. ממש כסף על הרצפה.
אחרי שנצא מהקורונה, נרצה מן הסתם גם לצחוק על עצמנו בדיעבד, ולא יחסרו סיבות לכך. "קופה ראשית" תהיה דרך נפלאה לעשות זאת, לא פחות מ"ארץ נהדרת", כי היא חפה מאצטלה פוליטית ומהטיות כלשהן וככזו כל אחד יכול להתאהב בה. היא הנחמה וההפוגה המשפחתית שלנו בימים מורכבים אלה, ונמשיך להיות נאמנים לה גם בעיתות שגרה מבורכת.
קופה ראשית, כאן 11 ובאתר
